האהבה עיוורת, וטוב שכך. אחרת אין סיכוי שנמצא את עצמנו מתמסרים לאף אחד. מצד שני, העיוורון של שלבי הקשר הראשונים גורם לנו להעלים עין מתכונות בעייתיות, שלא לומר התנהגויות שאין להן מחילה: החל מאכילה בפה פתוח וריח גוף בעייתי, דרך קמצנות וילדותיות, וכלה בקשר צמוד הרבה יותר מדי עם אמא.

"בשלב ההתאהבות אנחנו נוטים לא לראות דברים מסוימים, לגמד, להחליק אותם", אומרת דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית. "אבל מה שבתחילת הקשר נראה נסבל, עתיד בהמשך לתפוח ולהכביד מאוד על הקשר ועל החיים: ראשית, מפני שהסינוור של ההתאהבות חולף. שנית, מפני שהחיים נעשים יותר מורכבים, ודרישות המציאות הופכות קשות יותר: גם אם הצלחתם להתמודד עם ילדותיות או פזרנות כששניכם סטודנטים, יהיה לכם קשה יותר להתמודד איתן כשיהיו לכם שלושה ילדים ומשכנתה.

"מעבר לזה, יש לנו נטייה להימשך לאנשים שמבטאים נושאים בעייתיים בחיינו, כדי לתקן אותם: למשל, אם גדלנו עם אב שתקן וסגור, נימשך לבן זוג כזה, מתוך אמונה ש'הפעם נצליח לשנות אותו'. כך התכונות שנראה לנו מושכות (ולכן נסבלות) בתחילה, הופכות לצוק שעליו אנחנו מתרסקים שוב ושוב במהלך הקשר הזוגי".

אז מה עושים? איך מונעים מההתנהגויות הללו לתפוח ולרסק אותנו? קודם כל, לא מטאטאים את חוסר הנחת מתחת לשטיח.

"בתחילת הקשר נרקם בין בני הזוג חוזה לא כתוב", אומרת בלונדר-רון. "בחוזה הזה מוגדר מי ייקח אחראיות על הבישול או האוטו, אבל גם אילו התנהגויות רגשיות קבילות ואיך מותר לדבר או לשתוק. חשוב לקחת בחשבון שמה שנסכים לו עכשיו נמשיך לקבל לאורך כל הדרך. הרבה יותר קשה לשנות חוזים מאשר לכתוב אותם מראש כמו שמתאים לנו".

אבל איך כותבים חוזה לא כתוב?

"מעלים על השולחן את מה שמפריע לנו", עונה עידן מיליצ'ר, מטופל זוגי ומשפחתי ויו"ר האגודה הישראלית לטיפול מיני. "לא מתעלמים, אלא מדברים בישירות, מציבים גבול ברור, ומנסים להגיע להסכמה".

ואם לא מצליחים?

"דמיינו את עצמכם עוד עשר שנים ושלושה ילדים, וחשבו אם אתם יכולים להשלים עם חיים לצד התכונה וההתנהגות הזאת", אומרת בלונדר-רון. "אבל, חשוב לשים לב לא רק למילים אלא גם למעשים: אם רואים שיש שיפור מסוים במה שהתלוננו עליו, תהליך של שינוי זה משמעותי יותר מהצהרות כאלה ואחרות".

אל תחכו, תטפלו

אז למה צריך לשים לב? מול אילו התנהגויות צריך להציב גבולות ברורים? עידן מיליצ'ר, דלית בלונדר-רון וחיה ולטון, מטפלת זוגית ומשפחתית, מציעים את הרשימה הבא:

1. בעיות היגיינה. הוא שוכח להחליף סדינים, לא נראה לו חשוב לכבס, או שיש לה ריח רע מהפה? גם אם כרגע האישיות הקורנת של בן הזוג מחפה על כך, בקרוב תשנאו אותו על זה. עם כל המבוכה, דברו, אמרו מה מפריע לכם והסבירו למה אתם מצפים.

2. חסכנות/קמצנות. לכאורה, היא תכונה חיובית, כזו שמעידה על שיקול דעת. לעיתים גם יש לה קשר למצב כלכלי אובייקטיבי. אבל חשוב להגדיר כבר בהתחלה על מה אתם רוצים להוציא כסף, ועל מה לא תתפשרו. בנוסף, חשוב לשים לב שהחסכנות הכספית לא קשורה גם לחסכנות רגשית (ולנטייה למנוע מכם ביטויי אהבה ומגע, למשל). אם זה המצב, שקלו היטב אם צריך גבול- או פשוט לוותר על הקשר.

