איור: רונית מירסקי
כשסיימתי לכתוב את הפוסט הקודם, הבנתי את גודל הטעות שעשיתי. הרי לכתוב על קפה בלונדון זה כמו לנסוע לפראג ולאכול פלאפל, להגיע לארצות הברית ולחפש בגדים במידות קטנות, או לנסוע לתאילנד ולאכול רק מקדונלדס. ואחרי כל הקלישאות האלה - לחפש קפה בלונדון זה פשוט לא רעיון טוב, בעיקר כי יש כאן המון תה. איכשהו, אולי מסיפורי אליס בארץ הפלאות, כולם מכירים את טקס התה האנגלי, כולם מזמינים את עצמם לתה אצל המלכה וכולם יודעים לזקוף את הזרת כשמרימים את כוס התה שלהם. אני מודה שיש בי חיבה מסתורית לטקסים שמקורם לפני מאות שנים ולכן, בלי קשר לחיפוש אחר מקום ראוי לשתות בו קפה, דגמנו מדי פעם מקומות שקראנו כי ראוי לחוות בהם תה מנחה של ארבע אחרי הצהריים (דבה דבה דה, דבה דה דבה דה...)ההתחלה היתה בבלוג של אייל גרוס, שבאופן מפתיע לימד אותי משפט חוקתי באוניברסיטת תל אביב וכיום מלמד אותי איך ואיפה לשתות תה. גם קיבלנו כל מיני המלצות, ויצאנו לדרך. ימי חופש, סופי שבוע, ביקורים של חברים - לא חסרו לנו הזדמנויות להתענג שעתיים על קנקן תה של אחר הצהריים, עם מגדל קטן של מאפים וסדביצ'ונים.
אגב, כאן קוראים לזה Afternoon Tea או High Tea, בעוד שהטקס שכולל רק תה וסקונס (המאפה המושלם לליווי תה) נקרא Cream Tea. מעניין לגלות שההבדל בין שני הראשונים הוא השעה שבה נהוג לצרוך כל אחד: הראשון מתקיים מוקדם יותר, בשעות 15:00-17:00, יושבים בו על ספות והמזון מוגש על שולחנות נמוכים; ואילו השני מתקיים בשעות 17:00-18:00 ויושבים בו ליד שולחן אוכל רגיל. היקף המידע בוויקיפדיה מדהים אותי כל פעם מחדש...
התחנה הראשונה היתה וולסלי. כבר בביקור הקודם שלנו כאן, כשרק חלמנו שמתישהו ממש נגור כאן, הגענו למסעדה הזאת, שנשענת על היסטוריה רבת שנים (אף על פי שהיא קיימת בקושי עשר שנים). אז, באותו ביקור, המליצו לנו ללכת לתה בדורצ'סטר הוטל (ולמעשה, בכל אחד ממלונות חמשת הכוכבים האולטרה-יוקרתיים שיש בלונדון). אבל חברה מקומית הודיעה לנו שממש אין לנו סיבה להגיע למקומות האלה, כי המקום הנכון לשתות בו תה הוא הוולסלי (ושהיא עשתה מחקר קטן משל עצמה, שלא לדבר על זה שבפעם האחרונה שהיא היתה שם ג'ואן קולינס שתתה תה בשולחן שלידה).
אני מודה שלא שתיתי תה באותם מלונות, אבל יש משהו בוולסלי שהחזיר אותנו למקום כבר לפחות ארבע פעמים. הכניסה הדרמטית, העיצוב, הקרקוש הנעים של צלחות וסכו"ם, השילוב בין כולם, ובעיקר התה והסנדביצ'ונים המעולים. מתברר שיש איזו בדיחת אינטרנט שרצה על ג'ק ניקולסון, ששמע על מותו של הית' לדג'ר בזמן שאכל בוולסלי, ואמר "זה נורא" ואחר כך הוסיף: "הזהרתי אותו". לסיפור הזה יש כמה ורסיות, שמתייחסות למוות מוקדם של סלבריטאי כזה או אחר. לתיירים המתלהבים אספר שבקומת השירותים יש גלויות שעליהן אפשר לכתוב בזמן הארוחה, ובסיומה לבקש מהמלצר לדאוג לשלוח אותן (כן, גם לישראל) - וככה לגרום לאהובים לקנא או להזכיר לעצמכם את החווייה כשתגיעו הביתה.
