אניה מרטירוסוב - מכורה למשקפי שמש
הדוגמנית והאיט־גירל האינסטגרמית אניה מרטירוסוב ידעה מאז ומתמיד שאם יש דבר אחד שבאמת עושה לה את זה, אלו הם משקפי שמש. החיבה של הנערה המתבגרת הפכה לאהבה ובהמשך לאובססיה, וכיום מרטירוסוב מכירה בכך שההתמכרות הזו תלווה אותה כנראה עד הקבר.
החיים שלך משיקים לכל כך הרבה רבדים של עולם האופנה. למה לדעתך התמכרת דווקא למשקפי שמש?
"הם תמיד נתפסו בעיניי כיותר נגישים, יותר דומיננטיים ויותר מעניינים".
כמה זוגות את מעריכה שיש לך?
"זו שאלה שלי עצמי אין תשובה עליה. אני אמנם יכולה בקלות לפתוח את הארון, להעמיד את כל הזוגות בשורה ולספור, אבל יש משהו בחוסר הידיעה ובכמות שנראית לי אינסופית שמביאים לכך שכנראה לעולם לא אדע כמה זוגות בדיוק יש לי".
כיצד נבנה האוסף הזה? איפה את נוהגת לקנות את הזוגות?
"מאז שהבנתי שהרומן שלי עם משקפי השמש כנראה לא ייגמר לעולם, I took it to the next level. התחלתי לחפש מותגים שאף אחד לא שמע עליהם ברמה הכי קיצונית. שוטטתי בלילות ברשת ונתקלתי בדגמים שלא נתנו לי לישון. הרגשתי שאני בגן עדן של משקפיים. כמובן שאני רוכשת משקפיים גם בארץ, אבל מדובר בדגמים מאוד מסוימים, כאלו שאני יודעת שלא אראה הרבה ברחוב".
מה הזוג הכי זול והכי יקר שלך?
"המשקפיים שאני רוכשת נעים סביב אותם המחירים, פחות או יותר. אני חייבת לציין שהמחיר הוא לגמרי לא האישיו פה. בניגוד לפריטי אופנה אחרים (נעליים, תיקים, מעילים וכו'), למשקפי שמש יש איזו תקרת זכוכית של מחירים שלא משתנה באופן קיצוני לכאן או לכאן — במיוחד הדגמים, המותגים והסגנונות שאני מחפשת ואוהבת".
במה מתבטאת ה"התמכרות" הזו ביומיום?
"אויש, זו נקודה רגישה מאוד. בדרך כלל אם תשאלי בנות, החיבה הראשונית שלהן תהיה לתיקים ולנעליים. אצלי מדובר במשקפי שמש. נקודה. המלתחה שלי היא מאוד 'בייסיק', לא תמצאי בה דברים מטורפים, בעיקר הרבה שחור ולבן ואינספור ג׳ינסים שחורים וטי־שירטס שחורות. אבל בכל מה שנוגע למשקפי שמש, אני מרשה לעצמי להשתולל וכמעט בלי גבולות. יש לי דגמים חד פעמיים בצמוד לדגמים קלאסיים, הכל מהכל.
"משקפי שמש הם הדבר הראשון שארכוש לפני כל דבר אחר. אני רוכשת סדרתית על סטים של צילומים. כבר קרה יותר מפעם שרכשתי משקפיים שהיו על סט הצילומים — פשוט התאהבתי וידעתי שהזוג הזה הולך איתי הביתה, לא משנה אם יש לי דגם כמעט זהה בבית".
האם יש לך עוד אוספים או "פטישים" אופנתיים?
"יש ויש. אני חסידה למשל של חולצות טי שחורות ולבנות. אני מסוגלת לקנות אותה טי־שירט כפול שלוש וטוב לי. הארון שלי מקבל לאט לאט צבע כמעט אחיד ואני מתה על זה. לא אכפת לי שזה נראה כאילו אני עם אותם בגדים כל הזמן. יש משהו מרגיע בכך ששום דבר חדש לא יפתיע אותי מחר, יש משהו מנחם בלהיות לבושה בטי־שירט שחורה וג׳ינס שחור. אבל עם כל הכבוד לשחור, משקפי השמש הם כנראה ההתמכרות הגדולה והיחידה שלי".
יש לך התנהגויות מסוימות שקשורות בהתמכרות הזו?
