נתחיל מהסוף. כשהוזמנתי לטיול ג'יפים ביוון ההררית לא חשבתי שאסיים את המסע כשאני מבושמת מאוזו ורוקדת על שולחן במועדון ענק יחד עם 1,500 יוונים משולהבים סביבי. לדאבוני, יש לזה תיעוד בצורת תמונות וסרטוני וידאו. לשמחתי, הם לא נמצאים בכתבה, אז אל תפתחו ציפיות. ולמה אני מספרת לכם את זה? כי יכול להיות שבסוף הכתבה תרגישו דחף עז לעשות את אותו הדבר. ראו הוזהרתם.
וכאן אנחנו נכנסים לתמונה. את המשבר המדיני בינינו לבין הטורקים, יוון ידעה לנצל היטב לטובתה. ואם יש מישהו שהרוויח הכי הרבה מהתקררות היחסים בין ישראל לטורקיה זה כנראה בחור מסוקס בשם פבלוס ירולונוס (Pavlos Geroulanos), שמשמש בימים אלה כשר התיירות היווני. נתון לא רשמי מדבר על 420 אלף ישראלים שביקרו השנה ביוון, קפיצה של פי ארבע מהשנתיים שלפני. מה שכן, יוון לא נתפסת כמדינה שכדאי לבקר בה בחורף וישנם אזורים שלמים שהתייר הישראלי כלל לא מכיר. אז הנה, זה הזמן לשנות את התפיסה ולהכיר את יוון האחרת. שנתחיל?
אחרי אפריטיף מיתולוגי ממשיכים בנסיעה רצופה עד לעיירת הנופש קמנה וורלה (kamena vourla), המושכת תיירות מקומית הן בשל שפע המעיינות החמים שבה והן בשל חופיה הנקיים והמסעדות המגישות דגה טרייה. אתם מוזמנים לבקר במסעדת קבוס (Kavos) של הלני, (רחוב Agiou Panteleimonos, ממש על המרינה) שם תיהנו מברבוניות טריות, ציזיקי מרענן, מרק דגים עשיר ואוזו כמובן.
משם על הדרך הראשית, אפשר לעצור לביקור קצר באנדרטה מיתולוגית לזכר מלחמות יוון-פרס ואם נהיה ספציפיים, לזכר המלך ליאונידאס ולוחמיו הספרטנים בקרב שאנחנו מכירים כקרב ה-300 המפורסם שהפך לימים לסרט הוליוודי גדוש אפקטים. האנדרטה ממוקמת במקום שנקרא תרמופילס (thermopiles), "שערי האש".- עובדת טריוויה: בקרב נלחמו 304 לוחמים, אבל למישהו שם בעיר הסרטים 300 נשמע יותר סקסי. הסרט אגב, מגה-סקסי.
משם ממשיכים בנסיעה דרך הכפרים שמדרום לעיר למיה (Lamia), מתחילים לטפס בדרך המתפתלת לאורך נהר ספרכיוס (Sperchios) עד להר טימפריסטוס (Timfristos), ונכנסים לחבל אבריטניה (Evritania) המכונה "השוויץ של יוון". האזור כולו הררי, מכוסה ביערות ומבותר בעמקים נפלאים עם נחלים רבים.
ממשיכים בנסיעה לאורך ערוץ הקרפניסיוטיס (הנהר של קרפניסי), וחותכים לנסיעת שטח מרהיבה ביופייה ברכס קאליאקודה (Kaliakouda). מוקפים ביערות מחטניים (אשוח), תגלו כפרים קטנים חבויים שהזמן לא נגע בהם. את הטיפוס הארוך מערוץ הקריקלופוטמוס (הנהר המגיע מהכפר קריקלו – krikelo) תסיימו בתצפית על הכפר פרוסוס ועל המנזר הנושא את אותו השם. המנזר מהווה אתר עלייה ליוונים אורתודוכסים בשל האיקונה המיוחדת של מריה הקדושה המאוכסנת בו, ובשל סיפורי הקדושה שנקשרו אליה.
