הילה, רקדנית בת 28 תל אביב, נמצאת בחודש השישי להריונה הראשון. נוסף על הדאגות הרגילות שנשים חוות בזמן היריון, היא מתמודדת עם קושי נוסף: אובדן פרנסתה.
"אי אפשר להמשיך לרקוד בהיריון", היא אומרת, "פיזית זה לא אפשרי. בתחילת ההיריון עוד רקדתי, וזה היה קשה. לאחר מכן עבדתי בהוראה או בכוריאוגרפיה עדינה, ובהמשך התחלתי לחפש עבודות מזדמנות וזמניות, בתור מלצרית או מזכירה".
הקושי והמתח הללו היו נחסכים מהילה לו ידעה כי החוק בביטוח לאומי
תוקן, באופן שמאפשר לנשים שאינן יכולות להמשיך לעבוד בעת הריונן, לקבל גמלה לשמירת היריון. אלא שהמידע הזה לא נמסר לה.
"פניתי לביטוח לאומי והסברתי להם שאני לא יכולה להמשיך לרקוד", היא מספרת. "אמרו לי שם שמגיע לי רק מענק לידה, לאחר הלידה. במקביל פניתי לקופת חולים, ושם אמרו לי שאני צריכה אישור מרופא תעסוקתי שאני לא יכולה לרקוד, אבל כשרופא המשפחה שלי התקשר למחלקה לרפואה תעסוקתית בקופת חולים ושאל, אמרו לו שלמיטב ידיעתם אני לא זכאית לקבל גמלה לשמירת היריון".
"לפי חוק ביטוח לאומי קיימים שני מצבים של סיכון שבהם אישה רשאית לקבל גמלה לשמירת היריון", עושה סדר בבלגן עו"ד סיגל רונן כץ, משדולת הנשים. "המצב הראשון הוא כשמצבה הרפואי של האישה מסכן אותה או את עוברה ומחייב מנוחה והיעדרות מהעבודה. המצב השני הוא כשסוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה, מסכנים את העובדת שבהיריון או את עוברה, לדוגמה צוללנית, או אישה שמטפלת באנשים אלימים.
"ביטוח לאומי מכיר בשני המצבים האלה, כשהם מגובים באישור רפואי מרופאה של האישה ובמידת הצורך מרופא של הביטוח הלאומי, וכשהם נמשכים לפחות שלושים יום. תקופה קצרה משלושים יום תיחשב לחופשת מחלה".
האם רקדנית שעבודתה מסכנת את ההיריון זכאית לגמלת שמירת היריון?
"בוודאי", עונה אתי נמרודי, סגנית מנהלת תחום אמהות במוסד לביטוח הלאומי. "בעבר אישה הייתה זכאית לגמלת שמירת היריון רק בגלל מצב רפואי שמסכן, כמו צירים מוקדמים או דימום. עם הזמן ראינו שיותר ויותר עבודות מסכנות נשים בהיריון, כמו הדרכת אימון אירובי, משמרות ארוכות בבתי חולים, או עבודה עם חומרים מסוכנים, והוחלט לקבוע שגם סביבת עבודה יכולה לסכן אישה בהיריון. כדי לקבל אישור כזה צריכה האישה להביא לרופא הנשים שלה טופס שבו הוא מציין את שבוע ההיריון שהחל ממנו היא אינה יכולה להמשיך לעבוד. במרבית המקרים, הרופא שלנו בביטוח לאומי מאשר את המלצתו".
לפי החוק, מציינת עו"ד רונן כץ, קיים מצב שלישי, שבו ההיריון אינו מסכן את האישה והעבודה אינה מסכנת את ההיריון, אבל האישה פשוט לא מסוגלת לבצע את העבודה, למשל, במקרה של קופאית שבטנה הגדולה מונעת ממנה גישה אל מסוע המוצרים. במקרה כזה על המעביד למצוא לה עבודה חלופית, ואם אינו מוצא, אומרת אתי נמרודי, "הוא כותב לנו את זה ואנחנו מאשרים לה גמלה".
נמרודי מונה רשימה של בעלות מקצוע שקיבלו מהביטוח הלאומי אישור לגמלה: "מדריכות אירובי, מדריכות בחדר כושר, מטפלות בקשישים, רפתניות שלא יכולות לעבוד כי הפרות מסכנות אותן. גם לזמרת שאמרה 'איפה ראיתן זמרת בחודש שביעי עומדת על במה ושרה', כבר אישרנו. גם למלצריות אנחנו מאשרים, כשהרופא קובע שמחודש מסוים הן לא יכולות להמשיך להתרוצץ בין אנשים ולסחוב".
___________________________________________________________________________________________________________
___________________________________________________________________________________________________________
מה בדיוק מקבלים?
גמלה לשמירת היריון מקבלת רק מי שצריכה להיות במנוחה מהעבודה לתקופה של יותר מ-30 יום. על תקופה קצרה יותר זכאית העובדת רק לימי מחלה. כדי לקבל את הגמלה צריכה העובדת להחתים את רופא הנשים על טופס 331, ולאחר מכן להגישו יחד עם טופס תביעה לגמלת שמירת היריון (טופס 330) לביטוח לאומי. בהנחה שיאושר, תקבל גמלה חודשית בגובה שכרה הרגיל, עד לתקרה של 7,778 שקל (נכון לינואר 2009), אם היא משתכרת על בסיס יומי היא תקבל 257.27 שקלים ליום. חשוב לדעת: מי שמקבלת קצבה לשמירת היריון מהביטוח הלאומי צריכה להודיע מדי חודש על המשך או על הפסקת שמירת ההיריון, למוקד שמירת היריון בטלפון 08-6509934.
שימי לב: את מקבלת גמלה? זה לא יפגע לך בדמי הלידה. דמי לידה הם התשלום שלו זכאית יולדת בתקופת חופשת הלידה שלה (שהיא 14 שבועות) ואין כל קשר בינם לבין תשלום הגמלה. לדמי לידה זכאית כל אישה שעבדה במשך 10 מבין 14 החודשים שקדמו ליום צאתה לחופשת הלידה, או במשך 15 מבין 22 החודשים שקדמו לו, והם נקבעים לפי ממוצע שכרה בחודשים האחרונים שקדמו לצאתה לחופשה. לצורך קבלת דמי לידה יש למלא טופס 335.