"אני קנאית לכל זוג וזוג. אין זוג ללא קופסה או נרתיק. פיניתי מגירת נעליים בשביל משקפי השמש, ועם הזמן, כשהמגירה נהייתה קטנה, הם קיבלו מדף שלם בארון הנעליים. הזוגות שבהם אני משתמשת ביומיום נמצאים במקום נגיש יותר מחוץ לארון והפכו למעין 'תערוכת משקפיים' בכניסה לבית. יש משקפיים שכנראה לא ארכיב אבל הם יישארו איתי לנצח ובחיים לא אשליך זוג או אעביר הלאה כי הם מהווים גם מזכרת לתקופה שהייתה. כל מי שמכיר אותי יודע שאם רוצים שאהיה מאושרת, זוג נוסף של משקפי שמש אף פעם לא יזיק".
איימי בכור־בוני - מכורה למותג נעמה בצלאל
איימי בכור־בוני, עורכת דין לענייני משפחה, עומדת בראש אחד מהמשרדים המובילים בארץ בתחום דיני משפחה. היא מעידה שאופנה מלווה אותה מאז ומתמיד, אבל האהבה הזו קיבלה תפנית מעניינת ככל שהתקדמה בפירמידה המקצועית.
"ככל שאת מצליחה יותר בתור עורכת דין את מבלה יותר זמן בבית המשפט, ושם קוד הלבוש מגביל ביותר. מצד אחד המקצוע הזה נתן לי לגיטימציה להתלבש כמו שאני אוהבת — מחויט ומוקפד, אבל מצד שני הציב בפניי מגבלה של צבעים וגזרות. כמה פעמים אפשר לבוא לדיון בבית משפט לבושה בחליפה שחורה וחולצה לבנה? מתוך המגבלה הזו חיפשתי אחר פתרון אופנתי שיאפשר לי לבטא את ה'אני האופנתי' ועדיין להתאים למעמד ולמגבלות".
לאיזו התמכרות הובילה אותך המגבלה הזו?
"היא פיתחה והעצימה את ההתמכרות שלי לבגדים של המעצבת נעמה בצלאל. אני חושבת שמה שגרם לכך זו העובדה שהם משלבים בין תפירה מחויטת איכותית לחוסר פומפוזיות, שתואמת בדיוק את המעמד של הופעה בבית המשפט. כך התחלתי לצבור פריטים שלה, וכיום, למיטב ידיעתי, אני אחת משתי הנשים שמחזיקות באוסף הגדול ביותר בארץ של פריטי נעמה בצלאל. אפילו בהריון שלי הקפדתי ללכת עם שמלות בעיצובה, ויש לי שמלה עם צווארון מהמם ששמורה אצלי כבר 12 שנה".
כמה פריטים יש לך כיום?
"עשרות רבות. יש לי גם פריטים שלכאורה חופפים, כמו אוסף של שמלות שחורות קטנות שאת כל אחת מהן מייחד איזה 'דיטייל' קטן. רכשתי את כל החצאיות בעיצובה בכל הצבעים ויש לי מגוון של שמלות בגזרות משתנות שמהוות בסיס מעולה להרכבת מלתחה ורסטילית, על בסיס יומי, שנצמדת רק לגוני שחור, כחול, אפור ולבן".
את מקבלת תגובות מהסביבה?
"כשהתחלתי להגיע עם השמלות שלה לבתי המשפט, תמיד היו שואלים אותי מה אני לובשת ומאיפה. לאט לאט, כשכבר הכירו את ההתמכרות שלי, אמרו לי משפטים כמו 'את נראית ממש כמו דוגמנית הבית של נעמה בצלאל'. כמובן שמנהלות הסניפים שלה מכירות אותי והחנות שלה ברחוב דיזנגוף בתל אביב היא מוקד עלייה לרגל על בסיס קבוע. אפילו התחילו להזמין אותי להשקות של קולקציות חדשות".
למה התמכרת דווקא לשמלות שלה?
"במלתחה שלי יש גם פריטים ממקומות אחרים, אבל אני חושבת שהבגדים שלה ממצים את הצרכים המקצועיים והאופנתיים שלי בצורה הטובה ביותר. אני חולת אופנה, אבל אין לי שום רצון לכלות עשרות אלפי שקלים על חליפה של דיור. בפער בין הבייסיק שכולם קונים בזארה לבין הבגדים שמוכרים בכיכר המדינה, היא בדיוק התשובה שלי. אלה עיצובים ייחודיים המיוצרים בסדרות קטנות ופחות מסחריות.
"נכון, הם טיפה יותר יקרים ממה שנשים קונות ברוב הרשתות, אבל הם בהחלט מספקים אמירה אופנתית במחיר שפוי. בנוסף, העיצובים שלה מתאימים בדיוק למבנה הגוף שלי והמידות שלה יושבות עליי בול, כאילו נתפרו בהתאמה אישית".
