אדריכלות
סטריט ויו
משוגעים, רדו מהגג!דו"ח ביניים מתהליך הפיכתה של השכונה הייחודית לשיכון סטנדרטי

הרצל פינת פלורנטין, 30 במרץ 2013

תמ"א, תב"ע או איך שלא יקראו לתוכניות האלה, מאות דירות ברחובות שלנו הולכות ונבנות בקצב החלפת גרביים. עוד ועוד קוביות, עוד ועוד חזיתות מעוגלות, עוד ועוד מרפסות קטנות, עוד ועוד מאותו הדבר. לאדריכלים לא נמאס, כנראה. והרחובות שלנו? לרעש, לאבק ולמחסור כרוני במקומות חניה הם כבר התרגלו. אבל הסיוט הגדול עוד לפניהם: מאות דיירים חדשים, מאות מכוניות נוספות, מאות נוסעים עצבניים עומדים בפקקים, ורק התשתיות לא שמעו על כל זה דבר. הן לא זזות. העיקר שמישהו מסמן וי על דאגה למעמד הביניים.

להמשך קריאה...
מחלקת מבצעים ומתנות גאה להציגהשמועה כבר עשתה לה כנפיים: הרחובות שלנו לא מחכים לערבי חג כדי להציע דילים משתלמים. ועוד איזה
<
להמשך קריאה...
איזה ריח טוב אין פהתחנונים, איומים, התחכמויות, הומור, יצירתיות, הרחובות שלנו מנסים הכל, אבל ללא הועיל

רחוב מטלון, 15 בנובמבר 2012

לא קל להודות בזה, אבל אין ברירה: הרחובות שלנו סובלים מסוגרים רופפים, ולא רק של חיות המחמד.

להמשך קריאה...
סימני אהבהכשמגיע וולנטיינ'ז דיי, אפילו הרחובות שלנו מאמינים שלכל סיר יש מכסה

רחוב אבולעפיה, 7 באוקטובר 2012

רחוב אבולעפיה, 16 במאי 2012

רחוב י.

להמשך קריאה...
שירת השמשונית (והניילונית)זה מה שיפה ברחובות שלנו, שביום בהיר אפשר לדמיין שכריסטו הגיע לביקור
<
להמשך קריאה...
כל מרזב מלךמותר להטיל ספק בכשירות המרזבים ברחובות שלנו, אבל אי אפשר לפקפק בשימושיהם המגוונים

רחוב פלורנטין, 26 באפריל 2012

רחוב החלוצים, 18 בספטמבר 2012

המרזבים ברחובות שלנו הם לא רק מרזבים.

להמשך קריאה...
טוּ בי או ט"ו בשבטלא הרבה עצים חיים ברחובות שלנו, אבל עצות לחיים יש אצלנו כמו פירות יבשים, בכמויות
<
להמשך קריאה...
מחכים לח"כיםלא עשויים מעור צבי ולא מבטיחים חסינות ופנסיה, אבל גם לרחובות שלנו יש 120 כסאות שממתינים במתח לתוצאות 
<
להמשך קריאה...
בד אנד ברקפסטהוטל פלורנטין: התשובה של הרחובות שלנו למגפת מלונות הבוטיק של לב העיר
<
להמשך קריאה...
ארזת לבד?כשהרב עובדיה יוסף מנופף באפשרות של עזיבת הארץ, הרחובות שלנו מציעים יעדים חלומיים ומזוודות תואמות

רחוב מסילת וולפסון, 13 באוקטובר 2012

תמיד לפני בחירות יש כאלה שמהרהרים בקול באפשרות לעוף מפה, ושהאחרון יכבה את האור, היתה פעם בדיחה כזו. מצחיק שקוראים לזה לרדת מהארץ, כאילו שהארץ היא רמפה כל כך גבוהה, עגלה או רכבת שתגיע פעם לאנשהו, כאילו שאפשר לרדת יותר נמוך מאיפה שאנחנו.

להמשך קריאה...
מתגוררת בפלורנטין ומצלמת יום יום ברחובות השכונה. פעם היא היתה עיתונאית.

"שכונה היא החלק בעיר, שאפשר לנוע בו בקלות ברגל, או במילים אחרות, אם להתחכם, החלק בעיר, שאין צורך ללכת אליו כי הרי כבר נמצאים בו" (מתוך "חלל וכו: מבחר מרחבים", הוצאת בבל, תרגום: דן דאור ואוולין עמר). 

***

שנים חלפתי ברחובות שכונת מגורי, אבל רק בסוף ספטמבר 2011 התחלתי לראות אותם. בעקבות אסון משפחתי, התחלתי לשוטט. יום יום, במשך שעות. להסתובב, להתבונן, וגם לצלם. בהתחלה בעיקר גרפיטי. עוד ועוד ציורים, כתובות, סימנים שהשאירו אחרים. לאט לאט המבט התרחב והצטמצם. התרחב לבניינים ורחובות, הצטמצם לפיות מרזבים ושברי מדרכות. בחודשים שחלפו, נאספו ונאגרו אצלי אלפי צילומים, שהתבוננות חוזרת בהם מזהה דפוסים, מגלה תופעות, מעלה שאלות. הבלוג עוסק בהן. וגם בחולף ובמתקלף, באקראי ובארעי, בתרבות הרחוב הדינמית והעשירה של שכונה אחת, פלורנטין, בדרום תל אביב. 

***

איך מכירים שכונה? מה יכול לייצג אותה? האם אפשר לתאר אותה בלי להתייחס לתושביה? למה כן  מתייחסים? על מה נעצרת העין? האם היא נוטה להתעכב על השבור והפגום או על השלם היפה? מה ערכו התיעודי של קטע קיר או חלון ראווה בודד? האם הוגן לחבר בין ציור מרחוב מרכזי לברז כיבוי בסמטה צדדית? נחוץ ריבוי או די בתמונה אחת מייצגת? חייבים להתייחס לקבוע? מה ערכו של המשתנה? האם החלקים מתחברים לכדי תמונה שלמה, או שהתמונה השלמה מתפרקת? אין תשובות. הבלוג מחפש אותן.

***

פלורנטין קטנה. רחוב העליה במזרח, אליפלט במערב, דרך יפו בצפון ודרך שלמה (סלמה) בדרום. מצפון לדרום חוצים אותה: נחלת בנימין, הקישון ואברבנאל. ממזרח למערב - לווינסקי, מטלון, וולפסון, פרנקל (בעבר עמק יזרעאל) ופלורנטין. ביניהם יש רשת של רחובות קצרים, סמטאות צרות והמון אוצרות והפתעות.
מדי פעם נסחפתי גם מחוץ לגבולות הרשמיים הללו, למעגל השני שמגיע עד שדרות הר ציון, רחוב שלבים, רחוב גת רימון ודרך קיבוץ גלויות.

***

הבלוג המצולם הוא מסע במקום שלא צריך לחפש בו כדי למצוא.