יום הסיפורים: המלצות שוות של מגזין מנטה

תפילה לאוון מיני/ ג'ון ארווינג, זמורה־ביתן, 1989

ג'ון ארווינג, הסופר והמספר הנפלא, מגיע לטעמי למיצוי המושלם של יכולותיו בספר הזה. אמנם הספר קצת מורבידי (כמו "העולם על פי גארפ" ו"מלון ניו המפשייר"), אבל גם מלא הומור, חמלה, יצירתיות ומקוריות.
"נגזר עלי לזכור לעולם ילד בעל קול שבור. לא בגלל קולו, וגם לא מכיוון שהוא היה היצור האנושי הקטן ביותר שהכרתי מעודי, וגם לא מכיוון שהוא היה הכלי שגרם למותה של אמי, אלא משום שהוא הסיבה שבגללה אני מאמין באלוהים; אני נוצרי מאמין בזכותו של אוון מיני", כך מתחיל הרומן היפה הזה על חברות, אהבה, אמונה, משפחה ומה שביניהם.
כרמל קרמן, עורכת מנטה

השקרים האחרונים של הגוף/ גיל הראבן, אחוזת בית, 2008

יש סופרים שכישרונם טמון ביכולתם לרקום עלילה מרתקת, כזו שגורמת לך להיצמד לספר ולא להניח לו עד שסיימת את העמוד האחרון. אחרים ניחנו במתת השפה, ביכולת אמנותית לפסל ולשזור מילים ומשפטים.
אבל נדירים הסופרים שבורכו בכישרון לעשות את שני הדברים: גם ליצור סיפור מושך וגם לעשות זאת בשפה מדהימה, שהיא הקול הייחודי שלהם. כזו, בעיני, היא גיל הראבן. מעבר לתימה האוניברסלית על רוע וסליחה, מעבר לעלילת הספר, שפתה של הראבן שובה אותי. השימוש המופלא שהיא עושה בשפה כה ייחודי, שכמעט אפשר לטעום את המילים, לחוש אותן מתגלגלות על הלשון, ממלאות את הפה והחיך. ממליצה בכל לב.
יפה שיר־רז, כתבת בריאות

יותר מדי אושר/ אליס מונרו, מחברות לספרות, 2010

הספר הוא אסופת סיפורים קצרים, מרתקים, מרגשים וכובשים. סגנונה וכתיבתה של מונרו הם ללא ספק מושא להערצה: היא מעמיקה, מתייחסת לניואנסים, ומותירה את הקורא דרוך וסקרן. דרך כתיבתה מסקרנת: היא הופכת להיות הזבוב שעל הקיר, וכך היא מיטיבה לתאר סיטואציות הזויות שמוכרות לנו מכותרות העיתונים והחדשות (בסיפור "ממדים", למשל, מספר על אב שרוצח את שלושת ילדיו). נפלא, נוגע ללב ואיכותי.
סמדר כהן־טרקל, כתבת בריאות

שלושה עשר עלי השושנה/ הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, קורן, מהדורת 2010

איך פועלים הכוחות הרוחניים השונים בעולם? האם יכול האדם להשפיע עליהם? להשפיע על חייו? האם יש זמנים טובים לכך? תורת הקבלה (האמיתית! ולא הספיחים הסלבריטאים שלה) כמעט בלתי אפשרית להבנה ללא רקע ולימוד.
הרב שטיינזלץ מדגים בספרו כיצד אפשר להסביר חוכמה נסתרת בפשטות. אבל שימו לב: פשטות זה לא פשוט. לא מדובר בספר קריאה קל, להפך. הספר מורכב, מרתק ומעורר מחשבה כמעט לאחר קריאת כל משפט.
לדור שלא מכיר את המחבר, נוסיף במאמר מוסגר שמדובר באינטלקטואל נדיר שהמגזין טיים הגדירו בעבר כ"משכיל שנולד פעם במילניום". חוכמתו נוגעת לא רק בעולם היהדות (הוא תרגם וביאר את התלמוד הבבלי, פרויקט שהחל ב־1965 והסתיים לפני שנה) אלא גם בעולם המדע. ספר זה הוא אחד מעשרות ספריו. ואם אתם רוצים לקרוא ספר המדבר על הנפש ונכנס לתוכה, קחו אותו ליד.