יש מצב שתעברי ליד החנות שלה ולא תיכנסי?
"את צוחקת? ברור שלא. אני תמיד נכנסת. השבוע קניתי עוד שמלה שחורה, למרות שיש לי מלא, אבל היא חשופה יותר וקיבלתי עליה המון תגובות טובות".
את מעבירה או זורקת פריטים שהתיישנו או לא מתאימים?
"אני שומרת כל מה שנמצא במצב טוב. יש לי שמלות במידות קטנות יותר שאני שומרת יפה ומחכה ליום שבו הן יחזרו לעלות עליי. יש לי ארון עם תלייה מיוחדת לכל האוסף, ואני תמיד מזכירה לעצמי שיום אחד אוריש את כל הטוב הזה לבת שלי. אולי עד אז זה כבר יהפוך לווינטג' נחשק".
ניסית "להיגמל"? להגיד לעצמך: "די! הפעם לא..."?
"לא. ההתמכרות הזו מתאימה מאוד לחיים ולמקצוע שלי. משום שאני עומדת בראש של משרד גדול ומאמינה בהעצמה נשית, אני חושבת שהבגד הנכון נותן לאישה המון כוח, וכאשר אישה לבושה בשמלה הנכונה לה, זו שמבטאת בצורה מדויקת ביותר את החוזקות שלה, היא גם משדרת את זה החוצה. אני לא מזלזלת בסיטואציה המקצועית שלי והלבוש המתאים הוא חלק מלהרגיש טוב באיך שאתה נראה ובלשדר את העוצמה הזו גם כלפי חוץ".
הדר גלר - מכורה ל"בידים" של בגדי יד שנייה
הדר גלר, מו"לית של מוזיקה, משפטנית המתמחה בזכויות יוצרים, יועצת מוזיקלית ומנהלת עסקית, מגיעה בכלל מהעולם המוזיקלי. אבל, כפי שהיא מעידה, התשוקה לאופנה מלווה אותה מגיל צעיר. גלר, שגדלה במושב ולא נחשפה למותגים על בסיס יומיומי, גילתה עולם אופנתי מפתה במיוחד כשהחלה לעבוד בגיל 18 וחצי בחברת אל-על. את ההטבות כעובדת חברה בטיסות ניצלה למסעות קניות ברחבי העולם והתמקצעה בקנייה של פריטי אופנה בדרכים שלא הכירה קודם (סיילים היסטריים של מותגי יוקרה, שווקים מיוחדים וחנויות ענק של בגדי יד שנייה).
בשנת 2009, בעודה משוטטת בדיזנגוף סנטר, נתקלה בחנות לבגדי יד שנייה והתאהבה בה. תוך זמן קצר נכנסה גלר כשותפה בחנות, ובזכות קשריה עם מובילי דעת קהל בתחום האופנה מתעשיית המוזיקה הפכה את התחביב לביזנס. כשעברה לאחר מכן לגור בארה"ב בעקבות עסקיה גילתה, לצד העמקת ה"מומחיות" שלה בתחום של בגדי יד שנייה, את ענקית הקניות האינטרנטית eBay ואת עולם ה"בידים" (נתינת הצעות מחיר לפריטים שמוצעים למכירה וקנייתם במידה וההצעה הייתה הטובה ביותר) שפתח בפניה עולם שלם, ממכר ומרגש.
איך התפתחה ההתמכרות הזו?
"מכיוון שעבדתי בשעות הפוכות מול ישראל, הייתי צריכה להעביר איכשהו את הזמן. במקום לראות טלוויזיה פשוט ראיתי בגדים. התחלתי לצבור קניות של פריטים רבים דרך האתר ולפתח מומחיות בליקוט מציאות שוות במחירים מצחיקים. כשחזרתי מאוחר יותר לארץ שלחתי מכולה מפוצצת בבגדים ששוויים היה פחות משילוח המכולה עצמה. יש אנשים שאוהבים ללכת למוזיאון ואני אוהבת לקנות בגדים ב־eBay. אני לא רואה בכך עיסוק שטחי אלא מאמינה שבאופנה יש רבדים עמוקים שמאפשרים לאנשים לבטא את הפנימיות שלהם כלפי חוץ, וכי לצורך הבנת אופנה דרושה אינטליגנציה רגשית גבוהה ביותר".
ומה כוללת שגרת הקניות שלך כיום?
