מאת דקל גודוביץ

הסטודנטית: רולא עבוד (25)
מחלקה: המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האקדמי ויצו חיפה
מנחים: אייל מלכא, יורם פופר

משבר הגז יתרחש כשייגמר הגז. כי לא משנה אם בסוף יהיה גז בשלושה שקלים או שנובל אנרג'י תעזוב את הארץ – בסוף אסדות הגז יישארו כאן. כי אחרי שיישאב או לא יישאב הגז, כולם ילכו ואנחנו נישאר עם האסדות. אבל האם מישהו חשב מה עושים איתן? האם מישהו בכלל מודע לנזק הסביבתי שהן מייצרות? מתברר שאסדות הגז אינן רק חיה נחמדה עם חדק שפשוט שואבת את הגז מהאדמה אי שם בעומק 237 מטרים ובמרחק בטוח של 30 קילומטרים מהחוף, ומיד מסדרת לנו את החיים במדינת שפע.

מאת דקל גודוביץ

הסטודנטית: רולא עבוד (25)
מחלקה: המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האקדמי ויצו חיפה
מנחים: אייל מלכא, יורם פופר

משבר הגז יתרחש כשייגמר הגז. כי לא משנה אם בסוף יהיה גז בשלושה שקלים או שנובל אנרג'י תעזוב את הארץ – בסוף אסדות הגז יישארו כאן. כי אחרי שיישאב או לא יישאב הגז, כולם ילכו ואנחנו נישאר עם האסדות. אבל האם מישהו חשב מה עושים איתן? האם מישהו בכלל מודע לנזק הסביבתי שהן מייצרות? מתברר שאסדות הגז אינן רק חיה נחמדה עם חדק שפשוט שואבת את הגז מהאדמה אי שם בעומק 237 מטרים ובמרחק בטוח של 30 קילומטרים מהחוף, ומיד מסדרת לנו את החיים במדינת שפע.

זאת הולכת להיות כתבה לא נעימה, אפילו מריחה רע (עד כמה שמלים ותמונות יכולות להעביר ניחוח). זו כתבה על מה שלא נעים לספר שעושים. כל כך לא נעים, מתברר, עד שברוב אתרי העיריות בארץ לא תמצאו את מיקום השירותים הציבוריים בעיר, או שתידרשו לחפור היטב כדי למצוא אותם. גם גוגל מפות לא נותנים שירות כזה, וכך קמו להן אפליקציות נחמדות שמוצאות שירותים ציבוריים הקרובים למיקומנו, כמו toilet finder או airpnp על משקל Airbnb. חזונו של ג'ורג' מסיינפלד מתגשם, והנה היא ה-iToilet המפורסמת.

זאת הולכת להיות כתבה לא נעימה, אפילו מריחה רע (עד כמה שמלים ותמונות יכולות להעביר ניחוח). זו כתבה על מה שלא נעים לספר שעושים. כל כך לא נעים, מתברר, עד שברוב אתרי העיריות בארץ לא תמצאו את מיקום השירותים הציבוריים בעיר, או שתידרשו לחפור היטב כדי למצוא אותם. גם גוגל מפות לא נותנים שירות כזה, וכך קמו להן אפליקציות נחמדות שמוצאות שירותים ציבוריים הקרובים למיקומנו, כמו toilet finder או airpnp על משקל Airbnb. חזונו של ג'ורג' מסיינפלד מתגשם, והנה היא ה-iToilet המפורסמת.

עץ הפיקוס מנצח את הבטון. כורתים אותו, גוזמים אותו, והוא בשלו. מתעקש. ממשיך לצמוח. נותן צל מלא, גבוה וגדול, נעים וקריר עם שברי קרני שמש מתגנבות. כמו גלידה עם שברי אגוזים ביום קיץ לוהט, שאף קולונדה מבטון לא תשווה לה.

דיזנגוף, תל אביב. כשנעים ללכת, נעים גם לקנות והחנויות מרוויחות

דיזנגוף

דיזנגוף

וזה חייב להיות פיקוס - למרות כל הצער שגורם לנו הפיקוס עם הפירות הנוראיים שמלכלכים ומחליקים, ועטלפים שמלכלכים את קירות הבתים. כי אי-אפשר לסבול עוד עץ נמוך, חלש, אוורירי וחסר עמוד שדרה ועלווה בימי החום והשרב. לא דקלים, לא סיסמים הודיים ולא ברכיטונים.

עץ הפיקוס מנצח את הבטון. כורתים אותו, גוזמים אותו, והוא בשלו. מתעקש. ממשיך לצמוח. נותן צל מלא, גבוה וגדול, נעים וקריר עם שברי קרני שמש מתגנבות. כמו גלידה עם שברי אגוזים ביום קיץ לוהט, שאף קולונדה מבטון לא תשווה לה.