נעמי כהן-דוד, עורכת

אלגנטיות של קיפוד/ מוריאל ברברי, כתר, 2009

הספר המקסים הזה מביא את סיפורן של שתי דמויות, החיות באותו בניין יוקרתי בפריז. לכאורה אין קשר או דמיון בין שוערת הבניין, רנה, אישה מבוגרת ומסתגרת, לבין פאלומה, ילדה מחוננת בת 12, בתם של זוג עשיר ומצליח שלו דירה בבניין. כשלאלה מצטרף בהמשך גם דייר יפני המצליח לחדור את חומת ההגנה שבנו שתיהן גם יחד, מתגלה הדמיון העמוק בין שתי הדמויות החושבות והמעמיקות, שאין לו קשר לגיל או למצב חברתי כלשהו.
אזהרה: הספר אינו מתאים למי שחושב שהצלחה חברתית וכלכלית היא חזות הכל, ובוודאי לא למי שיש לו מאות "חברים" בפייסבוק. כל השאר, יתענגו בהחלט.
רונית פנסו, שפית בריאות

על העיוורון/ זוז'ה סאראמאגו, הספרייה החדשה, 2000

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו, ומסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור אלא עיוורון לבן. בזה אחר זה נדבקים האנשים באופן מסתורי בחושך הלבן. המגיפה הלבנה מתפשטת והשלטונות כולאים את העיוורים באגפים נפרדים של בית משוגעים ישן, מבודדים לגמרי, ביניהם רופא עיניים ואשתו, שבאורח מוזר מחוסנת מפני המחלה. כשהם מצליחים להימלט מהמקום, הם מגלים לזוועתם כי כולם התעוורו -- אין ממשלה ואין אספקת מים ומזון, הם צריכים לבנות דרכי חיים חדשות מהתחלה.
זהו רומן יפהפה ומיוחד במינו של סאראמאגו, חתן פרס נובל לספרות, שקראתי בנשימה עצורה עד לסוף המפתיע. הספר מעלה שאלה מעניינת בדבר אנושיותו של אדם ומוסר. האם תכונות אלו קיימות רק כשאנו יכולים לראות? נפשו של אדם משתקפת בעיניו, אז מה נשאר עכשיו? הספר כתוב ממבט נשי, והספר מעביר הרבה אנושיות והומור שחור דרך המצב החדש.
עינת מזור, שפית בריאות

איך מרגיש גבר שאיבד את אהבתו? גבר שחווה בגידה? הספר הזה פותח צוהר נדיר לעולמו של גבר רגיש, רומנטי ואוהב, שבמונולוג מהפנט ומלא כאב מדבר על אהבה, אושר ותשוקה. הדרמה שמתחוללת בנפשו לאחר התפרקות נישואיו מעלה שאלות על נישואים, בגידה ומערכת יחסים בין גבר לבן לאישה שחורה. אם יש לכם יום וחצי לגמוע רומן סוחף, זה הספר.
קארין גוטמן, עורכת

מדריך לציפורים של מזרח אפריקה הוא מהספרים שמצליחים לעורר בך אופטימיות על אף שהם ריאליסטיים. בשיחת טלפון חפוזה עם חברה הייתי מסכמת אותו פשוט כ"סיפור אהבה". אבל למעשה, הפרטים מרחיקים אותו מן הז'אנר הבנאלי והופכים אותו דומה לחיים עצמם. כך, למשל, העובדה שהבחור המאוהב הוא פנסיונר אלמן, העובדה שהבחורה שעל לבה נאבקים -- גם היא בגיל ניתוחי הקטרקטק, העובדה שהיא איבדה את בעלה בנסיבות מסתוריות הקשורות לעובדה שהתנגד למשטר, משטר האפרטהייד שמהדהד מאחור, עולם הציפורים השתול ברקע ואפילו הסיפור על הבן שנפטר מאיידס ולא התקבל על ידי אביו – כל אלה מבהירים שאין מדובר כאן

בסיפור אהבה הוליוודי נוסח גיל הזהב, אלא בפיסת חיים אמיתית יותר. ודווקא העובדה שגם על הרקע הזה ניתן לשתול אהבה, היא שהופכת לאופטימית.

הספר כתוב במידה מסוימת כמו ספר מתח, כולו מתנהל כתחרות צמודה בין שני גברים על לבה של רוז מביקווה. אבל התחרות איננה סתם בין הגיבור לאויבו, זוהי תחרות בין הטובים לרעים. הגבר השמנמן והצנוע (שגם חובב טבע אקולוגי) מתנגד למשטר הדכאני בדרכו האבירית, ומשחק בהגינות ועל פי הכללים. יריבו, לעומת זאת, הוא גבוה, שרמנטי ובעל מטוס פרטי, שכמו שאתם כבר יודעים - הכללים אינם נר לרגליו, ועבורו גם אהבת הטבע היא רק תחפושת להשגת מטרותיו (טייקון, היינו קוראים לו?). וכך, הקורא יודע שאם הסוף יהיה טוב, הרי שיהיה כאן יותר מאשר מימוש חלומו של הגיבור – יהיה כאן ניצחון של הצדק החברתי. ומה יותר מזה אנחנו צריכים היום?
נכון שהרקע הפוליטי והמדעי שמשתלב כל כך בעדינות בספר, בא במידה מסוימת על חשבון תובנות פסיכולוגיות ודמויות עמוקות – אבל צריך לזכור: בהינתן שהסופר הוא גבר, מדובר כאן בהתגברות על כוחות הטבע. כיף לקרוא.
אראלה טהרלב בן־שחר, כתבת בריאות