"אני יכולה לספר כי מאז שחזרתי לארץ באוקטובר האחרון כף רגלי כמעט שלא דרכה בחנויות בגדים. גם כיום, כשאני לא מצליחה להירדם, אני לא קוראת ספר אלא ממלאת עגלות עם פריטי 'בידינג'. אני מתכננת את שעות השינה שלי לעתים סביב הדד־ליינים של הבידים כדי לא לפספס מציאות.
"לפעמים אני דואגת לתזכורת בשעון המעורר, מוודאת שאני מציעה את ההצעה הכי גבוהה, סופרת את השניות האחרונות וחוזרת לישון (זה לוקח פחות זמן אפילו מאשר ללכת לחנויות, והפרקטיות הזו מתאימה ללוח הזמנים הצפוף שלי). כמובן שהכיף הכי גדול זה לראות אילו פריטים הפכו לשלי כשאני מתעוררת בבוקר ומסתכלת על החיובים".
את קונה רק מותגים?
"ממש לא. אמנם יש לי מותגים שנרכשו במחירים מגוחכים כמו ז'קט של קנזו שעלה לי 2.90 דולר ושמלות של ארמאני שעלו לי בין 80 שקל ל־60 דולר, אבל אם אני אראה 'פּיס' הורס לא ממותג הוא לגמרי יכול לקרוץ לי. כל עוד הפריט איכותי ובמחיר הנכון, לא חשובה לי התווית אלא איך הוא ייראה עליי. כל הנעליים שלי, לדוגמה, בגלל המידה הגדולה שלי שנעה בין 40 ל־41, נקנו בצורה הזו. למדתי ביסודיות את המידות שלי בחנויות פיזיות ומאז אני יכולה לרכוש אונליין בלי למדוד ולטעות. למעשה, החלטתי שזו דרך הקנייה המועדפת עליי ואני גם קונה כך חפצי עיצוב לבית. אני פשוט נהנית מזה".
למה דווקא בגדי יד שנייה?
"באופן אידיאולוגי אני לא רואה היגיון להוציא הרבה כסף על בגדים ממותגים. משהו בזה קשה לי מאוד. הכיף שלי הוא להשוויץ בדברים ההורסים שאני קונה בזול. הערך הכי חשוב מבחינתי הוא ערך אקולוגי של שמירה על הסביבה ומִחזור וגם הערך של הנוסטלגיה. לבגד, כמו לפריט אמנות, גלגולים רבים וזה תמיד מסקרן לחשוב מי קנה או תפר אותו ולמה ומתי לבשו אותו. זה גם חלק מהסיפור שאני יוצרת בעצמי סביב הבגדים עד שאני מעבירה אותם הלאה".
אנשים שותפים להתמכרות הזו שלך?
"בטח. יש לי אפילו קבוצת ווטסאפ פאשניסטית שבה אני מתייעצת לגבי קנייה של פריטים מסוימים ומעדכנת בפריטים שווים שאני לא רוצה לעצמי אבל חייבת לחלוק. אני גם משתפת ברכישות שלי. עשרות אם לא מאות פריטים שקניתי מחולקים או מסתובבים בין חברותיי, ותמיד נחמד לראות פריט שהיה שלי על מישהי מחברותיי, להיזכר מתי הוא נקנה ובאילו רגעים הוא ליווה אותי".
ומה עושים בפועל עם כל כך הרבה בגדים?
"מחליפים אאוטפיטים כמה פעמים ביום והולכים לאירועים גם אם הם לא סופר־מעניינים רק כדי ללבוש את השמלות ואת פריטי ה'בלינג' שאספתי במשך השנים וליהנות מהם. יש לי כמות מטורפת של מעילים, כפפות, כובעים, אקסוסריז - הכל מהכל. אפילו את ארון הבגדים התאמתי במיוחד ל'מחלת' הקניות שלי ועיצבתי אותו בהזמנה מיוחדת שיתאים בדיוק לאוסף שלי".
נטע פפו - מכורה לבגדי ים
לפעמים התמכרות אופנתית היא משהו שמתפתח בדיעבד. במקרה של נטע פפו, המעצבת של חברת בגדי הים diva שמתחזקת אוסף של מאות בגדי ים ופריטי הלבשה תחתונה, ההתאהבות היא לגמרי "למרות" ולא "בגלל".
נטע גדלה לתוך עסק משפחתי של הלבשה תחתונה שהוקם על ידי סבהּ וסבתהּ בשנת 1942. סבתה עלתה לארץ מסלובקיה עם ידע עצום בתפירת מחוכים וחזיות, וסבה היה אורז את הפריטים שתפרה ומוכר לנשות הקצינים הבריטים. כשהעסק התפתח גם לעיצוב וייצור של בגדי ים והועבר לידי אִמה ואביה, נטע לא גילתה בו שום עניין.
