התופעה של אחים המצליחים באותו תחום תמיד מעוררת סקרנות, ואיתה ספקולציות והשוואות בלתי נמנעות. בעולם הבידור למדנו להכיר את האחים בולדווין ואפלק, את האחיות וויליאמס וכמובן את שבט קרדשיאן.
נראה שהקרבה המשפחתית יוצקת משמעות חדשה למוסד הכוכבנות ולתורת בניית המותג.
>> בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק
גם בענף האופנה לא חסרות דוגמאות לבני אותה משפחה בתפקידי מפתח, שכן רקע משותף ונטיית האחים הקטנים להעריץ את אחיהם הגדולים וללכת בעקבותיהם בבחירת קריירה בוודאי תורמים לכך. בעולם זה, הידוע בתובענות, תחרותיות ומשחקי אגו, המקרה המעניין באמת הוא של צמד אחים המחליט להקים ולנהל בית אופנה משותף.
כולם מכירים את האחיות פנדי, שירשו את החברה מהוריהן, את האחים ורסצ'ה, שהתלכדו בעקבות טרגדיה משפחתית, וכמובן את האחיות אולסן, שהשיקו שני קווי אופנה בהיותן כבר מותג מרצ'נדייז מצליח. אך מבין כל אלה הפועלים כיום, האחים קאטן לבית Dsquared2 והאחיות מולייבי לבית רודארטה הם היחידים שבנו את הלייבלים שלהם יחדיו ומאפס.
גם אצלנו בארץ, בתרבות ובחברה משפחתית מאין כמוה, יש ייצוג לתופעה, וארבעה זוגות של אחיות בתעשייה המקומית שופכות אור על הסוגיה.
השוטר הטוב והשוטר הרע
פאתי מדרחוב נחלת בנימין, יום שישי, עשר בבוקר. האחיות לבית בוסיבא, הוגות רעיון החנות המקוונת הציונית הראשונה Bell & Sue, נמצאות בעיצומה של מכירת הסאמפלים המסורתית. ענבל ועדי, תאומות לא זהות (35), גיבשו את הקונספט לפני ארבע שנים וחצי, כשהגיעו לפרשת דרכים אחרי שנים של עבודה בתחומים נושקים –ענבל כמעצבת וקניינית (ב"עלמה" ו"בנקר", מ"ר), ועדי כעיתונאית אופנה.
"למרות שהחיים שלנו התנהלו במסגרות נפרדות מגיל שלוש, ההחלטה על עשייה משותפת הייתה רק עניין של טיימינג", נזכרת עדי. אחרי שנה וחצי של פיתוח ושלוש שנים באוויר, "בל אנד סו" מציעה כיום לקהל לקוחותיה כ־20 מותגים ומשמשת גם זכיינית למותג הדגל שלה "צ׳יפ מאנדיי".
כיצד אתן מחלקות את הסמכויות ביניכן?
עדי: "כל אחת מביאה את הידע והניסיון שלה – ענבל אחראית על מראה האתר, בחירת קולקציות, פגישות עם מעצבים. אני מרכזת את עבודת השיווק והפרסום, ארגון אירועי און־ליין ואוף־ליין, שיתופי פעולה ופופ־אפים".
ענבל: "אחרי ישיבת צוות בבוקר כל אחת די שוקעת בעניינים שלה. נכון שרוב הקריאטיב מופקד בידיי, אבל עדי, שיש לה טעם שונה מאוד משלי וגם היכרות טובה יותר עם השוק, מאזנת אותי ולפעמים מחזירה אותי למציאות. היא סוג של שוטר רע, במובן הטוב של המילה".
באיזה אופן הדינמיקה שבין בני משפחה משפיעה על ההתנהלות בעבודה?
עדי: "ברור לנו שאילולא היינו אחיות, הדינמיקה הייתה טעונה פחות. זה מאתגר, אבל עדיין, אנחנו מסתדרות מעולה, וגם קצת מביך לצאת משליטה בנוכחות עובדים. יש המון יתרונות לעצם היותנו אחיות, ילדתי לפני תשעה חודשים, והיה לי ברור שענבל תיקח את המושכות.
"מצד שני, האחריות על כל אחת מאיתנו כפולה ומכופלת. את לא יכולה להרשות לעצמך להוריד הילוך בעסק עצמאי, במיוחד כשאחותך בתמונה".
ענבל: "שתינו וורקוהוליקיות. הייתי בהיריון בתקופת הקמת האתר, ועכשיו גם עדי מיניקה ביד אחת ובשנייה מקלידה הודעה לתקשורת. מכאן קל מאוד להישאב לעבודה מסביב לשעון, עם שיחות עסקים באמצע ארוחת ערב משפחתית. אנחנו עדיין מחפשות את האיזון והגבולות, וגם משתדלות לטפח את הקשר בינינו מחוץ לעבודה. היינו קרובות גם לפני זה, אבל העסק, ועכשיו גם הילדים קירבו בינינו ברמה אחרת".
חדרה אקספרס
ואם בילדים עסקינן, האחיות עינב זיני (37) ונופר מכלוף (32) בעלות המותג המצליח "סאמפל", שנבחרו לאחרונה למעצבות השנה בטקס פרסי האופנה, ממלאות בקלות כיתת גן – האחת היא אמא לחמישה, השנייה לשלושה.
עינב ונופר, הבכורה והאמצעית מבין חמש בנות, ספגו את חדוות היצירה מאמן, חסידה, שתפרה, צבעה וסרגה. ״לא אשכח את סירי הצבע על הגז - היו לנו גרבונים ורודים כשזה עדיין היה בגדר חלום בלתי מושג!" צוחקת עינב.
