הקוצים בשיער, ההליכה הטווסית, המבט המרוצה מעצמו - יהודה לוי,
עד לאחרונה איש חשוב מאוד, עשה הבוקר קאמבק אופנתי על המסלול בתצוגת האופנה של רנואר, ונראה כאילו נשלף מפארודיה על סרט הקולנוע זולנדר. לוי צעד על המסלול לצדם של שני הפרזנטורים הוותיקים של המותג: הדוגמנית ניבר מדר והדוגמן הצעיר גפן ברקאי, ושלושתם הבליחו מתוך תפאורה שעוצבה בסגנון שנות ה-70 - סיפור המסגרת לקולקציית סתיו-חורף החדשה של רנואר.
>> מוזמנים לעשות לנו לייק בפייסבוק
תחת הכותרת A Farewell to Arms (הקץ לנשק, כשמו של הרומן האוטוביוגרפי של ארנסט המינגוויי) בחרו ברנואר להקדיש את הקולקציה לאותו עשור של שחרור מיני פוסט מלחמת וייטנאם, בו פרחו תת-תרבויות של היפים, לצד צמיחתם של מוזיקאים שחורים בלייבל מוטאון רקורדס, ימי הזוהר של סטודיו 54 והגלאמור ההוליוודי, כפי שהשתקף בסרטי התקופה.
ציטוטים לכל אחד מהערכים התרבותיים של התקופה, כמו גם לבתי אופנה מהעולם, כמו ברברי, סאן לורן פריז, גוצ'י ואיזבל מארה, נצפו בבירור בכל אחת ממערכות הלבוש שנשלחו אל המסלול, לאחר שהודקו בסטיילינג ובשיער נפוח ועשיר בתוספות, שלא נתן אפשרות לפרשנות אחרת - הסבנטיז כאן.
בניגוד לעונות האחרונות, בהן הציגה רנואר על המסלול קולקציה אקסקלוסיבית במהדורה מוגבלת, הפעם בחרו בחברה להציג את הקולקציה המסחרית, זו שאמורה להגיע לחנויות בימים אלה. קולקציית המסלול המיוחדת, תיחשף הפעם באוקטובר, במסגרת שבוע האופנה גינדי תל אביב.
התצוגה נפתחה בחטיבה של פריטים בצבעוניות של זית, חרדל וקאמל, שרפררו למראה צבאי לנשים ולגברים. היתה זו החטיבה ההדוקה והרלוונטית ביותר מבחינה אופנתית לחורף הקרוב, מבין כל ארבע הקבוצות שהוצגו על המסלול. היו בה שילובים בין חומרים רכים כמו צעיפי פייזלי לגברים וחליפות מחויטות מצמר בצבע זית, והרכבות שנעשו בפריטים עצמם, כמו במעיל טרנץ' לנשים בצבע זית, שבו שולב חומר רך דמוי עור. שמלות השיפון הרכות בגזרת קומות היו אתנחתא מרהיבה בין הלוקים הנוקשים שהוצגו בזה אחר זה על המסלול. גם חטיבת פריטי הג'ינס, Raw Denim, בכחול נייבי הכניסו אל המסלול רוח נעורים.
עם זאת, במשך כל הצפייה בתצוגה עלתה וצפה התחושה כי למעשה מדובר במסע במנהרת הזמן - עם התמקדות טוטאלית בעשור אופנתי בולט כמו שנות ה-70 כמקור השראה בלבדי - ולא בתצוגת אופנה שמתקיימת בשנת 2015.
אחת הבעיות המרכזיות התבטאה בהיעדר עיבוד ופרמוט של מקור ההשראה התקופתי לכדי קולקציה שנמכרת ומוצגת כחמישה עשורים מאז שמיק ג'אגר וג'רי הול רקדו לצלילי הבי.ג'יז בסטודיו 54. התחושה שעלתה מהתצוגה היא, אם כן, כי מעצבי החברה כל כך התאהבו בארכיונים מאותן שנים, עד ששכחו להתאים את הבגדים לרוח הזמן הנוכחית.
התוצאה הסופית היתה מסיבת תחפושות סבנטיז, שתובלה בציטוטים מובהקים מבתי אופנה אחרים, כמו הספק-שכמיות-ספק-שמיכות שעטו על עצמם הדוגמנים, בדומה למראה שברברי הציגו כבר לפני שנה וחצי, וצוטטו זה מכבר בקולקציית הגברים של קסטרו בעונה הקודמת; או שמלות השיפון השחורות משובצות האבנים והחרוזים, שיפות מהן נראו בתצוגות של סאן לורן פריז.
הסבנטיז הוא אחד העשורים המצוטטים ביותר באופנה, ורנואר אינה החברה הראשונה שמתרפקת על הגלאם, הסקסיות, החומרים החדשים שנכנסו אותם ימים אל שוק האופנה, והמוזיקה המצוינת של העשור. חבל שבביתן 1 בגני התערוכה הבוקר, כל שנותר מאותה תקופה הוא אוסף קלישאות חבוט.