אז לא גדלת כילדה וכנערה שארונה מפוצץ בבגדי ים מושלמים?
"ממש לא. החלום שלי היה להיות פרימה בלרינה והעסק המשפחתי ממש לא עניין אותי או קרץ לי. לא אהבתי ללכת לים, נמנעתי משיזוף והמוטו שלי בכלל היה 'white is beautiful’. במשך כל הילדות והנעורים שלי נשבעתי שלא אהיה קשורה לתחום. רק אחרי הצבא, כשאמא שלי אמרה לי 'מה אכפת לך, נטע? תעבדי שנה בעסק, תלמדי אותו ותחליטי בעצמך', השתכנעתי, ובמשך שנה שלמה למדתי את כל העסק על כל רבדיו ומחלקותיו. למדתי את העבודה בחדר הגזירה, המתפרה, בביקורת האיכות, בחדר התדמיתנות ועוד. זאת הייתה למעשה נקודת המפנה ביחסים שלי עם בגדי ים ואז גם נדבקתי ב'חיידק'".
ומתי התחלת לבסס את האוסף שלך?
"כשהתחלתי לעצב ולייצר בגדי ים שאני אוהבת התחלתי לאסוף פריטים שהם יותר פריטי 'נשמה' — פריטים לא מסחריים שהם לא ה'לחם והחמאה' של קולקציות בגדי הים העונתיות. ההתמכרות שלי לפריט הזה באה עם העבודה וההבנה כמה פרטים, מחשבה ודיוק נדרשים כדי לייצר פריט לכאורה כל כך קטן ובסיסי. התחלתי גם להתעמק במשמעויות הפסיכולוגיות שלו — העובדה שהוא פריט שמעמיד נשים מול כל התסכולים ואמור לספק תשובה הולמת שתיתן להן את הביטחון לצאת החוצה ולהסתובב איתו על החוף, שלא כמו הלבשה תחתונה שאותה נשים לובשות מתחת לבגדים".
ומתי ההתמכרות התרחבה גם לפריטי הלבשה תחתונה?
"יש הרבה דמיון בין פריטי הלבשה תחתונה לבגדי ים, ולכן במהלך חיפוש השראות לעיצובים חדשים אני מסתובבת המון בחנויות להלבשה תחתונה ואוספת פריטים גם לצורך למידה וגם לשימוש אישי. במשך השנים הצטבר לי אוסף ענקי של חזיות מאוד איכותיות, וגם החזיות הכביכול 'פושטיות' שלי הן ממש לא כאלה".
ההתמכרות הזו כוללת גם הוצאה כספית גדולה, לא?
"כן. יש לי חזיות מאוד יקרות, אבל גיליתי לדוגמה גם את מחלקת ההלבשה התחתונה של H&M שעושה דברים ממש איכותיים ולא יקרים. הסגנון והטעם שלי מקובעים כבר לא מעט שנים, ולמרות שיש לי אוסף ענקי רוב הדגמים דומים. מצד שני, אם אני אוהבת דגם מסוים של בגד ים, אני מיד אאגור ממנו חמישה או שישה זהים".
תעזי להתחדש בדגם מהמם של חברה מתחרה?
"כן. אני מאוד מאוד אוהבת את מה שהחברה שלי עושה, אבל לעתים רחוקות לובשת גם בגדי ים של אחרים ללא ייסורי מצפון. יש חברה צרפתית בשם Eres שאני מעריצה ברמת הטעם והגימור והיא מאוד מתאימה לסטייל האישי שלי. מצד שני לעולם לא אקנה בגדי ים של מותגים שלא מתמחים בייצור בגדי ים כמו דולצ'ה וגבאנה או מארק ג'ייקובס. בעיניי הם מייצרים את בגדי הים הכי פחות איכותיים בשוק מכיוון שזה לא תחום ההתמחות שלהם".
איך היית מגדירה את הטעם האישי שלך בבגדי ים?
"מאופק. אני חושבת שדווקא בים חשיפה מוגזמת היא לחלוטין לא סקסית. אני תמיד אעדיף בגדי ים בגזרה שלמה ובגדי ים בצבע שחור, למרות שביומיום המלתחה שלי צבעונית הרבה יותר. תמיד יהיה לבגד הים שלי איזה טוויסט קטן ושיקי. בעיניי זה הרבה יותר מגרה את העין".
