על חלון הראווה של המעצבת אפרת קליג נתלתה לא מזמן מודעת אבל שהודיעה על מותו של אביה באותו היום. בפנים, בעיניים דומעות, מצאתי את קליג שוקדת על מכפלת של שמלת ערב יוקרתית, אחת מתוך שלוש של לקוחה בלגית, שהיתה אמורה לטוס מישראל באותו היום חזרה לבריסל. "הייתי חייבת להשלים את השמלה", היא משחזרת בשיחה מאחורי הקלעים של תצוגת האופנה שלה, שהתקיימה הערב במסגרת שבוע האופנה גינדי תל אביב. "רק לאחר מכן הלכתי ללוויה וקברתי את אבי".
מותו של אביה היה הבסיס לקולקציה "החורים שבלב" שהציגה קליג. בשיחות מקדימות עימה היא מספרת כי מותו היווה נקודת מפנה בעבודתה, שפינתה מקום לשמלות ערב מקושטות פחות מכפי שנצפו מצדה. אלא שמי שציפה למצוא קליג דרמטית פחות, התבדה עם עליית הדגם הראשון על המסלול, שנלבש על ידי המעושרת לאה שנירר. שנירר פסעה באותה השמלה שאיתה עלתה למסלול בתצוגה Fashion Icon שפתחה את שבוע האופנה גינדי תל אביב. בחירה מעט תמוהה, בהתחשב בכך שמדובר בדגם הפותח את תצוגתה.
הבחירה בשנירר אינה מקרית. במהלך התצוגה צולם פרק הסיום של התוכנית "מעושרות 2" בכיכובה, ובסיום התצוגה היא אף קיבלה זר פרחים חגיגי מחברותיה לתוכנית (אותו הזר שקליג חשבה שנועד עבורה וניסתה לחטוף אותו מידיה של שנירר במעמד מעורר פלצות על המסלול). שעה קלה לפני כן הנחתה קליג את מיקי בוגנים לאפר את שנירר באיפור טבעי. "אני רוצה שהיא לא תהיה דוגמנית, כי היא לא דוגמנית ולא תהיה דוגמנית", אמרה לו. "אני רוצה אותה כפי שהיא. לאה היא ה-30 החדש". "אני שאצי", מעידה שנירר. "שאצי זאת חתולה מפונקת, אישה מהממת. שאצי זאת אני".
אבל את הדרמה האמיתית מאחורי הקלעים חוללה דווקא דוגמנית אחרת. בסצנה שהתעוררה עשר דקות לפני תחילת התצוגה, הכריזה הדוגמנית שביט ויזל כי היא מסרבת לעלות על המסלול בשמלה החושפנית שתוכננה לה. "זה תחרה בלי כלום מתחת. אני לא לובשת את זה!", קבעה בפני קליג, שכמעט חטפה שבץ מהשינויים של הרגע האחרון. "בואי הצדה ונראה כמה היא חשופה", אמרה לה קליג. ויזל, אגב, ניצחה, ולא עלתה למסלול עם השמלה. אבל שלא תטעו - קליג לא ויתרה על הצגת השמלה הפרובוקטיבית, שנלבשה על ידי דוגמנית אחרת - מה שמוכיח שכל ההצהרות של המעצבת על הורדת הווליום, היו בגדר דיבורים בלבד.
נקודות האור
החומרים.במהלך שש שנות הקריירה שלה בישראל, מתגה עצמה קליג כבית אופנת עילית והדבר ניכר בעיצוביה, בעיקר ברמת החומרים היקרים והאיכותיים בהם עשתה שימוש בקולקציה. גם הפעם ניכר היה על המסלול כי הושקעה מחשבה רבה בבחירת החומרים - החל מבדי סאטן יוקרתיים ועד תחרות סולטיס שמחירן מאות שקלים למטר. בכך הצליחה קליג לייצר תמונה איכותית על המסלול. הטיפול בחומרים הללו היה נכון פחות, אולם על כך בהמשך.
נקודות החושך
הוולגריות. לתצוגות שבהן שמלה מסתיימת בקו המפשעה יש סיכוי גבוה להפוך לפיפ שואו. קליג לא חסכה מהקהל אינפורמציה אנטומית שמוטב היה לה להישאר חסויה. שמלה אחרת, בצבע אפרסק, התהדרה בשסע אינסופי שחשף לעיני כל את ישבנה של הדוגמנית. ישנו גבול דק ועדין העובר בין מראה סקסי לוולגרי, וקליג בהחלט חצתה את הקווים הללו.מידה מסוימת של איפוק נדרשה כאן, במיוחד לאור מקור ההשראה האישי והכואב, וכן ההצהרה של המעצבת כי הפעם מדובר בדגמים צנועים ושקטים יותר.
הסטטיות. קליג ידועה כמעצת פומפוזית שלוקחת את עיצוביה אל הקצה, אבל דווקא הפעם ציפינו ממנה שתפגין התבגרות על המסלול ולא תמשיך לצעוק את מה שניתן לומר בלחישה. הבחירה לקחת השראה מעיצוביה של סטלה מקרטני, שבהם נראו שמלות דומות עם אותם משחקי שקיפויות, היתה יכולה להיות נבונה, אילולא בחרה קליג לקחת אותה למחוזות הקיצוניים של גזרות צמודות ופולשניות.
איתי יעקב