* הגרסה המקורית נכתבה על ידי הסופר הרוסי הנודע לב טולסטוי

זהו ספר לילדים עם מסר חברתי עמוק גם לנו, המבוגרים. גיבור הסיפור הוא ילד שרוצה להיות אדם טוב יותר. הוא מנסה למצוא תשובות לשלוש שאלות מהותיות בחיים:
1. מהו הזמן החשוב ביותר?
2. מיהו האדם החשוב ביותר?
3. מהו המעשה החשוב ביותר?
הילד שואל את חבריו החיות, אך למרות הכוונות הטובות כל אחד עונה תשובות שונות שמבלבלות אותו עוד יותר (נקודה למחשבה: מה אתם הייתם עונים?). אחרי הרהורים רבים הוא מחליט לצאת למסע ולטפס אל ראש ההר כדי להתייעץ עם צב חכם שיודע את התשובות הנכונות. במהלך חיפושיו אחר האמת הוא פוגש את החכם ונקלע לסערה חזקה, שבסופה הוא יגלה מהם שלושת הדברים הכי חשובים בעולם.
בימים אלה של חשבון נפש, כשהשנה החדשה בפתח, כדאי לקבל תובנות מהסיפור הזה – בכל רגע נתון להיות רגישים לזולת ולתת מעצמך למען האחר.
ניצנית סופר, עורכת לשונית

את הסוד שסופייה מגלה בגיל 18 היא מחליטה לנצור בלבה לעד. על רקע מי הטורקיז ועצי הזית העבותים המקיפים את הכפר פלאקה, מספרת פורטיני לאלקסיס את סיפורה של משפחתה -- ובעיקר של נשות המשפחה -- לאורך שלושה דורות. סיפורן הוא גם סיפורו של האי ספינלונגה, מושבת המצורעים של יוון, של אנשים שהצליחו לקיים בעולמם המבודד וכפוי הטובה חיים עשירים ואמיצים, חיים של מלחמה ושל תשוקה.
העוצמה של הסיפור והאמינות של הדמויות גרמו לי לחוש שאני מהלכת איתם יחד בשבילי הכפר, יכולתי ממש לחוש בריחות הים והגלים, ולהזיל דמעה עם מריה. הספר נקרא בנשימה עצורה. בהחלט משאיר טעם לעוד.
ליאת ציפסר, מזכירת המערכת

זרחין מגולל את סיפורה של משפחה בשיכון אפור של אנשים קשי יום בטבריה -- סיפור של אהבה, תשוקה וסודות. הספר שוזר את ההוויה הישראלית של שנות ה־60 וה־70. זרחין מפליא לצייר את חיי התרבות, הפוליטיקה והיומיום בסירים הרוחשים במטבח של רוחמה, שמכינה מאכלים ים תיכוניים במטבחה הקטן. באותה מידה של ציוריות קולנועית, מתוארים גם רחשי לבם המרגשים של הגיבורים. מדפי הספר עולים ניחוחות מפתים של תבשילים ביתיים מנחמים, ולא פעם הפסקתי את הקריאה כדי לבשל משהו טעים. לכן למי שצם ביום כיפור, הקריאה עלולה להיות מעט קשה יותר.
נטשה חיימוביץ', סטייליסטית

בעיניי, זו הגרסה הטקסטואלית לסרט "אווטאר". "רק לאחר שהעץ האחרון ייגדע, רק לאחר שהנהר האחרון יזוהם ברעלים. רק לאחר שהדג האחרון יילכד ברשת. רק אז תגלו שאי אפשר לאכול כסף" - זו הנבואה האינדיאנית של שבט האבורג'ינים המכנים את עצמם "האנשים האמיתיים", שאישה אמריקאית מצטרפת אליהם למסע רגלי של ארבעה חודשים במדבר אאוטבאק האוסטרלי. היא מתחילה את הדרך כשהיא חסרת כל, ולומדת דרך חיים חדשה של ריפוי טבעי, חוכמת חיים וידע של תרבות עתיקת יומין. גם היא וגם אני חווינו שינוי אמיתי באישיות ואימצנו בהכנעה פרספקטיבה קוסמית של חזרה לאני וחיבור למה שחשוב באמת. זהו ספר מכונן שמאפשר להתחבר לסליחה, לאהבה ולתקווה שאנחנו כה זקוקים לה.
ענת פלדמן, יועצת בריאות