ההתמכרות הזו זולגת גם לחיים האישיים? את מסוגלת בכלל לשבת על החוף מבלי לבחון מה כולן לובשות?
"זה אסון. אין לי שום יכולת לבצע את ההפרדה הזו. כשאני בים אני מסתכלת על כל בחורה שעוברת מולי, ולצערי בארץ זו חוויה מתסכלת. רוב הנשים לא יודעות להתאים לעצמן את בגד הים הנכון".
עוד התמכרויות אופנתיות בארון?
"ברור. אני חיה ונושמת אופנה וזה המקצוע שלי. יש לי כמויות של בגדים, נעליים ותיקים. גם הבנים שלי מושפעים מהתשוקה הזו שלי והרגישות שלהם לאסתטיקה גבוהה מאוד. אין מה לעשות, ברגע שהם חיים לצידי זה לא משהו שאפשר להימנע ממנו, למרות שאופנה ברמת הרזולוציה לא ממש מעניינת אותם".
ורד הורן - מכורה לתכשיטי פנדורה
לורד הורן, סטייליסטית ובלוגרית אופנה
יש נגיעה ישירה לכל מה שקשור לאופנה וסטיילינג. למרות שהיא מחזיקה מלתחת בגדים מרשימה, היא משקיעה לא פחות בגזרת האקססוריז מתוך אמונה שהם יכולים להפוך אאוטפיט רגיל למשהו מרגש ולהדגיש את האמירה האישית. את ההתמכרות האופנתית המשמעותית שלה פיתחה הורן דווקא בשנה האחרונה.
"מאז שהפכתי את האהבה לאופנה למקצוע", היא מספרת, “והתחלתי לעבוד כסטייליסטית, אני חשופה מאוד למותגים שונים ולקולקציות המוצגות בחנויות. גם את המותג פנדורה אני מכירה כבר שנים אבל ההתמכרות הכבדה לתכשיטים שלהם החלה בעקבות צמיד שקיבלתי מתנה מאמא שלי ועליו היו ארבעה צ'ארמים מקסימים. מהרגע שענדתי את הצמיד הזה לא נפרדתי ממנו. אם לפני כן אהבתי לגוון ולענוד בכל יום משהו אחר, מאז שקיבלתי את הצמיד הזה אני כמעט ולא מורידה אותו מהיד ומשלבת אותו עם תכשיטים אחרים מהאוסף שלי”.
איך צמיד הפנדורה הראשון שלך הוביל להתמכרות?
"כמה ימים אחרי שקיבלתי את הצמיד הראשון כבר ניגשתי לחנות פנדורה וקניתי לעצמי עוד צ'ארם. עמדתי בחנות ולא ידעתי מה לבחור, רציתי כל כך הרבה ובסוף בחרתי בצ'ארם המעוצב בצורת מצלמה. כבלוגרית אופנה אני מצלמת ומצטלמת על בסיס יומי וזה היה מתבקש שיהיה לי צ'ארם כזה על הצמיד. אני חושבת שברגע הזה החלה ההתמכרות. התחלתי לחשוב על הצ'ארמים הבאים שאקנה, בניתי לעצמי wish list ולאט לאט הרחבתי את האוסף".
למה את חושבת ש"ננעלת" דווקא על פנדורה?
"יש בתכשיטים שלהם משהו מאוד אישי וייחודי. הקונספט של המותג, שכל אחת מרכיבה לעצמה את התכשיטים שלה ויוצקת לתוכם את הסטייל שלה, מדבר אליי מאוד. בצמידים שלי כל צ'ארם מסמל משהו מאוד מיוחד ואישי. זה ממש אוסף של רגעים מהחיים בתכשיט וזה פשוט מקסים בעיניי. אני אוהבת גם את העובדה שמדובר בתכשיטים שיש להם הרבה נוכחות ואי אפשר להתעלם מהם, אבל יחד עם זאת הם לא מוגזמים ויכולים להתאים לכל סגנון לבוש שאני בוחרת.
"היום אני מכורה גם לטבעות שלהם וכל פעם מוסיפה עוד אחת לקולקציה הפרטית שלי. אני עונדת כמה טבעות יחד על כל אצבע ומשנה כל הזמן את השילובים ביניהן. הכל מתאים להכל וזה כיף שתמיד אפשר לשנות ולגוון את הלוק".
מה כולל כיום האוסף שלך?
