את יושבת בבר במלון בברצלונה, לקוקטייל קטן לפני השינה. פתאום, טפיחה קלה אך נחושה על כתפך. את פונה לראות מי זה. מולך עומד בראד פיט, מחייך את חיוכו הצחור והכובש.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
שלום, הוא אומר (בעברית עם מבטא אמריקאי סקסי), ראיתי אותך יושבת פה לבד, ומשהו בלבי פשוט נשבר. לא יכולתי להתאפק. הייתי חייב לגשת אלייך. להביט לך עמוק בכחול של העיניים.
אבל בראד, את אומרת, מה עם אנג'לינה? אתם... ששש, הוא שם את אצבעו המסוקסת אך העדינה על שפתייך, אל תדאגי, סידרתי הכול. הוא מתיר בתנועה מיומנת את עניבתו, די חם נהיה פה, הוא אומר, מביט אל תוך עינייך, המתנשמות בכבדות יחד עם כל שאר גופך. את נאלמת מהתרגשות, נמסה. לבך מפסיק לפעום וגם פועם בפראות.
את בוטחת בי? הוא שואל. כן, את אומרת, כן, כן, אוה, כן. הוא רוכן אלייך, קושר את העניבה סביב ראשך על עינייך, ומוביל אותך אל המעלית. את נצמדת אליו, ידייך הרעבות מגששות על גופו, חשות את קוביות הבטן המפורסמות שלו, הנרעדות כשוקי סייח למגע אצבעותייך החקרניות, התובעניות, המהססות ועם זאת חסרות הסבלנות.
אני בוער מתשוקה, הוא לוחש, או שמא הלך המזגן? מה זה חשוב, אנחנו יחד כל הלילה, וכולה שמונה וחצי. אבל... אני לא יכולה, את אומרת, אנג'לינה... ששש, הוא אומר, מוביל אותך בצעד מהיר אל הסוויטה שלו בפנטהאוז, ומשליך אותך בפראות עדינה אל המיטה. סדיני המשי לוחכים את ירכייך.
את חשה זוג שפתיים קרבות אל תנוך אוזנך, לוחשות בקול קטיפה מוכר... קולה של אנג'לינה ג'ולי: את רוצה את שנינו? היא שואלת. כן, את אומרת, מי לא? כן, אוה, כן... ואז, עוד טפיחה על כתפך ואת מתנערת, מולך עומד משה, בעל המכולת השכונתית: מותק, אולי לזוז קדימה, הוא צועק, כן? פה זה תור לשלם, לא מגרש חניה...
שלושה במיטה אחת (מלבד הכלב)
פנטזיות מיניות. מה הסיפור שלהן?
לפנטזיות, מסתבר, כמה שימושים חשובים, ולפעמים גם מנוגדים. שימוש ראשון הוא כמובן הבריחה ממציאות. הפנטזיה, מינית או אחרת, היא מרחב חירותי שלנו בעולם כפייתי ושתלטן מאוד. פנטזיה לוקחת אותנו לעולמות אחרים, על פי בחירתנו, יפים ומלהיבים יותר מהנוכחי.
פנטזיות תוך כדי אוננות מקובלות יותר מפנטזיות תוך כדי משגל, אולי כי הסיטואציה המשגלית לרוב מעוררת ומרתקת דיה, משמימה פחות, ואולי בגלל שבאוננות אנשים מרגישים פחות אשמים לתת דרור למחשבותיהם מאשר במשגל, שם הם חשים צורך מוגבר להישאר עם הפרטנר שמולם.
הפנטזיה מאפשרת לנו להחלץ ממלכודת השממון, האורבת תמיד לפתחה של מציאות היומיום השגרתית. היא מאפשרת לנו, אף אם לרגע, קיום מלהיב אך נטול סכנות, שהוא עדיף בעיני רובנו על קיום משעמם או מסוכן באמת. לכן אנחנו אוהבים גם רכבות שדים וסרטים מפחידים, שהם בעצם פנטזיות – הדמיות מציאות מועשרות בלי כבלי המציאות, כשליה, וגחמותיה הבלתי נשלטות.
הפנטזיה מנצלת את היכולת האנושית להפרדה, דיסוציאציה, יכולתנו לנתק חלק אחד מהחוויה שלנו מחלקיה האחרים. הנה המחשה: את ממצמצת כל הזמן. אבל עד עכשיו לא שמת לב. חלק החוויה הזה ניתק עצמו מתודעתך, מן ההכרה שלך, שהיא כולה שרויה כרגע באקסטזת הקריאה במאמר המרתק הזה, כמובן.
לא שמת לב למצמוצייך בעשר הדקות האחרונות, למרות שמיצמצת הרבה. זו דיסוציאציה. היכולת האנושית לדיסוציאציה היא חשובה. היא מאפשרת לנו לחמוק מפני המציאות, או לפחות לבטל לזמן מה חלקים כואבים או משעממים שלה, לקחת את עצמנו למקומות אחרים, נעימים, מרתקים ומתגמלים יותר.
