הכותרת של הגרדיאן מתחילת השבוע לא הותירה מקום לספק - "שערוריית החולצה הפמיניסטית חושפת מערכת שלמה של ניצול", זעקו האותיות השחורות של היומון הבריטי, שסחף אחריו את המדיה הבריטית כולה. כלי התקשורת באנגליה החלו מכים ללא רחמים בטרנד הפמיניסטי החדש של תעשיית האופנה.
>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
הכול החל כשמגזין ELLE הבריטי בחר להקדיש את גיליון דצמבר הקרוב שלו לפמיניזם והציב על שערו את השחקנית אמה ווטסון, בעקבות הכרזתה בספטמבר מעל בימת האו"ם כי היא פמיניסטית וקראה לקידום זכויותיהן של נשים באשר הן בכל העולם. בכתבת השער של המגזין צולמה ווטסון, כמו גם ידוענים נוספים מתחומי הפוליטיקה, הבידור והאופנה באנגליה - ביניהם האיט גירל אלכסה צ'אנג, מעצב האופנה חוסיין שאלאיין, השחקן בנדיקט קמברבאץ' והפוליטיקאים אל מילבנד וניק קלג - לבושים בחולצת טי עם הכיתוב This is What a Feminist Looks like (כך נראה/ית פמיניסט/ית), אשר נוצרה בשיתוף פעולה של המגזין עם מותג ההיי-סטריט האנגלי Whistles וארגון הנשים הפמיניסטי The Fawcett Society.
עוד בערוץ האופנה
- שרה עם תיק: מעצבת התיקים הלבנונית שכובשת את עולם האופנה
- העונה של סתיו: הדוגמן הישראלי שמשמש כדוגמנית של אופנת נשים
- פרחות או אליטות: איך לובשים בסטייל את הבגדים הכי מושמצים
להצהרה הפמיניסטית של ELLE היה פוטנציאל להפוך למכוננת, בטח ובטח נוכח ההתגייסות של הסלבס, שהציפו את האינסטגרם בהאשטג הלוהט ellefeminism#, אלא שמכתב אנונימי שנשלח בתחילת השבוע לצהובון The Daily Mail, הפך את הקערה על פיה. הדיילי מייל פרסם את האמת המרה והאנטי-פמיניסטית שעומדת מאחורי חולצת הטי מלאת הכוונות הטובות - תנאי העסקתן של התופרות במפעל המייצר את החולצות במאוריציוס, העובדות שעות ארוכות במפעלים לא ממוזגים, מתגוררות בחדרים משותפים שכל אחד מהם מכיל 16 עובדות (!) ומשתכרות שכר רעב של 62 פני לשעה (3.76 שקל), שעה שמחירה של חולצה אחת בייצורן נמכרת ב-45 פאונד, 270 שקל לטי שירט מצפונית. קל להבין כיצד החשיפה הזו העמידה את הפמיניזם הלבן והשבע של המערב במבוכה.
לדברי סם מאהר מארגון Labour Behind The Label, הפועל למיגור תופעת סדנאות היזע באסיה, "הסוגיות של שעות ארוכות, שכר נמוך והניצול של נשים מאפיין את תעשיית הטקסטיל והאופנה. אם מה שאתה רוצה הוא אספקה מהירה של חולצה, השאלות האתיות הן פחות או יותר משימה בלתי אפשרית. חשוב להבין שזו לא שאלה של מפעל טוב מול מפעל רע – זו מערכת שלמה של ניצול". מחברת Whistles נמסר כי הם המומים מהאינפורמציה שפורסמה ו"מחויבים לייצר בתנאים בטוחים, הוגנים והומאניים".
"זהו מהלך פוליטי ציני נגד ארגון פמיניסטי חשוב", אמרה לגרדיאן לורה הארווי, מרצה במחלקה לסוציולוגיה של אוניברסיטת Surrey באנגליה. בדבריה, השתמשה הארווי במונח Commodity Feminism (פמיניזם סחיר), המאשים את החברות המסחריות באימוץ ציני של הפמיניזם במטרה להגדיל את המכירות. "גיליון דצמבר של ELLE קורא למיתוג מחדש של הפמיניזם", אומרת הארווי. "הצעד הזה מציג את התנועה הפמיניסטית כדבר מיושן שיש להתרחק ממנו, ומציע במקומו פמיניזם חדש וממותג. הבעיה היא שאותה 'אופנה פמיניסטית' חושפת את חוסר היכולת של עולם האופנה לשנות את התנאים החברתיים של הנשים המועסקות בו. אם הדיילי מייל באמת דואג לזכויות העובדות במאורציוס, מדוע הם אינם מפרסמים סיפורים נוספים על תעשיית הטקסטיל, ופועלים לשיפור זכויות העובדים? אם באמת היה אכפת להם מזכויות נשים, מדוע הם נותנים במה לסקסיזם מעל דפי העיתון שלהם?"