דיזנגוף, תל אביב. כשנעים ללכת, נעים גם לקנות והחנויות מרוויחות

דיזנגוף

דיזנגוף

וזה חייב להיות פיקוס - למרות כל הצער שגורם לנו הפיקוס עם הפירות הנוראיים שמלכלכים ומחליקים, ועטלפים שמלכלכים את קירות הבתים. כי אי-אפשר לסבול עוד עץ נמוך, חלש, אוורירי וחסר עמוד שדרה ועלווה בימי החום והשרב. לא דקלים, לא סיסמים הודיים ולא ברכיטונים.

באתר של עיריית בת ים יש שלושה אלבומי תמונות: "בת ים בשנות ה-20", "בת ים בשנות ה-30" ו"בת ים בשנות ה-40". יש בהם כמה תמונות של שניים-שלושה בניינים מכל עשור - וזהו. זה מה שהיה בבת ים. מעבר לשנים האלה, אין כנראה שום ייחוד מבחינת העירייה, ולכן גם אין מה לצלם (מלבד, כמובן, בניין העירייה).

אבל שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת היו תקופה מרתקת מבחינת בת ים: בשנים הללו היא נבנתה במאסיביות והפכה לעיר השלישית בצפיפותה בארץ. אלה השנים שבהן עברו מבניית שיכונים ממשלתיים בטיח פשוט לבנייה פרטית של קבלנים, שהתאמצו למכור את הדירות, ולשם כך קישטו בפסיפסים ובקרמיקות את חזיתות הבניינים. זהו הייחוד של בת ים.

באתר של עיריית בת ים יש שלושה אלבומי תמונות: "בת ים בשנות ה-20", "בת ים בשנות ה-30" ו"בת ים בשנות ה-40". יש בהם כמה תמונות של שניים-שלושה בניינים מכל עשור - וזהו. זה מה שהיה בבת ים. מעבר לשנים האלה, אין כנראה שום ייחוד מבחינת העירייה, ולכן גם אין מה לצלם (מלבד, כמובן, בניין העירייה).

אבל שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת היו תקופה מרתקת מבחינת בת ים: בשנים הללו היא נבנתה במאסיביות והפכה לעיר השלישית בצפיפותה בארץ. אלה השנים שבהן עברו מבניית שיכונים ממשלתיים בטיח פשוט לבנייה פרטית של קבלנים, שהתאמצו למכור את הדירות, ולשם כך קישטו בפסיפסים ובקרמיקות את חזיתות הבניינים. זהו הייחוד של בת ים.

סבתא שלי התגוררה ברמת גן. בבית קטן מחופה אבן, עם גג רעפים אדום, וגינה ירוקה ומוצלת עם שיחים ועצי פרי. ככה היתה בנויה כל השכונה בה גרה, ולכן בתור ילד אף פעם לא הבנתי מה פירוש השם "תל אביב", אבל "רמת גן" היה מאוד ברור לי.

היו שם באמת רמות (סבתא שלי גרה בראש אחת מהן), הרים קטנים שבגללם פחדתי לנסוע לסבתא באופניים שמא לא אצליח לפדל בעלייה, או שאתדרדר אל מותי באחת הירידות המפחידות. לכן הדרך היחידה להגיע מתל אביב לרמת גן היתה באוטו של אבא. כילד תל אביבי, העלייה הכי גדולה שהכרתי הייתה לרחוב בן יהודה. לעומתה, ה"רמה" של "רמת גן" היתה ממש הר.

וככה גם ה"גן" של אותה "רמת גן". שם באמת היו גנים.

סבתא שלי התגוררה ברמת גן. בבית קטן מחופה אבן, עם גג רעפים אדום, וגינה ירוקה ומוצלת עם שיחים ועצי פרי. ככה היתה בנויה כל השכונה בה גרה, ולכן בתור ילד אף פעם לא הבנתי מה פירוש השם "תל אביב", אבל "רמת גן" היה מאוד ברור לי.

היו שם באמת רמות (סבתא שלי גרה בראש אחת מהן), הרים קטנים שבגללם פחדתי לנסוע לסבתא באופניים שמא לא אצליח לפדל בעלייה, או שאתדרדר אל מותי באחת הירידות המפחידות. לכן הדרך היחידה להגיע מתל אביב לרמת גן היתה באוטו של אבא. כילד תל אביבי, העלייה הכי גדולה שהכרתי הייתה לרחוב בן יהודה. לעומתה, ה"רמה" של "רמת גן" היתה ממש הר.

וככה גם ה"גן" של אותה "רמת גן". שם באמת היו גנים.