3. פזרנות. אותו דבר, אבל להפך: כיף להיות בקשר עם חבר שמזמין למסעדות יוקרה ומפתיע בהזמנה לצימר, גם אם מצבו הכלכלי לא משהו. פחות כיף לגדל עם אחד כזה ילדים ומשכנתה. גם במקרים האלה חשוב לשבת ולדבר על ההשקפות הכלכליות שלכם, ולברר מה אתם חושבים על מינוסים, חסכונות והשקעות. זה אולי לא רומנטי, אבל יכול לחסוך לכם כאבים עתידיים.

4. קשר הדוק מידי עם ההורים. נחמד מאוד שבן הזוג שלך קשור לאבא שלו. הרבה פחות נחמד כשאבא שלו מכתיב לו איך לחיות. חשוב לשים לב שלבן הזוג יש מספיק מרחב לבניית משפחה חדשה, ושההישענות שלו על דעות ההורים לא מסתירה חוסר יכולת לעמוד על דעותיו שלו. "בתחום הזה חשוב מאוד להציב גבולות", אומרת בלונדר- רון. "אם הקשר אל ההורי הדוק מאוד, אבל רואים התחלה של תהליך נפרדות- בסדר; אבל אם לא, מוטב אפילו לדחות חתונה כדי לוודא שמתרחשת היפרדות מסוימת. אחרת תמצאו את עצמכם נשואים להורים של בן הזוג

5. דיבור בוטה. סביר להניח שאתם לא באים מאותה סביבה. מאותה משפחה ומאותה תרבות- כולל תרבות הדיבור. מה שמקובל לומר בסביבות מסוימות כמעט בחיבה ("תסתמי", "טמבל") נשמע כמו קללה בסביבה אחרת. אם צורת הדיבור של בן הזוג בוטה מדי, מעליבה ואלימה בעיניכם, הציבו גבול עכשיו. כשיהיו לכם ילדים, תאהבו את זה הרבה פחות. אם בן הזוג לא מוכן לשנות את סגנון הדיבור שלו- שקלו ברצינות לחתוך. גם אלימות מילולית היא אלימות.

6. ציניות והומור מקאברי. "כולנו אוהבים חוש הומור", אומר מיליצ'ר. "אבל אם הבדיחות נשלפות בכל תחום, כולל תחומים עדינים, ולבן הזוג לא אכפת אם הן פוגעות ברגשותיכם- קחו בחשבון שהדבר מבטא קושי בביטוי רגשי ובאינטימיות. חשוב להעמיד את בן הזוג במקום, לקבוע על מה לא צוחקים ובאיזה הקשרים בדיחות לא באות בחשבון. אחרת הפגיעה שלכם תתעצם ותלך.

7. התנתקויות. בן הזוג מסתגר בתוך עצמו אחת לכמה זמן? נעלם מאחורי המסך, העיתון או הסלולרי, או להבדיל, עושה ברוגזים של כמה ימים? אם זה קורה בתדירות גבוהה או דווקא כשאתם רבים, העלו את הנושא לשולחן הדיונים לאלתר. אחרת תמצאו את עצמכם מתדפקים שוב ושוב על דלתות נעולות.

8. אובססיות. לא משנה אם בן הזוג שלכם אובססיבי לסדר וניקיון, למזון בריא או למשחקי מחשב: עם כל קיצוניות קשה מאוד לחיות. אם היום זה מפריע לכם ולו במעט, מוטב לקבוע כללים כבר עכשיו- כדי שלא תרגישו בהמשך סגורים בבית כלא עם סוהר מטורף.

9. דרמות. בן הזוג שלכם מייצר דרמה מכל דבר, עושה עניין מכל טעות, מכור ל"היי" של המריבות ועוד יותר ל"היי" של הפיוסים אחר כך? אל תיסחפו אחריו, והבהירו לו שהווליום הגבוה הזה לא מתאים לכם. כך גם אם בן הזוג סובל ממצבי רוח משתנים: הסבירו לו כמה קשה לכם לחיות עם שינויי מזג האוויר התכופים.

