לאחר שהתגלה דבר הבגידה קרסו גופי ונפשי לחלוטין. היא, מנגד, הרגישה חזקה ואיתנה. המשבר, איכשהו, עבר על ידה. יחסי הכוחות לא היו שווים, הייתי חייב לעשות משהו. רק לא ידעתי מה. הגוף שלי קרס לחלוטין. חום הגוף עלה, חולשה משתקת תקפה אותי ונשכבתי במיטה חסר מעש. ארבעת הילדים, בתורם, ניגשו לחזות בפלא הנדיר: אבא שוכב במיטה חולה.
אפשר לתקן בגידה?
כך מצאתי את עצמי יומיים אחרי הגילוי יושב עם אורנה, המזכירה שלי, ומתכנן - מכתיב את הפעולות בהן ננקוט ליציאה מהמשבר. האמת, זו הייתה הטעות הראשונה והקשה ביותר שלי בניהול המשבר. הטעות לא נבעה מבעיה בהגדרת הפעולות, אלא מהקלות הבלתי נסבלת של הניסיון לחזור לחיים שהיו, מהתמימות לחשוב שניהול משבר נישואין דומה לניהול משברים בעסקים. באותו הזמן לא הפנמתי עד כמה גדול השבר ועד כמה עמוקות ההשלכות שלו. התנהלתי קצת כמו עיוור תמים, ועד הרגע בו האיר פרוז'קטור של אמת את חיי, האמנתי בתום שאמון הדדי אחרי בגידה הוא משהו שאפשר לתקן.
שיחות כאלו הפכו לדבר שבשגרה. כזוג שמריבות קולניות היו ממנו והלאה נדרשנו כעת, נוסף על כל הקשיים, להתמודד עם מצב חדש של זעם ותסכול. ואני חיכיתי שמשהו בי ישתנה, שכל זה ייעלם.
וזה לא קרה.
אני לא נושם, היא ישנה כמו נסיכה
עברו שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים והמצב לא משתנה. אני לא מצליח להתגבר על הכעס, הפחד והשיתוק שאוחז בי. הולך לעבודה אבל לא עובד. בלילות עסוק במחשבות אינסופיות, ישן רק עם כדורי שינה, וגם אז רק לשעתיים שלוש. צל של עצמי. והיא? מה עם "נסיכת החלומות" שלי? זו שפגעה בי ואמרה שהיא "מצטערת"? דוקא נראה שאצלה המצב טוב הרבה יותר. היא ישנה שנת ישרים.
לפני הגילוי הייתי אדם חזק, או כך לפחות תפסתי את עצמי. משכיל, מצליחן עסקית, מרצה מבוקש, כותב בעל שם. הגלגל התהפך, הייתי כרגע בצידה השני של הסקאלה: שבר כלי, מפוחד מכך שזוגתי-לא זוגתי תזרוק אותי, מפוחד שלא אמצא לה תחליף לעולם.
אפילו החברה העסקית שלי נכנסה לקשיי נזילות בעקבות ניהול כושל. בעצם, על מי אני עובד. אפילו ניהול כושל לא היה שם, כי בתקופה ההיא לא היה ניהול כלל. גם כשהייתי מגיע למשרד התפוקה שלי הייתה אפסית. איך אדם כל כך חזק מתרסק לרסיסים? איך אוספים את הרסיסים חזרה? ואולי כבר לא ניתן?
בימים הבאים, ככל שנחלשתי בתפיסה העצמית שלי, כך התחזקה אשתי. למרות שלכאורה היא ניסתה לעזור, ללטף ולעודד, בפועל היא התנהגה, בידיעה או בלי משים, באכזריות פוצעת. באחד הערבים ביקשה לצאת למסעדה ולדבר. נעניתי מיד. הייתי חייב לחוש אותה, לנשום אותה, להרגיש, לקבל כל שביב של תשומת לב. הייתה לי הרגשה שזה לא סתם, אבל לא שאלתי שאלות הכנה. "אתה צריך לתפוס את עצמך בידיים ולהפסיק עם העצבות, הזעם וההתנהגות שלך", פתחה בשיחה עוד לפני שהגיעה המנה שהזמנו. אז עכשיו היא גם נוזפת בי. לא האמנתי שזה מה שקורה כאן. זה לא אמיתי. היא כישפה אותי או משהו, חשבתי לעצמי. "אני לא מבין אותך", זעמתי עליה, "איך את מצליחה להפוך את הדברים? מי שנבגד זה אני ולא את, את מתבלבלת. חובת ההוכחה היא עלייך, לא עליי. את יצרת את הנזק ועכשיו את מצפה שאני אשלם את המחיר?"שיתוק אחז בי, לא יכולתי להזיז את ידי בכדי לנגב את הזיעה שהופיעה על המצח שלי בעקבות הזעם.
"אני לא יכולה להמשיך לחיות בתוך השקר הזה", היא אמרה פתאום. "זה לא פייר כלפיך וגם לא כלפיי. מאז מה שקרה, למרות הרצון שלי לתקן את זה, הנזק כבר נעשה. בהתנהגות שלך בשבועות האחרונים גרמת לי לאהוב אותך פחות. זה מוביל אותי למחשבות שיכול להיות שאין מנוס מכך שניפרד".
דבריה נאמרו בקול חלש אך אסרטיבי. היא הרכינה ראשה והרחיקה את הצלחת ממנה. לרגע חשבתי שבזכות הערב הזה עוד יחזור לי קצת התיאבון, עכשיו אני מבין שהמצב יותר גרוע ממה שדמיינתי. הלא ייאמן קרה. פחדתי להפסיד אותה, פחדתי שתעזוב אותי. הייתי זקוק לה נואשות והיא חשה בזאת וניצלה את העובדה הזאת עד תום.
ניסיתי לנתח את המצב בצורה לוגית. הגברת חזקה. כבר שנה או שנתיים היא ביססה את מעמדה במישור החברתי-זוגי. יש לה לאן לחזור, ויותר מזה, יתכן שהיא מובילה את עצמה לחזרה לבן זוגה עימו בגדה. ובכלל, היא כנראה יודעת את ערכה בשוק הפנויים-פנויות, היא מכירה את המשחק ויודעת איך למשוך ולהתחיל עם בני המין השני. יש לה חברים וידידים בלי סוף.
ומנגד אני, הטוראי, זה שלא התחיל עם בחורה כמעט שלושה עשורים, אינו יודע את ערכו בשוק ואפילו לא ידע שיש שוק עד לפני כמה ימים. זה שמאוהב באשתו הבוגדנית עד עמקי נשמתו וסובל מחרדה בכל מה שקשור אליה. אלה לא כוחות שווים!
בערב הזה הבנתי שאין לי ברירה אלא להתחיל לשנות את המצב. >> הכותב הוא מחבר הספר "בגידה בג'ינס אדום " המבוסס על סיפור אמיתי. זה הסיפור האמיתי
