תצוגת האופנה של גולברי שהתקיימה אמש באמפיתיאטרון קיסריה והסתיימה בהופעה של להקת משינה היתה ערב של ניגודים, כפי שהובהר כבר בחלקו הראשון של האירוע: מחד, הפרזנטורית ההוליוודית של המותג מזה 11 עונות, איילת זורר, עלתה לשאת דברים על הבמה לבושה שמלת מעטפת שחורה, סתמית ונטולת כל אטיטיוד זוהר, ומאידך, קבוצת שמלות הערב שחתמו את התצוגה, עשויות בדי לורקס ופוליאסטר מטאלי עם שסעים עמוקים, שחשפו מבול של אינפורמציה, הרוויחו ביושר את הכותרת "שמלות ערב לאמיצות ונוצצות בלבד".
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
התצוגה השנתית של גולברי, המתקיימת כבר שנה שביעית ברציפות מדי ספטמבר, היא ללא ספק הגדולה והיקרה ביותר בישראל, לאור העובדה שעל עלויות ההפקה הגבוהות ממילא של תצוגת אופנה, מוסיפים בגולברי את הלוגיסטיקה של הופעה באורך מלא של אמן/להקה פופולאריים ואת הלוקיישן החד פעמי – אמפי-קיסריה.
בשנים עברו היו אלה להקת אתניקס, עידן רייכל, אייל גולן ואחרים. ההשקעה הזאת כנראה משתלמת לגולברי, שהצליחה למסד אירוע שנתי ענק, עם תצוגה בעלת אופי ייחודי ושונה במהותו מתצוגות אופנה אחרות בישראל ובשבועות האופנה הבינלאומיים, וזה מתחיל בכך שהיא מאפשרת לקהל הלקוחות שלה לרכוש כרטיס לתצוגת אופנה.
המיקס הייחודי שיצרו בגולברי – בין תצוגה להופעה, בין תקשורת וסלבס לקהל רחב, מעלה גם תהייה בנוגע לזהות הלקוחה שאליה מכוונים במותג. האם כשהיא נוסעת ברכב היא מעדיפה להקשיב למשינה או דווקא למשה פרץ? האם היא צעירה מהפרברים שאוהבת ללבוש שמלות סריג צמודות באורך הברך, כפי שמעצב החברה יעקב גולברי מפליא לנפק עונה אחר עונה, או דווקא אישה בשלה בת 50 ומעלה, עם סגנון סולידי ופחות מתבלט. האם היא חולמת להיראות כמו הפרזנטורית הישראלית-הוליוודית איילת זורר או אולי דווקא כמו מלכת היופי לשעבר רוית אסף, שיחד עם בית הספר שלה לאיפור, רקחה את מראות האיפור והשיער של הדוגמניות על המסלול.
את התשובה לתהיות האלה קיבלנו בתום המופע של משינה, כשעשרות נשים עלו לרקוד עם יובל בנאי והחבר'ה על המסלול שהפך לבמה, לצלילי "אין מקום אחר". העומק הדמוגרפי של ישראל מעולם לא נראה מגוון יותר מחד, והומוגני כל כך, מנגד.
בחזרה לבגדים. את התצוגה פתחה חטיבה של שמלות ומערכות לבוש בשחור ולבן. זו היתה תמונה חזקה, שהביאה איתה בשורה אופנתית, אולם ניכר כי סטייליסט התצוגה סיימון אלמלם התאהב בשילובים שרקח, עד כי בשלב מסוים הרגשנו כאילו ראינו את אותה שמלה שוב ושוב על המסלול באינספור וריאציות, כולל עם שכמיית קפושון בהדפס איקט אתני, שהיתה אחד הפריטים היפים בקולקציה.
פריטים מוצלחים נוספים בקבוצה היו שמלת סריג עם שרוולים קצרים בדוגמה גרפית, וסדרה של שמלות קוקטייל קצרות ללא שרוולים שהציגו משחקי שילובים של שחור ולבן. כדי למקסם את האפקט של כל מערכת לבוש שיצאה אל המסלול, חיבר אלמלם לכל שמלה מעיל צמר, שכמייה או ז'קט עור, כמעין הצעת לבוש לעונה הקרה.
הקבוצה השנייה הורכבה משמלות ערב ויום בצבעים אחידים של כחול, אדום וסגול, לצד שמלות בהדפסי מטפחות שבגולברי לא מפסיקים לייצר כבר מספר עונות. זה אולי עובד יופי בקופות, אבל בתצוגת אופנה זה הרגיש קצת כמו עמידה במקום של חברת גולברי מבחינת בשורות לעונה החדשה.
לטוב ולרע, דווקא תמונת הסיום של התצוגה, עם שמלות המקסי עתירות האלמנטים ה"סקסיים" (שסעים, מחשופים, בדים מנצנצים ששולבו עם בדים שקופים ועוד) היו מעין קריאת תיגר של גולברי על המוסכמות בעולם האופנה המנותק מההוויה הישראלית. מצעד שמלות הערב הזה הציג בגאווה את חוסר היומרה של גולברי, עם בגדים שלא מנסים להצניע את המסר או להיתפס כאנינים – וזה אולי מה שהופך את גולברי לחברה הכי ישראלית שיש, או כמו שמשינה ניסחו זאת יפה, "אין מקום אחר".