10. חוסר אחריות. חוסר אחריות יכול ללבוש פנים רבות: החל מאיחורים, דרך קושי להתעורר בבוקר, וכלה בהעברה אליכם של תפקיד המבוגר האחראי: זה שמזמין כרטיסים לטיסה, דואג לשלם חשבונות ואורז את התיק למילואים. "במיוחד חשוב לשים לב לסירוב עקשני לעבוד", מוסיפה ולטון. "אפשר לפעמים להיות בין עבודות, אבל כדפוס זה בעייתי".

11. חרדות מגבילות. היפוכונדרייה. חרדת טיסה. סירוב לנהוג, ללכת למקומות הומים או להכניס הביתה אוכל מסוים. לכאורה, מדובר בחרדה בלתי נשלטת ולא בהתנהגות, אבל גם כאן לעתים מדובר בדרך לשלוט בחיים המשותפים. אם העניין סביב החרדה הוא מינורי, מילא. אבל אם היא הופכת למגבלה שמצמצמת משמעותית את טווח החיים שלכם, הציבו גבול. לעיתים, למען האהבה, בן הזוג יהיה מוכן לטפל בעצמו- וכל שניכם תרוויחו מהגבול שהצבתם.

12. נימוסים רעים. לכאורה, מדובר בעניין זניח. אבל אחרי כמה שנים עם בן זוג שמתעקש לתקוע גרעפסים בחברה, לא מוצא לנכון להודות על מתנה ולא מעלה על דעתו לקחת אתכם הביתה או להזמין לכם מונית- פשוט לא תוכלו לסבול אותו. באחריות. ואם יהיו לכם ילדים שיסתכלו עליו כעל מודל, רק תרצו להעיף אותו מהבית. לכן, כבר עכשיו הגדירו מה מפריע לכם, עם מה קשה לכם לחיות, ודברו על כך בעדינות אבל בבירור.

13. פלרטטנות. בן הזוג שלך זקוק לחיזוקים תמידיים על האטרקטיביות שלו? מפלרטט בלי הכרה, מחזיק בהמוני ידידות, לא נפרד מהסלולרי? כבר בתחילת הקשר חשוב להגדיר למה אתם מוכנים ולמה לא (ובעיקר להבהיר שעם כל הכבוד לפרטיות, הסתרת מידע לא באה בחשבון). אחרת הקשר הזה יסב לכם כאב רב.

14. שוביניזם. גם אם בן הזוג שלך גדל בבית שבו הנשים נשארו בבית, בישלו מידי יום ופינו מהשולחן בעוד הגברים פרשו לסיגריה במרפסת- זה לא אומר שזו צריכה להיות גם חלוקת העבודה ביניכם. אם בן הזוג שלך משתמש בתפיסות הללו כדי להתחמק מחלקו בעבודת הבית, תחשבי טוב טוב אם את מוכנה לחיות ככה בחמישים השנים הבאות. אם לא, הציבי גבול ומיד. זכרי- קל יותר לרקום חוזה שוויוני מהתחלה מאשר להפוך אותו לאחד כזה אחר כך.

15. שתלטנות. יכול להיות שבן הזוג שלכם נחוש יותר מכם. חושב מהר יותר. בטוח יותר בעצמו. אבל אם אתם מגלים שאיכשהו רק הוא מחליט והמילה האחרונה היא תמיד שלו, עצרו עכשיו. דברו איתו על כך, והגיעו להסכם מחודש על קבלת החלטות- למשל, שלא מחליטים לפני שאתם מביעים את עמדתכם, גם אם לוקח לכם זמין לגבש ולנסח את דעתכם.

16. סקס אגואיסטי. בן הזוג עסוק בעיקר בהשגת הסיפוק שלו, ושוכח שהוא צריך לתת גם לכם תשומת לב ולחשוב על מה שמענג אתכם? העמידו גבול, ולמדו אותו לתת לכם קצת יחס חם, פה ושם.

17. חוסר יחס למשפחה ולחברים. אם בן הזוג מסרב להיפגש עם המשפחה ועם החברים שלכם- אל תחכו שזה ישתנה. התייחסות אל האנשים הקרובים אליכם היא חלק מההתייחסות אליכם.