"את כל סוגי התכשיטים של המותג — יש לי שרשראות ועגילים של המותג והרבה טבעות. החלק האהוב עליי ביותר הוא הצ'ארמים, זו ההתמכרות הכי גדולה שלי. אני מתקשה לעמוד בפיתוי, ובכל פעם שיוצאת קולקציה חדשה אני מצרפת עוד כמה לאוסף שלי. יש לי כמה צמידי פנדורה והרבה מאוד צ'ארמים. ועדיין, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הפנדורה הבא שלי. אני כל הזמן נכנסת לאתר של המותג ובודקת אם יצאו צ'ארמים חדשים, אני נכנסת לכל חנות של פנדורה שנקרית בדרכי ולא יכולה לצאת משם בלי פריט אחד לפחות. אני תמיד רוצה כל כך הרבה דברים ומתקשה לבחור.
"כדי להישאר ממש מעודכנת אני עוקבת אחרי הדף הרשמי של פנדורה ואחרי דפים שקשורים למותג באינסטגרם וככה אני תמיד יודעת מה חדש גם בחו"ל. לאחרונה, ההתמכרות שלי שברה שיא חדש כשראיתי באחת התמונות מחו"ל צ'ארם בצורת נעל עקב משובצת אבנים. גם נעלי עקב הן אהבה גדולה שלי והייתי חייבת שיהיה לי צ'ארם כזה. יום למחרת ניגשתי לחנות פנדורה ושאלתי על הצ'ארם. המוכרת אמרה לי שהוא מהקולקציה החדשה אך ככל הנראה לא יגיע לארץ. התאכזבתי מאוד מהתשובה אבל לא הייתי מוכנה לוותר. התחלתי לגלגל בראש את המחשבה להרים טלפון לקרובת משפחה שגרה בחו"ל ולבקש ממנה שתנסה לאתר את הצ'ארם ותשלח אותו אליי ארצה. לשמחתי, עוד לפני שהספקתי להחליט אם אני מוכנה לקחת את ההתמכרות שלי לשלב הבא ולעשות צעד כזה, הצ'ארם הגיע לחנויות בארץ והפך להיות שלי".
האם הסביבה שלך מודעת להתמכרות הזו?
"בהחלט, כל בני המשפחה יודעים. קיבלתי הרבה צ'ארמים, גם מבעלי ומהילדים וגם מאמא שלי. הבת שלי מאוהבת בצמידים שלי לא פחות ממני, היא כל הזמן מסתכלת עליהם בהתלהבות ומבחינה בקלות אם התחדשתי בצ'ארם חדש. היא מחכה ומצפה שיהיה לה צמיד משלה והבטחתי לה שהיא תקבל אחד כשתחגוג בת מצווה. גם הקוראות של בלוג האופנה שלי וגם העוקבות שלי באינסטגרם מכירות את ההתמכרות. מה שהן לא יודעות זה עד כמה ההתמכרות עמוקה ועד כמה האוסף שלי גדול.
"אחותי עתליה היא השותפה העיקרית שלי להתמכרות. גם היא מכורה ואנחנו עושות הרבה קניות משותפות ומעדכנות אחת את השנייה בדברים החדשים שיצאו. אם מישהי מאיתנו רואה צ'ארם חדש היא ישר תשלח לשנייה תמונה או תתקשר אליה מהחנות לעדכן אותה מה הגיע. לשתינו יש אוסף מכובד".
האם יש לך התמכרויות אופנתיות נוספות?
"בהחלט. אני חובבת אופנה מושבעת ויש לי חדר ארונות ענק עמוס בבגדים ותיקים. יש לי שידת אקססוריז מפוארת ואוסף נעליים שמתפרש על פני קיר שלם ולא היה מבייש אפילו את קארי בראדשו. אופנה היא התשוקה הכי גדולה שלי, אני חיה ונושמת אותה, עוסקת בה לפרנסתי ואפשר לומר שאני מכורה כמעט לכל מה שקשור אליה".
מיכל עזר - מכורה למעצבת אורלה קיילי
מיכל עזר, בעלת הבלוג stripesandpearls,
מוקפת באופנה על כל היבטיה, אבל ההתמכרות הפרטית שלה קשורה דווקא במותג שלא נמכר בארץ ושרכישה של כל פריט שלו דורשת התגייסות. "לפני קצת יותר משנתיים", היא מספרת, "ראיתי תמונה של אלכסה צ'אנג עם שמלה מהממת. השמלה הזאת לא יצאה לי מהראש ולא הצלחתי לגלות מאיפה היא. יום אחד עלה לי רעיון לבדוק בחשבון האינסטגרם שלה אחרי אילו מעצבים היא עוקבת וככה למצוא לאיזה מעצב שייכת השמלה. אחת המעצבות שהופיעו אצלה בחשבון הייתה אורלה קיילי, וכשנכנסתי לבדוק את העיצובים שלה ישר ידעתי שהיא עיצבה את השמלה".