- עובדת טריוויה: לא פחות מ-97% מהיוונים משתייכים לכנסיה האורתודוכסית ולמרות השפעות מערביות חופשיות שחדרו ליוון בדורות האחרונים, יש לדת ולכנסייה האורתודוקסית מעמד איתן.
בכפר גברוס (Gavros) שממוקם על גדות הקרפניסיוטיס תמצאו מסעדה מפנקת בשם To Petalo ("הפרסה"). המסעדה, שנמצאת על הכביש הראשי, ממוקמת בתוך מבנה אבן עתיק ששימש בעבר כבית הספר של הכפר, והיום מרביצים בו את תורת המטבח היווני בתיירים תמימים.
חבל אבריטניה
עם שחר עולים צפונה דרך העיירה קרפניסי, שהיא אגב גם בירת המחוז, אל אתר הסקי הממוקם בפסגת הולוכי (Velouchi) בגובה 2,315 מ'. אגב, אם אתם גולשים מתחילים זה מקום מצוין להשתפשף בו. בחירת מילים בעייתית, אבל הבנתם את הכוונה.אחרי הסקי אפשר להמשיך לנסיעת שטח לאורך הערוץ של נהר הטברופוס (Tavropos) שמזין את האגם קרמסטון (Kremaston), אגם מלאכותי שמוזן על ידי ארבע נהרות (טברופוס, אכלואוס, טריקריוטיס ואגרפיוטיס), ומנוקז על ידי נהר האכלואוס לים היוני. רעבים? הרחבה של כנסיית אפיסקופי (Episkopi) היא מקום מושלם לפיקניק בעיקר בזכות התצפית המרהיבה על אגם אפיסקופי ושני הגשרים שחוצים אותו.
משם ממשיכים לאורך נהר הטריקריוטיס חולפים על פני הכפר הציורי פידקיה (fidakia) ומגיעים לכפר קלפסי. בכפר תמצאו את המסעדה המצוינת של וגליס (Vagelis) בסמוך לכנסיה. המנות המומלצות הן קדרות הגבינה והירקות, טוגני הזוקיני, צלעות הכבש הצלויות והמוסקה העשירה.חבל אגרפה ולמטאורה
יום חדש, חבל חדש. נוסעים צפונה לאורך ערוץ האגרפיוטיס (agrafiotis) שמנקז את רכסי אגרפה אל אגם קרמסטון. דרך צרה שמטפסת מעלה מעלה מעל הערוץ העמוק, ושנחסמת עקב השלג לא מעט במהלך השנה.- עובדת טריוויה: מקור השם אגרפה נובע מאנקדוטה קרטוגראפית – העות'מאנים לא צלחו בניסיונותיהם לכבוש את האזור, ולכן הוא לא מופה וסומן ככתם אמורפי במפות. הפירוש המילולי של אגרפה הוא "לא רשום". עד היום תושבי אגרפה גאים במורשת שלהם כתושבי ההרים שמעולם לא ידעו את נחת זרועו של הכיבוש העות'מאני.
אל תפספסו את תחנת הקמח של המשפחתית של טאקיס, הממוקמת למרגלות הכפר אגרפה. תחנת הקמח הפכה עם השנים למבנה היסטורי והוסבה למסעדה המספקת תוצרת טרייה ועשירה. כדאי לטעום מדגי הפורל העסיסיים ומההמבורגר המשובח שנטחן מבשר טרי של כבשים הגדלות בכרי המרעה בסביבות הכפר.
ממטאורה לחבל אפירוס
פותחים את הבוקר בנסיעה למנזרים שבמצוקי מטאורה. אתר שמרכז בתוכו גם תופעה גיאולוגית ייחודית וגם ערך תרבותי-דתי בשל המנזרים המיוחדים שהוקמו בו. האתר מספק 'מרפסות' תצפית, שמושכות תיירים לאורך כל השנה בזכות הנוף הדרמטי הנוצר מהפרשי הגובה החדים בין ראשי המצוקים לעמק ולישובים שבו, ובשל הנוף הפנורמי של רכס הפינדוס עוצר הנשימה. אם אתם שוקלים להצטרף למנזר, אז רק לשם.
בכפר הקטן תמצאו מלונות בוטיק מדהימים עם חדרים מפנקים ואירוח מהאגדות. נסו את מלון Astraשל קוסטס שנמצא ביציאה מהכפר פפינגו לכיוון הכפר מיקרו-פפינגו.
חבל איפירוס
צאו לסיור באזור כפרי זגוריה. עצירה ראשונה בבריכת עין-השור, בסמוך לגשר שחוצה את נהר הווידומטיס (voidomatis), אחת מגולות הכותרת של האזור. נהר זה שותף בעיצובו של קניון הויקוס (Vikos), הקניון הצר העמוק ביותר בעולם. בנוסף, הוא נחשב לאחד הצלולים והזכים באירופה כולה, אם לא הצלול ביותר.
משם נוסעים לנקודת תצפית הנקראת אוקסיה (OXIA), כשהדרך אליה עוברת בתצורת נוף לה קוראים "ארץ הפנקייקס", בשל עמודות הסלע השכובות שרואים לאורך כל הדרך. הדרך הסתיימה בקצה עיוור, שממנו אפשר לצאת להליכה קלה עד למרפסת התצפית על קניון הויקוס. מהמרפסת של אוקסיה נוסעים לכפר מונודנדרי (monodendri), "העץ הבודד"'. שם אפשר לצאת להליכה קצרה אל המנזר אגיה פרסקבי (Agia Paraskevi), 'יום שישי הקדוש', הממוקם מעל הקניון. מהמנזר יוצא משעול לאורך המצוק למערות מבודדות של נזירים שהשתכנו באזור בעבר.ממונודנדרי ממשיכים אל יאנינה (Ioanina), שם תמצאו אנדרטה לזכר קהילת יהודי יאנינה שנספו בשואה, הממוקמת בקצה המדרחוב אל מול חומת העיר העתיקה. ביאנינה התיישבו יהודים רומניוטים (עדה לא ספרדית ולא אשכנזית שחיה בבלקן ושורשיה נעוצים אלפיים שנה אחורה). מרבית הקהילה נספו בשואה (1860 יהודים נשלחו למחנות ב-1944), והיום שורדת כאן קהילה קטנה. בעיר יש גם בית כנסת יהודי קטן. לרוב הוא סגור, ולא פשוט לתאם את פתיחתו עם הגבאי היהודי שאינו צעיר כלל וכלל.
ובחזרה לאתונה
יש המון מה לראות באתונה, אבל אם הזמן שלכם קצר כדאי להתמקד בכמה דברים עיקריים. התחילו את הסיור בגבעת האקרופוליס, שם תזכו לתצפית על כל המטרופולין. בקרו גם בסמטאות הפלאקה (Plaka) המובילות אל שוק הפשפשים ואל כיכר מונסטירקי. המשיכו אל כיכר הפרלמנט (Syntagma), מבנה מרשים ששימש בתחילת דרכו כארמונו של המלך אוטו. כדאי להמתין לטקס חילופי המשמר המלכותי, משעשע ומרשים בעת ובעונה. מסעדות טובות תמצאו ברובע פסירי (Psiri) המתחדש. פסירי הוא סוג של פלורנטין אתונאי – שכונת פשע מוזנחת שהפכה לאזור צעיר ומשגשג עם מסעדות איכותיות וברים מצליחים. במסעדות רבות תמצאו הרכבים מוזיקליים שינעימו את זמנכם עם מוזיקה יוונית שצובטת את המיתרים ואת הלב. בבר של מלון הילטון החדש תמצאו בעיקר אוכלוסייה מקומית וקוקטיילים מעניינים. תשאלו מי זאת חָרָה (שמחה ביוונית) ותגידו לה שאני שלחתי אתכם. ותנסו שלא להסתלבט על השם שלה. היא מכירה ישראלים והיא תעשה את זה כבר לבד.והנה, הגענו למועדון איתו פתחתי את הכתבה ושום טיול ביוון לא יהיה שלם בלעדיו. אנחנו ביקרנו במועדון המוזיקה המפואר דיוגנס (Diogenes), שנמצא ברחוב סינגרו (Syngrou Avenue). ערב במועדון שכזה מורכב משלושה חלקים: להקת חימום צעירה ותוססת ששרה מוזיקה עכשווית, לאחריה בסביבות 12 בלילה עולה לבמה תותח מדור הביניים (במקרה שלנו זה היה הכוכב אנטוניס רמוס Antonis Remos, זמר המשתייך לזרם הלאיקו - Laiko- העכשווי) ואחריו (לפעמים גם יחד איתו) זמר מהקאנונים הוותיקים (הפעם היה זה טוליס ווסקופולוס Tolis Voskopoulos).