18. חברה גרועה. זה אולי נשמע מיושן, אפילו לא עניינכם- אבל אם בן הזוג שלכם מסתובב בחברה של אנשים בעלי מנהגים בעייתיים בעיניכם, החל משימוש בסמים וכלה בבגידות- מוטב לבקש ממנו לבלות איתם פחות (ואולי בכלל לא). למשפט "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה" יש תוקף, וקל יחסית להיגרר לעשות את מה שכולם סביבך עושים.

19. השקפות שונות מאוד. טוב, כאן לא בדיוק מדובר על התנהגויות בעייתיות, אלא על משהו שצריך לטפל בו כשהוא עדיין קטן: אם יש לכם השקפות שונות מאוד בקשר לכיוונים שלכם בחיים- אם לגור בעיר או בכפר, להוליד ילדים או לא, לחיות ביחסים פתוחים או סגורים- פתחו את זה עכשיו. אל תחכו שהקושי יתפרץ רגע לפני החתונה, או אפילו רגע אחריה.

אל תטפלו תחתכו

נכון, לפעמים הצבת גבולות תעזור, אבל יש התנהגויות שאין טעם להציב להן גבולות: עדיף להציב את עצמכם מחוץ לקשר, ומיד. במילים אחרות- לא לנהל דיונים, אלא לחתוך.

20. אלימות נפשית ופיזית. "כשמדובר באלימות נפשית (חוסר סבלנות, התפרצויות כעס, הרמת קול) זה תלוי בעוצמה שלה", אומרת ולטון. "אבל אם את חיה בפחד מהכעס של הבן זוג, קומי ולכי. כשמדובר באלימות פיזית, את לא יכולה להישאר שם אפילו רגע אחד נוסף. המצב רק יחמיר.

21. חוסר אמינות. "בשקרים לבנים כולנו חוטאים", אומרת בלונדר-רון. "אבל כשיש הסתרה של מידע משמעותי, שקרים או בגידות- מוטב לחתוך, כי הבסיס של קשר טוב הוא אמון. גם חוסר מוסריות שאינו קשור אליך ישירות (למשל, אם בן הזוג מרמה את השותף שלו לעסקים) הוא קו אדום. חוסר מוסריות מופנה היום כלפי אדם אחר, ומחר כלפייך".

22. קנאה ושתלטנות. "גבר שמקנא לך עד כדי ניסיון להרחיק אותך מאנשים אחרים הוא גבר מסוכן", אומרת ולטון. "גבר שלא אוהב שאת נפגשת עם המשפחה, שלא רוצה שתבלי עם החברות שלך כל כך הרבה, שרב עם הילדים שיש לך מקשר קודם- הוא גבר שמנסה לבודד אותך כדי לשלוט בחייך. הוא לא ישתנה, ומוטב לך לעזוב אותו ומהר".

23. יחסים קשים עם משפחת המוצא או עם חברים. "יחסים קשים עם הרבה אנשים קרובים מצביעים על קושי בפתרון קונפליקטים", מסבירה בלונדר-רון. "אם בן הזוג מסוכסך עם חברים או בני משפחה, ולדבריו זו תמיד אשמתו של הצד השני- מוטב להיזהר, אולי אפילו לוותר על הקשר. זה אדם שלא מסוגל לקחת אחריות על החלק שלו בקונפליקטים.

24. אגוצנטריות. בכל שיחה עם בן הזוג בסוף מדברים עליו? במיטה הוא רואה בעיקר את עצמו? הוא אוהב מאוד לקנות לעצמו דברים, אבל פחות משקיע במתנות? קחו בחשבון שסביר להניח שההתמקדות בעצמו רק תלך ותחמיר עם השנים, כשהוא יהיה פחות מאוהב. אדם שלא רואה ממטר את בן הזוג שלו הוא אדם שיעשה לכם חיים קשים ולא נעימים.

25. נקמנות ואכזריות. אם אתם רואים את בן הזוג שלכם כותש עד דק את אויביו, שוכח בדרך אל הנקמה את הקודים המוסריים, מתמלא שמחה לאיד, לא שוכח ונוטר לנצח- זכרו שבפעם הבאה כל העוצמות האלה יכולות להיות מופנות אליכם. בקיצור: לפני שתתחתנו, תשאלו את עצמכם אם מאדם כזה תעזו להתגרש אם משהו לא ילך.

___________________________________________________________________________________________________________

עוד לאשה: