הרשו לי להציע רעיון מהפכני: כמו שהיפסטרים הם לא באמת מגניבים ואלטרנטיביים אלא גרסה מעובדת וממוסחרת של כל רעיון יוצא דופן שנולד במוחו של מישהו אי פעם – כך גם קארה דלווין, מי שזכתה בשבוע שעבר בתואר דוגמנית השנה בטקס פרסי האופנה הבריטית וכונתה אינספור פעמים "היורשת של קייט מוס", היא למעשה סתם עוד בחורה עשירה, משעממת ומשועממת, עם גבות עבותות ועור פנים בעייתי. היא לא יפה במיוחד, לא מגניבה במיוחד ובהחלט לא ראויה להיקרא "קייט מוס החדשה".

>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד

טענה משונה, נכון? קחו רגע לחשוב עליה. חוץ מהעובדה שכך מיתגה את עצמה – הטאגליין של חשבון האינסטגרם של דלווין הוא "חבקו את המוזרות שלכם: הפסיקו להצמיד תוויות והתחילו לחיות", הו, האירוניה! – מה בעצם הופך את דלווין למגניבה? האם אדם שטורח למתג את עצמו כקול, עשוי באמת להיות כזה? המאמץ הרי סותר לחלוטין את מהות ההגדרה: מגניבות.

עוד בערוץ האופנה

אם רוצים לפענח את חידת קארה, כל מה שצריך לעשות הוא להעיף מבט באחותה הגדולה, פופי. עד לפני דקה, האחות הצעירה לבית דלווין היתה בדיוק כמו הבכורה: רזה מאוד, בלונדינית מאוד, מפוצצת בכסף ונחושה להפוך מאיט גירל של הסצנה הלונדונית לאושיית אופנה בינלאומית. לקארה זה הצליח ולפופי לא, שכן האחות הקטנה גילתה נכונות ללכת מעט רחוק יותר: לוותר על איפור, פן וסידור גבות, להתפשט בכל הזדמנות ולהשתעשע ברמיזות לסביות. הייתי מוחאת לה כפיים על החתרנות, אם לא הייתי בדיוק באמצע פיהוק.

לשם השוואה, למוס הכול קרה במקרה. כשפרצה לתודעה בניינטיז, היא היתה ילדה אנונימית מקרוידון עם שיניים עקומות וגוף שחיפי, שאותרה בקניון משמים כלשהו בידי סקאוטרית של סוכנות דוגמניות שראתה בה ביטוי לרוח ההרואין שיק שנישאה אז באוויר עם עלייתו של הבריט פופ. זה החומר שממנו מורכבות אגדות-על אמיתיות: שילוב מקרי כמעט בין תזמון תרבותי למראה, אופי ויסוד חמקמק באישיות – נקרא לו סטאר קווליטי, בהיעדר מושג מדויק יותר. אגדות-על אמיתיות לא מהנדסות את עצמן, זה פשוט לא קול. וקארה שלנו, בדיוק כמו ההיפסטרים מהפסקה הפותחת, היא מוצר מהונדס גנטית.

לא לחינם צמחה דלווין באינסטגרם, שמשמש כר פורה – כמו שאר הרשתות החברתיות – למצגי שווא. במובן הזה, היא אכן תבנית נוף מולדתו של הדור שאליו היא משתייכת, שחי במרחב הקסמים שבו מצלמים מנות במקום לאכול, מעלים תמונות של חופשות במקום לנפוש ומחליטים להיות סופרמודלס במקום להרוויח ביושר את הטייטל כי, האמת, מי צריך לעבוד כשאפשר לצלם ולתייג. במקרה, זה גם עבד – רק שהמקריות הנחשקת היתה מתוכננת לעייפה.

בכל זאת, מה יש לך נגדה, תשאלו. למה את ממורמרת. כי זה מה שנהוג לשאול בעידן שבו כלום כבר לא משנה ודעה נתפסת כמין שטיק שאדם אוחז בו כדי לעצבן ולא כי יש לו – רחמנא ליצלן – אמות מידה. האמת? אין לי משהו מיוחד נגד קארה דלווין. אבל גם אין לי הרבה לומר בעדה. אחרי הכול, מה כבר יש לומר על מי שעיקר פועלה הוא פרצופים עאלק חמודים באינסטוש? על מה, בעצם, יש לדבר?

כשקראו תיקי הרמס על שמן של גרייס קלי או ג'יין בירקין, מעמדן בתרבות הפופ הצדיק את ההייפ. במקרה של דלווין, עוד לא בקעה הינוקא מהביצה וכבר נמרח שמה בענק על גבי תיק של פנדי, ראשי התיבות שלה נרקמו על שכמייה של ברברי, היא זכתה לפתוח את התצוגות הכי נחשבות, לקחת חלק בשיתוף המסעיר עם פארל עבור שאנל ולהיות מוזכרת ברשימת 100 הבריטים שעושים את המאה ה-21. ככה זה בימינו, אינסטנט זה הדבר. תהרגו אותי, אבל אני עדיין מצפה מדמויות בולטות בתרבות הפופ – אפילו מסלבס – שיהיה בהן קצת תוכן, אולד סקולית שכמוני.