חופש אמנותי בהחלט היה שם, עם שורה ארוכה של שמלות שעלו על המסלול כיצירות אמנות. חסין הפכה את הבדים לקנבסים וציירה עליהם ביד בצבעים מטאליים שאת חלקם רקחה בעצמה. מי שהתבונן בציורים לעומק, יכול היה לראות בהם שורה של דיוקנאות עצמיים, אולי של טובה'לה, אולי של בתה. בין אם זה ציור פנים שמח-עצוב על חלקה הקדמי של שמלת מיני שחורה, או דמות ילדותית כסופה שמופיעה על גב שמלת מקסי בדוגמת מעוינים בצבעים אדום ושחור.
54 מערכות לבוש הציגו הבנות לבית חסין, ואלו נחלקו לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה 10 מערכות לבוש שנוצרו בשיתוף פעולה עם חברת פומה - קסטומייזינג של פריטי המותג ששולבו בבדים מהקו של TOVALE+ (ע"ע טובה'לה ונעמה חסין); ובקבוצה השנייה, הקו המרכזי של הקולקציה החדשה, שעוצבה כמעט באופן בלבדי על ידי טובהל'ה. "הפעם אני רק על תקן האסיסטנטית", סיפרה נעמה מאחורי הקלעים.
בשני המקרים היו שם כל האלמנטים המוכרים משפתה האישית של המעצבת: ילדותיות, רקמות עמלניות, גזרות רכות ונשיות, דוגמאות פרחים במגוון וריאציות, ובדים מטאליים צבעוניים שהוכיחו, בפעם המי יודע כמה, שלפנינו מעצבת שלא חוששת לשחק בפלטת צבעים. בשל גודלה ומרכזיותה על המסלול, הקבוצה השנייה היא זו השאירה חותם באולם המלא להתפקע.
אם לחזור לדברים שאמרה חסין מאחורי הקלעים, נראה כי הפעם היא אכן הותירה את החששות מאחור, והציגה את עצמה עירומה על המסלול. לטוב ולרע, היתה זו קולקציה כנה, שלא ניתן היה להישאר אדיש אליה או להתכחש לאותנטיות שעולה ממנה.
לא כל הדגמים הצליחו להרשים על המסלול. בחלקם, הבדים נראו כאילו התקשו בגלל הציור, ואיבדו את היכולת ליפול ברכות על הגוף. אולם במקומות אחרים, שבהם חסין הצליחה לחבר בין ה-DNA שלה כמעצבת לבין האספירציות האמנותיות שלה, נולדו פריטים מפתיעים ויפהפיים, כמו שמלת גזירי פרחים מטאלית בצבע כסף, או שמלה בצבעוניות של שחור וזהב – שתיהן ללא שרוולים.
אבל כל זה היה רק מתאבן לקראת הפינאלה המרשימה של חסין, שהוכיחה כי "מי שמאמין לא מפחד", כמילות השיר שחתם את התצוגה, והמשיך להתנגן ברקע שעה שהאורחים עזבו את האולם. תמונת הסיום של חסין היתה אוסף שמלות מבדי אורגנזה בצבעוניות מטאלית, שנראו על המסלול כמעין זיקוקי דינור בשלל צבעים והותירו את הקהל נפעם ומשתאה, ממש כאילו הללו נורו כעת במופע מרהיב שהאיר את השמיים.
איתי יעקב