כמו שאר יכולות המוח שלנו, גם ליכולת הזאת שימושים חשובים, קיומיים: לוחם פצוע, למשל, יכול לנתק עצמו מחווית כאביו ופחדיו עד אחרי שיביס את יריבו בקרב, או יזחל אל מקום מבטחים. אבל יש ליכולת ההפרדה הזאת גם שימושים כיפיים. את במיטה עם בעלך, אבל בראש שלך את שם עם בראד פיט. כך, גם את וגם בעלך נהנים מנמרצות היתר שלך במיטה. רק בראד פיט המסכן לא מרוויח מזה כלום. לא שצריך לרחם עליו, כידוע.
העיקר: בלי רגשות אשמה
שימוש נוסף לפנטזיה מכוון לא כנגד המציאות אלא דווקא בעדה. הפנטזיה משמשת לפעמים כחזרה גנרלית. מחקרים פסיכולוגיים מראים שהדמיה של פעולה משפרת ביצוע. אם את רואה בדימיונך את מה שאת מתכוננת לעשות, תוכלי לעשותו טוב יותר. לפעמים אנחנו מפנטזים על דברים שאולי נעשה, דברים נחשקים אבל מפחידים. יותר אנשים, למשל, מפנטזים על סקס מחוץ לנישואים ועל סקס בשלישייה,
מאשר בוגדים בבן הזוג או מזמינים מישהו אל המיטה הזוגית.
מכל הפנטזיות הנשיות, פנטזיית האונס היא כנראה השנויה ביותר במחלוקת – למרות, או שמא בגלל, שהיא נפוצה מאוד. נשים רבות מתביישות להודות בה, או חשות רגשות אשם בגינה.
בהקשר זה חשוב ביותר לזכור את ההבדל המהותי בין פנטזיה של אלימות לאלימות: בפנטזיה אלימה, האשה שולטת, מנווטת, ומוגנת מנזק. לא כך, כמובן, במציאות אלימה. מסתבר גם שרוב הנשים המפנטזות על אלימות, משלבות אלמנטים רומנטיים בפנטזיה, מפנטזות על גבר מושך לטעמן, ולא מפנטזות כלל על פגיעה גופנית, פציעה, או מוות.
בפוליטיקה נהוג לומר שלא הטעות מחסלת את קריירת הפוליטיקאי, אלא הניסיון לכסות על הטעות ולהסתירה. גם הורים, מסתבר, מזיקים לרוב לילדיהם פחות בטעויות שהם עושים ויותר בתחושת האשמה שהם מפתחים כתוצאה מהעובדה שעשו אי אלו טעויות. היגיון דומה פועל גם בנושא הפנטזיה. בגדול, הפנטזיה לא תזיק לחיי המין שלך. אבל אם תפתחי רגשות אשמה, בושה ופחד כלפי הפנטזיה, אלה עלולים לחבל בהנאתך המינית.
בנוסף, כמו בכל תחום, שימוש מוגזם או לא נכון במשהו טוב יכול להופכו למשהו רע. אם את חיה בשביל לפנטז ולא מפנטזת בשביל לחיות, שווה לעצור ולשקול בדבר.
אם עולם הפנטזיות שלך השתלט על המציאות עד כדי כך שאת מדירה עצמך מן החיים בעולם ומקשרים עם אנשים חיים לטובת חיי פנטזיה בלבד, יכול להיות שאת מפסידה משהו חשוב. אם הפנטזיות שלך מחרידות אותך, מערערות את תפקודך היומיומי, ואם את מרגישה שאינך שולטת בהן, כדאי אולי להתייעץ עם מישהו, לברר על מה ולמה.
אם הפנטזיות שלך דולפות ממרחב המוח הפנימי באופן מסוכן או בלתי נשלט אל תחום המציאות החיצונית – לדוגמה, אם את מוצאת עצמך לא סתם מפנטזת על נער בן ארבע־עשרה בתול וביישן שבא אלייך ללמוד את רזי המין, אלא מתגפפת בסלון עם חברו הטוב של הבן שלך שבא לעזור לו בשיעורי הבית – אז אולי לא הכול בסדר.
בנוסף, אם הפנטזיות שלך מתרכזות באירועים טראומטיים מעברך, ייתכן שמדובר לא בפנטזיה אלא ב"פלאש בק" – מעין חוויה מחדש של אירוע עבר מכאיב או פוגעני, שלפעמים מעידה על הפרעה פוסט־טראומטית. את אלה רצוי לברר בטיפול.
עדיין ככלל, הפנטזיה המינית היא אירוע – וכישור – נורמלי, חשוב, יצירתי ורב תועלת. אז קדימה, בראד ואנג'לינה מחכים לך במלון בברצלונה, עירומים, זהובי עור, יפים וחרמנים רק עלייך. למה את מחכה?
___________________________________________________________________________________________________________
עוד בלאשה:
- למה נשים מאוננות פחות מגברים?