בדרך כלל (למרות שקצת מצחיק לכתוב "בדרך כלל" על משהו שעשית רק שלוש וחצי פעמים), אחרי תה בוולסלי אנחנו לא מפספסים ביקור בבית הכלבופורטנאם אנד מייסון. יוצאים החוצה, שניים-שלושה צעדים - ונתקלים בחלונות הראווה המוקפדים, שמתחלפים מדי עונה ומעוצבים בכל פעם לפי נושא מרכזי אחר. החנות קיימת מאז 1707, ושומרת על הסטייל הישן: שוער בכניסה, אנשי צוות שלובשים חליפות ומדפים לא גבוהים שמאפשרים לראות את כל החנות בזמן הביקור. המדפים גם ניצבים במרחק רב אחד מהשני, כך שנוצרת תחושה של מגוון גדול ועושר רב.
בקומת הכניסה מסודרים הסוגים השונים של התה באופן מוקפד בתוך קופסאות מסוגננות. לצדם מוצגים כלים, קנקנים ומסננות, כולם משודכים להפליא לסוגי התה השונים. בקומה יש גם ויטרינות שבהן מגדנות טובות מראה עד כדי כך שאתה מתחיל לחשוד אם מדובר בכלל באוכל. בקומת המרתף נמצאת מחלקת היין והבשר המיושן, ובקומות העליונות (עליתי לצורך התחקיר לקראת כתיבת הפוסט - אני לא חוסך שום מאמץ בשביל קוראי) יש מגוון טיפוסי לבתי כלבו, עם כלי בית, מתנות לגבר ולאישה וכולי. אגב, מול פורטנאם אנד מייסון ניצבת החנות הקטנה (מבין השתיים הקיימות, והשלישית שבדרך) של הקונדיטוריה הצרפתית Laduree, אלופת המקרונים והמאפים מפריז. הסניף השני נמצא בהרודס, וגם בו מוגש תה של אחרי הצהריים. ניסיתי גם אותו, אבל זה כל מה שיש לי להגיד עליו.
צילומים: עודד מזרחי
ואחרי כל המלל על העיצוב - כמה מילים על האוכל. הזמנו Afternoon Tea, שהיה מעולה. אין כמו הסנדביצ'ונים האלה, שלכאורה אין בהם כלום, אבל למעשה הם נימוחים ועדינים באופן שנותן הרבה כבוד למרכיבים הפשוטים. הסקונס היו טובים במיוחד (ונטולי טעם לוואי של אבקת אפייה, המלווה חלק ניכר מהסקונס שנתקלתי בהם כאן), והריבה שהוגשה איתם היה יותר מחית פטל אדום טרי מאשר ריבה, וזכתה לתואר אחת הטובות שטעמתי.
רשימת כתובות
The Wolseley, 160 Piccadilly, Lodnon, W1J 9EB
http://www.thewolseley.com Fortnum and Mason, 181 Piccadilly, London, W1A 1ER http://www.fortnumandmason.com Sketch, 9 Conduit Street, LondonW1S 2XG http://www.sketch.uk.comסקונס (כ-18 יחידות)
ולאלה מכם שלא מתכננים ביקור בלונדון בקרוב, הנה מתכון שיאפשר לכם להכין מיני-טקס בבית. כאן מגישים את הסקונס עם Clotted Cream. מכיוון שאי אפשר להשיג את זה בישראל, חמאה תהיה התחליף הראוי.
300 גרם צימוקים קטנים
מעט חלב, להברשת הבצק
אופן ההכנה
1. מחממים את התנור ל-180 מעלות. 2. שמים בקערת המיקסר את הקמח, אבקת האפייה, המלח והסוכר, ומערבבים קלות. מוסיפים את החמאה, ומפעילים את המיקסר עם וו הלישה עד שנוצרת תערובת פירורית-יבשה. מוסיפים את השמנת המתוקה ומערבבים מעט. מוסיפים את הביצים, ומפעילים את המיקסר לכמה שניות. מוסיפים את הצימוקים, ומערבבים רק עד שנוצר בצק רך, אחיד ולא דביק. לא לערבב יותר מדי, כי זה יפגע במרקם של הסקונס.3. מעבירים את הבצק למשטח עבודה ומרדדים לעובי של כ-2 ס"מ. קורצים באמצעות חותכן עיגולים בקוטר כ-3 ס"מ (אפשר גם לחתוך ריבועים עם סכין).
4. מרפדים תבנית בנייר אפייה ומניחים בה את עיגולי הבצק, במרחק קטן אחד מהשני. את שאריות הבצק אפשר לאחד, לרדד ולקרוץ מהן סקונס נוספים.
5. מברישים את פני הסקונס במעט חלב ואופים כ-15 דקות, עד שהסקונס שחומים למראה. מצננים מעט ומגישים עם חמאה וריבה. 6. אפשר להקפיא סקונס לא אפויים בקופסה אטומה ולשמור עד כחודש במקפיא. כשרוצים לאפות אותם מוציאים מהמקפיא, מפשירים במשך כרבע שעה ואופים לפי ההוראות שלעיל.
