איור: רונית מירסקי

קצת לפני שעזבנו את תל אביב, הדבר שהכי רציתי לעשות הוא קניות בסופרמרקט בלונדון. לא כי אני מכור לקניות, לא כי התחשק לי לחבוש את כובע-עקרת-הבית שלי, אלא כי חשבתי שקניות בסופר יסמלו עבורנו את העובדה שאנחנו באמת גרים בחו”ל. הרי מה עוד יכול לסמל את זה? במוזיאונים היינו. בתחבורה הציבורית נסענו. בדירות שכורות כבר ישנו. קניות, לעומת זאת, זה כבר משהו שלא עושים בחו”ל. ליתר דיוק - קניות גדולות. כאלה שבהן ממלאים את כל העגלה במצרכים שמספיקים להכנת כמה ארוחות לפחות. ואם להיות ממש דקדקנים - הבנתי שמה שהכי אני רוצה לעשות הוא קניות של חומרי ניקוי. לא כי אני כל כך אוהב לנקות, אלא כי זה באמת משהו שלא עושים כשטסים לחופשה.

כך, או כך, אחד הדברים הראשונים שעשינו אחרי שבעל הבית עזב את הדירה (שמעכשיו נקרא לה "שלנו", על אף שמשפטית, היא שלו) היה ללכת לסופר (התמזל מזלנו וליד הדירה שלנו יש סופר ענק שפתוח ברצף כל השבוע). כשנכנסנו חשבנו “נו, גם בישראל יש סופרים כאלה”. נכון, הוא היה יפה, נקי וגדול – אבל כאלה יש גם בארץ. רק אחרי שהתחלנו להעמיס (בדרכי האהובה, שבה עוברים בין כל המדפים וכל המעברים כדי למצוא את אותם מוצרים שלא חשבנו עליהם) הבנו את ההבדל.

המגוון.

עכשיו, אני לא מתכוון להפוך את הרשימה הזאת ל”כמה טוב בלונדון, וכמה פריפריאלית היא ישראל”. ממש לא. אני גם לא חושב ככה. אבל קשה להתעלם מכמה עובדות. למשל, כל מוצר פה מיוצר על ידי כמה יצרנים. כשניצבים מול מדף החלב אפשר לבחור בין חלב 4% שומן, 2% שומן או 0% שומן, כשבכל קטגוריה של חלב יש כמה גדלים של אריזות (1/2 ליטר, ליטר, שני ליטר וארבעה ליטר). לכל זה נוספת גם אפשרות בחירה בין אורגני ללא אורגני. אותו דבר נכון גם לגבי מוצרים אחרים, למשל ביצים (ואגב, כשמדובר בביצים שהטילו תרנגולות הגדלות בכלובי סוללה הדבר מצוין על גבי האריזה באופן די בוטה, מה שאוטומטית גרם לנו לוותר עליהן, ולהתלבט בין ביצי חופש לביצים אורגניות). וכמובן שיש גם ביצי שלו, שמונחות בנונשלנטיות ליד שאר הביצים הרגילות.

צילום: עודד מזרחי

אבל מה שהכי הדהים אותנו היה מדף הסוכר. חום דחוס, דמררה ולבן יש גם בישראל. אבל פה יש חום דחוס כהה ובהיר, דמררה גס ועדין, לבן בגרגירים גדולים ובגרגירים קטנים, אבקת סוכר, סוכר מיוחד לריבות, סוכר מופחת קלוריות (מעורבב עם ממתיק מלאכותי, למי שתהה), כזה שמיועד לזיגוג של עוגות, כזה שמתאים במיוחד לקפה (!) סוכר בקוביות - וכמובן שיש גם אורגני וכזה שמבוסס על סחר הוגן. וכמו בחלב – גם כאן יש כמה חברות.

צילום: עודד מזרחי

עובדה שנייה שראויה לציון בקשר לסופר האנגלי היא מחלקת הירקות. המגוון, כמו במחלקת הסוכר, גדול. יש המון ירקות אורגניים, וגם כאלה שלא. יש המון ירקות שאני חייב להודות שלא הכרתי קודם, ושאני עדיין לא יודע איך הם נקראים בעברית, כמו swede (לפת צהובה), parsnip (גזר לבן) ו-marrow (סוג של קישוא) - ואפילו כרוב ניצנים וגזר גמדי טריים.