דבריה של הארווי מכוונים לטרנד הפמיניסטי שחרת עולם האופנה על דגלו בעת האחרונה. לטענתה, לא ייתכן שתעשייה המציגה דימויים נשיים בלתי אפשריים - ממידות גוף ועד עקבי סטילטו דקיקים – מאמצת פתאום את המונח פמיניזם. מי שאחראי ליריית הפתיחה של המגמה האופנתית-פמיניסטית הוא המעצב קרל לגרפלד, שחתם בהפגנת ענק פמיניסטית את תצוגת אביב-קיץ 2015 של שאנל לפני חודש וחצי בפריז. הדוגמניות יצאו אל המסלול כשבידיהן שלטי הפגנה עם מסרים פמיניסטיים, כמו Her-Story (במקום history) או Ladies First, שוודאי גרמו לסימון דה בובואר להתהפך קלות בקברה.
כצפוי, מבקריו של לגרפלד זעמו על המיתוג היוקרתי של הפמיניזם, עם אופנה שפונה באופן מובהק לקבוצה אקסקלוסיבית של נשים ממעמד גבוה, תוך הדרתן של קבוצות נשים מוחלשות באוכלוסיה, שאין באפשרותן לרכוש תיק של שאנל ב-4,000 דולר. ביקורות דומות הושמעו בעבר כלפי מותגים דוגמת קום איל פו, שמציגים תדמית פמיניסטית בתמחור שלא עולה בקנה אחד עם השכר הממוצע במשק, בטח כשמדובר בשכר הנשים.
לפני כשבועיים יצא לגרפלד להגנתו: "אמא שלי היתה אישה מאוד פמיניסטית, והנושא הזה נראה לי מאוד נכון לימינו", סיפר המעצב. "אני לא יכול להיות אחראי לתגובות של אנשים, בעד או נגד. אני אוהב את הרעיון של פמיניזם כמשהו קליל, בניגוד לתדמית נהג המשאית של התנועה הפמיניסטית".
גם מעצבת האופנה אורלה קיילי התגייסה לאחרונה לשיח הפמיניסטי המעודכן. השבוע פורסם באתר הבלוגים של ELLE כי המעצבת, המזוהה עם הדפסים צבעוניים, התגייסה לתמיכה בחוק המאפשר לנשים במדינות קולורדו וצפון דקוטה בארצות הברית להיות אחראיות על הרחם שלהם ולבצע הפלות. לשם כך יצרה קיילי תיק אדום במהדורה מוגבלת, עם הדפס פרחוני של אצבעות בצורת V.
הדיון בנושא תכנון המשפחה בארצות הברית מעסיק גם את מותג האופנה הצעיר Me and You, שהוקם השנה על ידי שתי בוגרות פארסונס: האמריקאית ג'וליה בייליס, 22, והישראלית מעיין טולדנו, 26. המותג מבקש להחזיר את הפמיניזם לאופנה, כש-10-30 אחוז מהכנסותיו הם תרומה לארגון Planned Parenthood (ארגון המסייע בתכנון המשפחה).
Me and You מצהיר על עצמו כמותג של נשים עבור נשים, המקדם תפישה של פמיניזם חדש, כזה שמאפשר לך להיות חזקה וחסינה, אבל גם ללבוש תחתונים מתוקים עם הדפס של שפתיים אדומות. "זה מאוד בעייתי שמובילות דעת קהל לא קמות בפומבי ואומרות 'אני פמיניסטית'", מסבירה טולדנו. "יש תחושה של שוויון, אבל היא שגויה. אין שוויון זכויות לנשים ובנוסף, אין פרגון בין נשים, לכן אנחנו מנסות לבנות קהילה נשית סביב המותג. לטעמי, פמיניסטית לא צריכה להיות כמו גבר, אלא להיות גאה בנשיות שלה".
