ג'וליה רוברטס: מזונת רחוב לעקרת בית

הנה קלישאה שתקראו בכל ראיון עם ג'וליה רוברטס, כי פשוט אי אפשר להתקדם בלי להוציא אותה מהסיסטם: גם בגיל 43 היא נראית מושלם. כל מי שהתאהב בה בזכות התפקידים המיתולוגיים שלה בניינטיז, עדיין חושב שהיא ה־אשה הכי יפה בהוליווד. גם אם היא עברה כמה ניתוחים פלסטיים, כפי שמדורי הרכילות אוהבים מדי פעם לטעון, זה לחלוטין בלתי מורגש. "איך את מצליחה להיראות כל כך נהדר?" שאל אותה דייוויד לטרמן את השאלה המתבקשת, כשהגיעה בשבוע שעבר אל ספת הטוק שואו שלו כדי לקדם את סרטה החדש. "פורמלין וקיסמי אוזניים", היא השיבה בפנים רציניות.

אבל היופי עוצר הנשימה של ג'וליה תמיד היה רק הסיידקיק לכריזמה הכובשת שלה, זו שהפכה אותה לכוכבת אמיתית, כזאת שעדיין מפזרת אחריה אבק נוצץ גם כיום, כשהיא כבר הרבה אחרי שיא הקריירה. גם ב"לארי קראון", הקומדיה הרומנטית בבימויו של טום הנקס (שגם מככב, וגם כתב את התסריט יחד עם כוכבת "החתונה היוונית שלי", ניה ורדלוס), ג'וליה היא ללא ספק הדבר הכי טוב בסרט. בתפקיד מרצת הקולג' מרסדס טיינו היא עצבנית, היא עייפה, היא חסרת אנרגיה, היא רק משתוקקת שיירשמו לשיעורים שלה פחות מעשרה תלמידים כדי שתוכל לבטל את הקורס, ובדרך הג'וליה רוברטסית שלה היא מצליחה להישאר מקסימה תוך כדי. ככל שהיא יותר חסרת חשק, לכם יהיה יותר חשק לצפות.

טום הנקס ידע מה הוא עושה כשביקש מרוברטס לככב לצידו בסרט, שעלה אצלנו בשבוע שעבר. כמעט כל קומדיה רומנטית שג'וליה כיכבה בה ("אשה יפה", "החתונה של החבר שלי", "נוטינג היל") הצליחה להימלט מקלישאות הז'אנר ולהפוך ליצירה קולנועית משובבת נפש שלא מעליבה את האינטליגנציה של הצופים בה. ובכן, "לארי קראון", חמוד ככל שיהיה, לא עומד בסטנדרטים של הסרטים המוזכרים לעיל, וגם קלישאות לא חסרות שם, ובכל זאת ג'וליה, שועלת מסך מנוסה, יוצאת מזה לגמרי בכבוד. וגם לא שוכחת לפרגן לחבר הטוב הנקס שליהק אותה. "אני חושבת שהחיפוש שלי כאדם, וכשחקנית, הוא די דומה. אני מחפשת את האדם הזה שאני יכולה להתחבר אליו, שאני יכולה לחוש קרבה אליו. שיהיה חכם ממני, אבל עדיין יעריך את דעתי. וזה מה שטום בשבילי כחבר. וגם כבמאי. אני חושבת שכשחקנים אנחנו פשוט נהנים ביחד מהמשחק היצירתי הזה".

הנקס ורוברטס חברים כבר שנים ארוכות, ועשו סרט ביחד כבר לפני כארבע שנים, "מלחמתו של צ'ארלי ווילסון", סאטירה פוליטית בבימויו של מייק ניקולס המוערך ("הבוגר", "קרוב יותר"), לפי תסריט שבכתיבתו היה מעורב ארון סורקין ("הבית הלבן", "הרשת החברתית"). למרות שהסרט זכה לביקורות חיוביות, הוא לא עשה חיל בקופות, וכך גם המקרה עם הפרויקט הנוכחי של השניים. "לארי קראון" יצא בארצות הברית בתחילת החודש, ונרמס בקופות על ידי אופטימוס פריים וחבריו הרובוטריקים. הסרט מצא את עצמו במקום הרביעי והלא מאוד מרשים במדד ההכנסות בסוף השבוע הראשון ליציאתו.

האם העובדה שהקהל לא מתעלף על סרטיהם המשותפים מעידה משהו על הכימיה הקולנועית בין הנקס לרוברטס? ובכן, כנראה. אבל השניים ממשיכים לעוף על עצמם בכל ראיון אפשרי בפרגונים ובמחמאות הדדיות. "אנחנו שומרים על קשר באמצעות הודעות טקסט", מדווחת ג'וליה, "אנחנו אוהבים את בני הזוג זה של זה, ואת הילדים זה של זה" (הנקס נשוי לשחקנית ריטה ווילסון, שמגיחה ב"לארי קראון" בתפקיד פקידת בנק בלונדינית; רוברטס נשואה כבר תשע שנים לצלם דני מודר, ויש להם שלושה ילדים משותפים: תאומים בני שש וחצי בשם פיניאס והייזל, וילד נוסף, בן ארבע, בשם הנרי).

___________________________________________________________________________________________________________

עוד פנאי פלוס:

• לסלינה גומז יש אלבום וסרט חדשים
• מירה עווד לא ברחה ולא התחתנה
• מה חשבנו על הסדרה "השנים הכי יפות"?
  

___________________________________________________________________________________________________________

חברות משתלמת

העלילה של "לארי קראון" היא מעין אגדה אמריקאית אופטימית לימי המשבר הכלכלי. הנקס הוא לארי, איש פשוט שבילה 20 שנה מחייו בשירות צבאי כטבח בחיל הים, ועכשיו עובד ברשת חנויות סטייל וולמארט. למרות שזכה כבר מיליון פעמים בתואר העובד המצטיין של החודש, מעסיקיו מחליטים לפטר אותו בתואנה שהם לא יכולים לקדמו משום שאין לו השכלה גבוהה. מוסר ההשכל: האנשים הטובים והפשוטים הם שנדפקים מכל כיוון בכלכלה של ימינו. קראון מסרב לשקוע בדכדכת ומחליט להירשם לכמה קורסים במכללה האזורית, שם הוא מגיע לכיתתה של המרצה עם החיוך הכי יפה בעיר (עובדה לא שימושית: ג'וליה בעצמה מעולם לא למדה בקולג'). הוא חובר לחבורת רוכבי טוסטוסים שמארגנים לו מהפך חיצוני ופנימי, מוצא עבודה במזללה מקומית ובסוף גם כובש את ליבה של המרצה היפה שנפטרת מבעלה המיותר. הפי אנד, במקרה שהיה לכם צל של ספק.

"מה שאהבתי בסרט הזה, זה שהוא עוסק במשבר הכלכלי במדינה הזו", מפגינה ג'וליה מודעות חברתית. "אתה מדליק את הטלוויזיה, ואחרי שתי דקות אתה כבר לא מבין כלום, והכל פשוט נשמע לך נורא, כאילו כולנו הולכים למות. זה מזעזע. והסרט הזה אומר את כל הדברים האלה בצורה שאפשר להבין. הסרט מעביר מסר שהכל תלוי בנו, שהפוטנציאל להתעלות מעל המשבר קיים אצלנו. אני מאמינה בזה. וזו אחת הסיבות העיקריות שרציתי להיות בסרט הזה עם טום. רציתי לקחת חלק בלהזכיר את זה לאנשים בתקופה קשה ואפלה. כולנו יכולים להתרומם ביחד, אפילו אם זה רק כדי לשרוד עוד יום".

את חושבת שהדמות שלך משתנה במהלך הסרט?

"היא הרשתה לעצמה להפוך לאדישה בחיי היומיום שלה, וכשהיא נתקלת במישהו כמו לארי קראון, שהוא סוג של חידה, מין בחור מתוק וגמלוני כזה שיושב בשורה הראשונה בכיתה שלה ומה לעזאזל הוא עושה שם, ומה הוא לובש, זה מעורר בה מחשבות חדשות. היא מבינה שהיא הפכה למשתתפת לא מאוד פעילה בחיים של עצמה, והוא מעורר בה השראה לקחת שוב את הבחירות בחייה לידיים שלה. אני חושבת שבסרט אנחנו רואים רגע מופלא בחיים שלה, בגלל שזה ככל הנראה המסע הגדול ביותר לגילוי עצמי שהיא עשתה מאז שהיא היתה בת 25".

איך טום ביקש ממך לעשות את התפקיד?

"זה היה בדיוק בזמן הנכון, כי בדיוק סיימתי תהליך ארוך ונפלא של צילומים לסרט ברומא, והתמלאתי מחדש בחדוות היצירה וברצון לקום וללכת לעבודה כל בוקר ולעבוד עם אנשים יצירתיים. ואז קיבלתי אימייל מטום עם התסריט לסרט. קראתי אותו והתחלתי לחשוב לעצמי 'כמה נהדר להיות אמנית. כמה נהדר לתת פרשנות לדברים. טום, אני אוהבת אותך, אני אוהבת את התסריט הזה. בוא נעשה את זה, זה יהיה נהדר'. ואז ביליתי את חמשת החודשים הבאים בנסיעות בעולם, וכשזה נגמר פחות או יותר זחלתי בחזרה לקליפורניה, ורק חשבתי לעצמי איך אעמוד בעוד עבודה בעוד תשעה חודשים, לעולם לא אספיק לנוח. אבל מאוד התחשבו בי מבחינת לוח הזמנים של הצילומים".

מה היה הסיפוק הכי גדול שלך מהסרט הזה?

"לסיים אותו. וחוץ מזה שטום ואני יכולים להוסיף עוד פרק לספר החברות שלנו. יצא לנו טוב".

להתבגר ולהתגבר

בשבוע שעבר פרסם מגזין "פורבס" את רשימת השחקניות המרוויחות ביותר לשנה האחרונה, ובמקומות הראשונים התברגו שמות גדולים כמו אנג'לינה ג'ולי, שרה ג'סיקה פרקר, ג'ניפר אניסטון וריס וויתרספון. ג'וליה רוברטס, שבעבר, לפני בערך עשור, נחשבה לשחקנית הכי מכניסה בעיר הסרטים, מצאה את עצמה מדורגת במקום החמישי, בתיקו עם כוכבת "דמדומים" הצעירה קריסטן סטיוארט, עם 20 מיליון דולר שהופקדו לזכותה בשנה האחרונה.

המיקום הזה ברשימה מתאר היטב את המעמד של ג'וליה בהוליווד כיום. היא עדיין בעשירייה המובילה של השחקניות הנחשבות והאהובות, כזו ששמה ברשימת הקרדיטים יגרום לצופים ללכת לסרט רק כדי לראות אותה. מצד שני, היא כבר קצת התבגרה, לעולם לא תהיה שוב אותה בת השכן התמימה והמתולתלת שהיתה בימי "אשה יפה" המופלאים, גם לא בת ה־30 וקצת הבטוחה בעצמה שזכתה באוסקר על "ארין ברוקוביץ'".

בזמן הקרוב צפויים לרוברטס כמה פרויקטים מסקרנים: הסוויטהארט של אמריקה צפויה לגלם את המלכה הרעה בסרט "The Brothers Grimm: Snow White" (אחד משלושה סרטי שלגייה שיצולמו השנה בהוליווד). את שלגייה בסרט תגלם לילי קולינס, הבת של פיל, והנסיך שלה יהיה ארמי האמר, שגילם את התאומים ב"הרשת החברתית". לפי שמועות שטרם אומתו, היא צפויה לככב גם לצד מריל סטריפ בסרט "August: Osage County", שמבוסס על מחזה בעל אותו שם.

אבל עם כל הכבוד לקריירה העכשווית, כולם עדיין מתעניינים בסרט (הנפלא, אם יורשה לי) שהפך את רוברטס לכוכבת־על בשנת 1990, "אשה יפה". בראיון למגזין "W" נשאלה ג'וליה על החוויה של להפוך לסטארית בגיל 21, ואמרה: "התעשייה היתה שונה אז. אני חושבת שזה היה נורא בשבילי להיות שחקנית צעירה כיום. באותם ימים טובים, לפני המצאת האימייל, יכולת להחליט מי אתה רוצה להיות, איך אתה רוצה להגדיר את עצמך".

אחר כך נשאלה אם שמרה את השמלה האדומה המפורסמת מהסרט, והשיבה "לא. למרות שהיא עוצבה במיוחד בשבילי, לא נתנו לי לשמור שום דבר מהסרט. אבל כן זכיתי לשמור את שמלות החתונה מ'תפוס את הכלה'. כולן ארוזות בקופסה במחסן שלי. מעולם לא פתחתי אותן. יהיה כיף יום אחד כשהייזל תגדל, היא תוכל להתחפש עם החברות שלה".

כפי שכבר הבנתם, עיקר מחשבותיה של רוברטס מודל 2011 נתונות לילדים שלה. "אני מעריצה את החיים הביתיים שלי", היא משתפכת. "אני אוהבת להיות עקרת בית, רעיה ואמא. אבל לפעמים את מרגישה בינך לבין עצמך שאת צריכה לצאת קצת מהבית כדי למלא את מצברי היצירתיות. בשבילי, זה קורה בערך פעם בשנה".