המעצבת דניאלה להבי, ממעצבות האביזרים הבולטות בישראל בעשורים האחרונים, הלכה לעולמה. להבי, 59, נאבקה בחודשים האחרונים במחלה קשה, ונפטרה הבוקר בביתה שבקרית אונו, כשהיא מוקפת בחברים ובני משפחה. היא השאירה אחריה את בעלה, שוקי פרמינגר, בנה אורי מנישואיה הראשונים ושני בניו של בעלה מנישואיו הראשונים, וכן את מותג האופנה שבבעלותה, שהיה מפעל חייה. הלווייתה תתקיים היום (שישי) בשעה 14:00 בבית העלמין של סביון.
את המותג הנושא את שמה הקימה להבי בשנת 1991 לאחר שסיימה את לימודיה במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, אליה חזרה מאוחר יותר כמורה. היא החלה את דרכה בעיצוב וייצור תיקים - אותם תפרה בלילות בביתה ופיזרה בבקרים בנסיעה על אופניים בין החנויות - וצמחה עם השנים לרשת המונה 12 חנויות מותג ברחבי הארץ, שמוצריה נמכרים גם בלמעלה מ-100 נקודות מכירה בעולם. להבי היתה מחלוצות מעצבות האביזרים בישראל והיא הביאה חידוש לתחום כשהתמקדה בתיק כמוצר ייחודי – זאת בניגוד לנוף האופנה המקומי באותה תקופה, שראה בתיק פריט משלים בלבד הנמכר בעיקר ברשתות המבוססות על ייבוא. עם השנים נכנסה גם לתחום הנעליים, והיתה לחלק משמעותי בתנופת הענף בישראל.
חנותה הראשונה של להבי נפתחה ברחוב בזל בתל אביב בשנת 2001, ובמהרה התחבבו עיצוביה על נשים עובדות, נשות עסקים שחיפשו תיק עור איכותי שיכול ללוות אותן לעבודה ביום וגם לצרכיהן כאמהות, ושישלב בהרמוניה בין פרקטיות לאופנתיות. עם השנים הפכה להבי לשם נרדף לאופנה וסגנון ישראליים, ולאחרונה אף זכתה בפרס מעצבת השנה בתחום האביזרים במסגרת שבוע האופנה בחולון 2013.
סיפור חייה של להבי שזור בתולדות מדינת ישראל, גם אם בחלקם לא שהתה בה. היא נולדה וגדלה בז'נבה למשפחה אמידה מאוד. אביה יהודה אסיא, יהודי ממוצא עיראקי שסייע להתאקלמותם של עולי עיראק בישראל, היה ממייסדי "סוויס-ישראל טרייד בנק", אשר הוקם בשוויץ על ידי המוסד במטרה לשרת את סוכניו מחוץ לישראל, והיה לבנק החמישי בגודלו בשוויץ. באחד מביקוריו בתאילנד הכיר את ג'ין איינסלי, מקומית שלימים הפכה לאשתו ואף התגיירה למענו. השניים התגוררו בז'נבה עד למותה של ג'ין לפני 23 שנה, אז חזר אסיא לישראל. לשניים נולדו שלושה ילדים: דיוויד, דניאלה ודליה. אסיא פעל רבות לעידוד יזמות מקומית, כולל גיוס כספים להקמת הכור בדימונה, והוא אחד התורמים הגדולים של מכון ויצמן ומוזיאון תל אביב.
בשנת 1963, לאחר 12 שנות מגורים בשוויץ, החליטה המשפחה לעלות ארצה (13 שנה מאוחר יותר, לאחר נישואיה הראשונים של דניאלה, עזבו שוב את הארץ). בשנה הראשונה בישראל נשלחו הילדים אל כפר הנוער אלוני יצחק, פנימייה הסמוכה לבנימינה. "כשהגענו ארצה היינו בפנימייה במשך שנה", סיפרה דניאלה בראיון עבר. "בינתיים הוריי עשו סידורים כדי לעלות לארץ ואבא שלי רצה שנהפוך להיות ישראלים. כילדה בת תשע בפנימייה במדינה זרה, היה לי מאוד קשה. אבל זה לא היה עניין של בחירה. אני והאחים שלי התמודדנו. היינו מנותקים מהבית, מההורים, מהעבר ומהכול. הייתי בודדה, בפנימייה כולם היו אאוטסיידרים. בפנימייה היו הרבה ממשפחות הרוסות והיו שם הרבה עולים חדשים".
"אז לא חשבו איך תהיה ההסתגלות של הילד", המשיכה באותו ראיון. "ההורים שלי מצאו פנימייה, שנחשבה טובה מאוד, באזור ירוק, וחשבו שזה חינוך טוב. הם לא התעסקו בעולם הרגשי ובטראומות רגשיות. הם חשבו שהם עושים הכי טוב שהם יכולים. כמו רוב ההורים הם גידלו את הילדים כמו שהם יודעים. זה לא שהם חשבו שזה יזיק לנו ולא היה אכפת להם. למדנו עברית מהר, במידה מסוימת זה היה סוג של זירוז בתהליך של להיות ישראלים". בראיון שערכתי איתה בעבר, סיפרה להבי כי היצירה שלה הגיעה ממקום של בדידות, ובהמשך ממקום של חריצות והתמדה.
לפני כארבע שנים מונה בנה, אורי להבי, 31, העובד בחברה בשמונה השנים האחרונות, לתפקיד מנכ"ל הרשת. להבי הוא בוגר תוכנית קלוג-רקנאטי למנהלים בכירים, המעניקה תואר שני למנהלים מטעם אוניברסיטת תל אביב. בין המהלכים שיזם היו שיתופי פעולה של המותג עם מעצבים נוספים (ובהם צורי גואטה ומדוזה) ויציאתו של המותג לתערוכות עיצוב בעולם. כיום נמכר המותג בישראל, ארצות הברית ויפן. לאחרונה מונתה לתפקיד מעצבת בכירה בחברה, בוגרת שנקר ניבי ברקר, לשעבר מעצבת קו בגדי הגברים של קסטרו. ברקר שיתפה בעבר פעולה עם דניאלה להבי בסדרת תיקים יפהפייה ששילבה בין עורות לבדי קנבס.
את דרכה הייחודית של דניאלה להבי ימשיך מעתה, לבקשתה, בנה אורי, יחד עם צוות המעצבים שעבד איתה במהלך השנים האחרונות ובראשותה של ברקר, תוך שמירה על כתב ידה המקורי של להבי והערכים שהנחו את דרכה כמעצבת: הקפדה על איכויות הייצור שקבעה והמשך הגשמת חלומה להקים בישראל יצירה מקומית, חדשה ומרגשת. היום (שישי) חנויות המותג כולן יהיו סגורות, כאות אבל על מותה. יהי זכרה ברוך.