ומה עשית אחר כך?
"נכנסתי מיד לאתר שלה והתאהבתי. אני מאוד אוהבת בגדים קלאסיים ונשיים, אבל חשוב לי שיהיה להם טוויסט ייחודי. קיילי שואבת השראה מהסגנון האלגנטי שאפיין את שנות ה־40 ומעניקה לבגדים פרשנות מודרנית ונקייה. הפרשנות שלה, יחד עם הסגנון הבריטי המעט 'גיקי', הם בדיוק הטוויסט שחיפשתי. חוץ מזה, ההדפסים שהיא מעצבת מייצגים משהו מאוד תמים וקלאסי (לפעמים גם משעשע) והם משתלבים נהדר עם הקו הנקי של הבגדים".
איפה את קונה את הבגדים שלה?
"הבגדים שלה יקרים בטירוף, ולכן אני יותר מפנטזת עליהם מאשר קונה, אבל זה לא מונע ממני להיכנס לאתר שלה כמה פעמים בשבוע ולבהות בבגדים ולדמיין איך הם ייראו עליי. כשיש פריט שמוצא חן בעיניי אני מסמנת אותו אצלי בראש ומתחילה במעקב לראות אולי המחיר שלו יירד — לרוב ללא הצלחה, כי הפריטים שלה שבסייל נחטפים. למרות זאת, יצא לי כבר פעם אחת למצוא סריג שלה שאהבתי ב־asos במחיר מעולה.
"אגב, ב־asos מחזיקים מספר מצומצם של פריטים מהקולקציות שלה ומורידים מחירים בהפתעה במהלך העונה. יש לי שמלה בצבע צהוב־חרדל שראיתי בלונדון באחד הביקורים שלי בעיר וממש אהבתי, אבל היא הייתה מהקולקציה החדשה והמחיר שלה היה מטורף. חזרתי הביתה מבואסת בטירוף, אבל לשמחתי הצלחתי למצוא אותה ב־asos והמידה שלי חיכתה לי עד שהמחיר ירד.
"מלבד האינטרנט, בכל פעם שבעלי טס לניו יורק אני מכריחה אותו לעבור בחנות שלה והוא תמיד חוזר עם משהו קטן משם. פעם אחת זה היה סט כוסות (שנשבר), פעם אחרת כיסוי לטלפון, ובביקור האחרון הוא היה שם בימים האחרונים של הסייל וקנה לי שמלה הורסת עם נקודות".
את זוכרת את ההרגשה בקניית הפריט הראשון שלה?
"ברור. זאת הייתה חצאית כחולה עם הדפס של סירת מפרש. זה הפריט שאני הכי אוהבת ואולי בגלל זה אני בקושי לובשת אותו. יש לי קטע עם בגדים שאני ממש אוהבת, אני תמיד מרגישה ששום אירוע לא מספיק ראוי עבורם. קניתי אותה בלונדון בפעם הראשונה שביקרתי בחנות שלה. אגב, אני ממליצה לכל מי שמגיע ללונדון לבקר באחד הסניפים שלה, כי החנויות מעוצבות באותו סגנון של שנות ה־40 והן יפות בטירוף. חוץ מזה יש לה גם מחלקה לבית עם פריטים חלומיים".
למה דווקא למותג הזה, כשלמעשה קצת קשה לממש את ההתמכרות אליו?
"אני חושבת שמקור המשיכה שלי אליו נובע מכך שהוא מייצג בדיוק את הסגנון שהייתי רוצה לאמץ לעצמי באופן בלעדי אם היה לי תקציב ללא הגבלה. היא עושה גיק־שיק בצורה מאוד נשית וקלאסית והבגדים שלה מאוד מתאימים למבנה הגוף שלי".
מהו פריט החלומות שהיית קונה לעצמך לולא הייתה לך מגבלת התקציב?
"מעיל צמר על–זמני ומכנסיים מחויטים. בעונה שעברה היו לה מכנסיים שחורים עם נקודות שעד היום אני מתחרטת שלא רכשתי, כי למרות שהם היו יקרים, הם לגמרי היו שווים את המחיר".
___________________________________________________________
עוד במגזין GOstyle:
- קורנת: איך להתאפר כמו ג'ניפר לופז?
- מאיפה הסרבל הוורוד של בר רפאלי
