בחודש האחרון הגן של בתי עובד במשמרות. במקום עשרה ילדים מגיעים אליו מדי יום בין ארבעה לשישה פעוטות בלבד, ולפחות אחד מהם לא שורד עד סוף היום ומפונה הביתה עם חום, לאחר שהדביק מספר לא ידוע מעמיתיו.
בשבוע שעבר, כשהגעתי לאסוף את הקטנה (היא הייתה אחרי שלושה ימים של חום גבוה ויומיים לפני דלקת עיניים, תודה שהתעניינתן), שמעתי את אחת האמהות מתלוננת על ימי העבודה שהיא מפסידה, ולא פחות מכך – על מה שאמר לה הבוס בחברה הממשלתית הגדולה שבה היא עובדת: "הילד חולה יותר מדי. תביאי את אמא שלך." כן, מה ששמעתם. במשפט הקצר הזה מקופל כל הסיפור: קודם כל, ברור שאמא שלך לא עובדת. וגם אם כן, היא סבתא של הילדים שלך, אז ברור לגמרי שהיא עובדת אצלם קודם. אבא שלהם הוא לא פונקציה, ובטח שלא סבא שלהם.
הנחת העבודה של אותו בוס היא שאמא היא זו שנשארת עם ילדים חולים, כי לאבא יש עבודה חשובה. העובדה המטרידה היא שלפחות מבחינה כלכלית, הוא לא טועה: הנתונים מראים שאישה בישראל מרוויחה בממוצע 63% משכרו של גבר באותה משרה ועם אותם כישורים בדיוק. איך זה קשור? נסביר: חוק ימי מחלה מקצה לכל עובד 18 ימי מחלה בשנה, ועד 90 ימים, במצטבר. למקרה שלא ידעת, על הימים הללו את לא מקבלת שכר מלא: על יום המחלה הראשון לא תקבלי תשלום כלל, על היום השני והשלישי תקבלי 37.5% משכרך היומי, ומהיום הרביע ומעלה תקבלי את התשלום המרבי ליום מחלה: 75% משכר יומך. כיוון שבעלך מרוויח יותר ממך, הרי שבחשבון משפחתי ברור שכדאי שאת תישארי בבית עם הילד.
כדי להוסיף חטא על פשע אפליית השכר, מדינת ישראל כלל לא מכירה בזכותם של ילדייך להיות חולים. החוק קובע שאם ילדך חולה, את רשאית להיעדר למשך שמונה ימים, על חשבון ימי המחלה שלך. במילים אחרות, אם ילדייך, כל ילדייך, חולים שמונה ימים בשנה (ושתקום האם שילדיה חולים פחות) את רשאית להיות חולה עשרה ימים בשנה. כל יום מחלה מעבר לזה, שלהם או שלך, יבוא על חשבון ימי החופשה שלך, ואם ניצלת גם אותם, ייחשב לחופשה ללא תשלום. בן הזוג שלך זכאי לאותו מספר ימים, ואם את אם חד הורית, מספר ימי המחלה שאת זכאית לקחת בעבור ילדייך הוא .12
אמהוּת מול קריירה
בשורה התחתונה: מדינת ישראל, אותה מדינה שעושה הכול כדי לעודד ילודה, לא חושבת שהיא צריכה לאפשר להיות עם הילדים כשהם חולים. ולמה אף אחד מארגוני הנשים או חברי הכנסת לא נדרש לנושא? זה לא מספיק חשוב? אולי, כמו שאמרה לי יועצת משפטית בכירה בארגון נשים, הסיבה לכך היא הדילמה הידועה של נקודת האיזון: איפה המאבק למען תנאים טובים יותר לנשים הופך לחרב פיפיות, והופך את הנשים ללא כדאיות להעסקה.
הנקודה היא, ופה אנחנו נופלים שוב ושוב, שימי מחלה לילדים הם לא צ'ופר לנשים, אלא צורך של המשפחה, כולל אבא. אז הנה רעיון: למה שלא יינתנו ימי מחלה נוספים לגברים בלבד? הרי אותם זה לא יהפוך ללא כדאיים להעסקה, נכון?