כדי שלא תרגישו מנותקים:
המועדון מכיל 1,500 איש והכניסה אליו היא חינם כשכל ארבעה אנשים מחויבים לקנות בקבוק אלכוהול גדול שעולה כפול ממה שהוא עולה בחוץ. כשהערב מתחמם תוכלו לרכוש סלסלה מלאה בעלי כותרת של ורדים ואז לזרוק אותם לכיוון הזמר או אל עבר ההמון המשולהב. אתם יכולים גם לשלוף שטר של 20 אירו ופשוט לזרוק אותו, כי זה המחיר של סלסלה שכזו. זכור לי שדיברנו משהו על המשבר הכלכלי, אבל בשלב הזה כבר הכל די מעורפל.
ואז פתאום כולם עולים לרקוד על השולחנות, חלקם אף עולה לבמה ורוקדים עם הזמר הנערץ. אקסטזה מטורפת. האלכוהול זורם חופשי ואם תשמעו לעצתי ותגיעו למועדון הזה כנראה שמישהו מתישהו יעזור לכם לעלות על שולחן וימחא כפיים בזמן שאתם מנסים לרקוד ריקודי בטן ומקווים שלא תגמרו בהתרסקות על הרצפה. בסביבות השעה שש בבוקר עזבנו את המועדון. חשוב לציין שאנחנו היחידים שהלכו, היוונים המשיכו לרקוד בלהט עד שעות הבוקר המאוחרות.
את הלילה סיימנו במלון החביב אלכסנדרוס (Alexandros) שסמוך לכיכר Mavili. אין לי המון זיכרונות מהמלון הזה, חוץ מהנגאובר מטורף, אז תסלחו לי הפעם. למחרת (שזה בעצם אותו יום) חזרנו לישראל עייפים, אבל עם חיוך ענק על הפנים. אני חושבת.
המדריך למטבח היווני
בתור גרגרנית ידועה, אני לא יכולה לסיים את הכתבה בלי כמה מילים על המטבח היווני. רק גילוי נאות קטן: למרות הפרגון הגדול שאני תכף הולכת לתת למאכלים המקומיים, קשה לי שלא לנכס אותם לארץ הולדתו של אבי. אה, וקפה טוב יש רק אחד. טורקי. עכשיו, כשאני יכולה לשוב לבקר בבית הוריי בלי פחד, אפשר להתחיל לדבר על המטבח היווני.
את הארוחה תקנחו ביוגורט המקומי והסמיך (למי ששומר על משקל – כדאי להתרחק) יחד עם פירות משומרים בסוכר ומנה נדיבה של דבש שהופק משלל הפרחים המרהיבים המכסים את הרי יוון.
- הכותבת היתה אורחת של חברת הטיולים "יזהר טיולי שטח -Tripology
"