פרסניפ (גזר לבן)

צילום: עודד מזרחי

swede

צילום: עודד מזרחי

מרשים לא פחות הוא מדף הירקות הטריים החתוכים. יש מארזים למוקפץ סיני, תערובת יפנית, תערובת למרק, תערובת לסלט, ”שני סוגי שעועית בשקית”, "תערובת ירקות שורש לפירה" ועוד כל מיני שילובים שונים (ולפעמים גם משונים). נכון, ידעתי שהאנגלים לא אוכלים בריא (ראיתי את הסדרה של ג’יימי אוליבר), אבל לאכול ירקות שנחתכו לפני כמה ימים? זכור לי משהו משיעורי ביולוגיה של כיתה ד’ שבשלב הזה כבר אין שום ויטמינים בירקות. אז רק לשם העצלות לא לקנות שני פלפלים ולחתוך? שוין… קנינו סוכר (לבן בגרגרים, לבן דק, חום דחוס בהיר וכהה), כמה ירקות ופירות, ותערובת למוקפץ.
תערובת-שורשים-חתוכה-לקוביות

צילום: עודד מזרחי

מלפפוני ענק

צילום: עודד מזרחי

כרוב ניצנים טרי

צילום: עודד מזרחי

לביקור הבא שלנו כבר הכנו שיעורי בית, לפחות חלקיים. את השמות של הירקות שזכרנו ביררנו באינטרנט, וגם מה אפשר לעשות איתם. בפעם הראשונה הכנתי מרק ירקות (כמה פשוט), ולתוכו הכנסתי כמעט את כל הירקות שאפשר (בערך שניים מכל סוג), עד שבקושי היה מקום למים בסיר. למחרת ניסיתי להשתמש ב-marrow והכנתי ממנו סלט. הפרסניפ (איכשהו השם באנגלית נשמע יותר טוב מגזר לבן) היה אתגר בפני עצמו, כי הוא נמכר בשקית שמכילה כמעט קילו, וזה די הרבה. אז היו כמה במרק, ובפעם אחרת צליתי אותם בתנור חם עם דבש וצ’ילי. עברו עוד כמה ימים, ומצאתי מתכון לעוגת פרסניפ. עכשיו, אני מכיר עוגת גזר ודלעת, ואפילו עוגת קישואים כבר ניסיתי להכין, אז למה לא גזר לבן? המתכון ההוא התברר כלא כל כך מוצלח, אז ניסיתי פעם נוספת, עם התאמות ושינויים שלי, וזה כבר יצא הרבה יותר מוצלח.

צילום: רונית מירסקי

עוגת פרסניפ

מרכיבים

3 ביצים

220 גרם (1 כוס ועוד 1 כף) סוכר דמררה

1 כפית תמצית וניל

קליפה מגוררת מלימון אחד

250 גרם (3/4 1 כוס) קמח

קורט מלח

10 גרם (1 כף) אבקת אפייה

1 כפית קינמון

1/2 כפית ציפורן טחון

1/2 כפית אגוז מוסקט טחון

175 גרם (3/4 כוס ועוד 2 כפות) שמן תירס

220 גרם פרסניפ (גזר לבן) מגורר

50 גרם תפוח מקולף ומגורר

50 גרם אגוזי מלך שבורים גס

לציפוי

50 גרם חמאה

30 גרם אבקת סוכר

20 גרם דבש

150 גרם גבינת שמנת

אופן ההכנה

1. מחממים את התנור ל-160 מעלות.

2. בקערת מיקסר מקציפים עם וו גיטרה את הביצים, הסוכר, תמצית הווניל וגרירת הלימון, עד שמתקבלת תערובת תפוחה ובהירה.

3. בינתיים מערבבים בקערה אחת את כל החומרים היבשים: קמח, מלח, אבקת אפייה ותבלינים.

4. מנמיכים את מהירות המיקסר למהירות אטית, ומוסיפים בזילוף איטי מאוד את השמן, עד שהוא מתאחד עם תערובת הביצים.

5. מוסיפים את תערובת היבשים לקערת המיקסר ומערבבים כמה שפחות. מוסיפים את הפרסניפ, התפוח והאגוזים ומערבבים רק עד שהעיסה מתאחדת, ולא יותר.

6. יוצקים את העיסה לתבנית אינגליש קייק (או תבנית עגולה בקוטר 20 ס"מ), ואופים 50-40 דקות, עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש, והעוגה קפיצית למגע. מוציאים מהתנור ומניחים להתקרר.

הציפוי

1. מקציפים (עם וו גיטרה) את החמאה ואבקת הסוכר עד שהם אווריריים, והחמאה שינתה את צבעה ללבן בהיר (אפשר יהיה לראות את ההבדל בין החמאה שבמרכז הקערה לחמאה שעל הדפנות, ולכן מומלץ לעצור מדי פעם ולנגב את החמאה שהצטברה על הדפנות לכיוון מרכז הקערה).

2. מוסיפים את הדבש, וממשיכים להקציף. מנמיכים את מהירות המיקסר ומוסיפים את גבינת השמנת, מגבירים את מהירות המיקסר, וממשיכים להקציף עד שמתקבל ציפוי אוורירי. מורחים בנדיבות על העוגה.

צילום: רונית מירסקי