החיבור הייחודי בין שתי האחיות והתשוקה המשותפת לאופנה הפכו את שיתוף הפעולה העסקי לדבר טבעי ומתבקש. "את מכונת התפירה הראשונה שלי קיבלתי מעינב בגיל 14", נזכרת נופר. "היא הזמינה ממני בגדים כשעוד לא ממש ידעתי לתפור".
עינב עודדה את אחותה הצעירה להירשם ללימודי אופנה ב"שנקר", הייתה שותפה פעילה לצעדיה הראשונים כמעצבת עצמאית במרתף ביתה בחדרה, ולבסוף השקיעה את ההון הדרוש להקמת המותג המשותף.
אתן מציגות את עצמכן כצמד מעצבות, אבל בפועל רק אחת מכן היא מעצבת מקצועית. איך זה מסתדר?
נופר: "העסק שלנו התחיל מפרקטיקה. נכון, סיימתי את 'שנקר', אבל הלימודים האמיתיים התחילו אחר כך, ואת המסלול הזה עברנו יחד. היום הידע והניסיון שעינב צברה עולים על כל השכלה מקצועית גם מבחינה עיצובית וטכנית, ובעיקר מבחינה כלכלית־עסקית.
"הסקיצות שלי לא עוברות לייצור בלי ההערות של עינב, היא אלופה בצבעים ובבדים, והיא זאת שמורידה את הנטייה הארטיסטית שלי לקרקע, לחשיבה מסחרית. אין בינינו משחקי אגו, ואולי זה היה שונה אם שתינו היינו מעצבות. אנחנו עובדות בשיתוף פעולה מלא והרמוני, ויחד עם זאת עינב נותנת לי את המקום שלי".
מבעד להישגים המרשימים שהגעתן אליהם תוך חמש שנים, מצטיירת תמונה אידילית של אחוות אחיות. נראה לכן שזה המתכון להצלחה?
עינב: "במקרה שלנו זאת נוסחה מנצחת. לבד לא היינו יכולות לעשות זאת. יש בינינו הבנה טוטאלית, בלי צורך במילים. אנחנו מרימות זו את זו ברגעי קושי, סומכות האחת על השנייה בעיניים עצומות ולא מחשבנות".
נופר: "אני לא חושבת שיש מישהו חוץ מבעלי שמסוגל לסבול אותי. אנחנו רבות ואחרי שנייה מתעשתות - צועקות, מוציאות קיטור ומתאפסות. כל האחיות שלנו ככה, אין אצלנו ברוגזים. הסוד הוא בעיניי בקשר טוב, בהיכרות מעמיקה ובהנאה מהעשייה, אנחנו מתרגשות מחומר חדש או מעוד מכונה למתפרה לא פחות מאשר מהצלחת הקולקציה הסופית, שתמיד תכלול אך ורק את הפריטים שאנחנו בעצמנו רוצות ללבוש".
הדור הבא
זיהוי מחסור בשוק מתוך צורך לביטוי אישי הניע לא מעט מעצבים ויזמים בתחום האופנה. התאומות הזהות סתיו ואלכסה תמרי (23) התקשו למצוא בארץ את הבגדים שרצו ללבוש, וכשפריטים שהביאו מחו"ל החלו לגרור תשומת לב של חברות, החליטו להפוך את התחביב לקריירה.
מה שהתחיל ממכירות בבית המשפחה באבן יהודה עם שחרורן של האחיות מצה"ל, הפך לפני פחות משנה לחנות המקוונת rockglam, שחצתה את רף מיליון הכניסות וצברה קהל לקוחות גדוש סלבריטאיות, רובן בגילים 18-30.
הבחירה בפורמט האינטרנטי אינה מקרית - סתיו ואלכסה שייכות לדור חדש של צרכני אופנה שגדל לתוך חוויית הקנייה בקליק אחד. זה נוח, מגניב ובעיקר משתלם לשני הצדדים. בנוסף להחזקת האתר, השנה הפכו השתיים לסטודנטיות מן המניין במחלקה לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה.
אתן תאומות זהות והקמתן עסק עצמאי יחד בגיל צעיר מאוד, לא היה לכן צורך להתבדל, לבטא את עצמכן בנפרד?
סתיו: "לא נפרדנו מעולם, פשוט לא יצא. לקראת הצבא התכוננו נפשית לבלתי נמנע, ובסוף שיבצו אותנו יחד, בלי שביקשנו. כמה ימים בנפרד, ואנחנו מתגעגעות. כמובן שיש גם לא מעט מריבות, לא בהכרח על דברים שקשורים בעבודה. למדנו לא להיכנס לפינות, כמו נסיעות קניינות משותפות, ולא להתרגש מזה, ממילא נשלים דקה אחרי".
אלכסה: "מגיל צעיר ידענו שנעשה משהו ביחד, וידענו שזה יהיה בתחום האופנה. לא חשבנו שזה יקרה כל כך מוקדם. כשהתחלנו להתפתח, היה חבל לוותר על ההזדמנות. אנחנו מודעות לעובדה שתאומות בלונדיניות זה דבר שמושך תשומת לב, אנשים מתלהבים כאילו זאת פעם ראשונה שהם רואים תאומים. זה בהחלט משהו שתורם לקידום העסק שלנו".
"רוקגלאם" הוא חלק מגל אתרי הקניות ששטף את ישראל בשנה האחרונה. מה מייחד אתכן, ולאן אתן מכוונות בעתיד?
אלכסה: "הטעם שלנו הוא מה שמייחד אותנו. שתינו מתחברות לסגנון צעיר ולא מתאמץ מדי עם נטייה לבוהו ודגש על אביזרים. היתרון שלנו הוא באיכות תמורת המחיר, הזול ממחירי רשתות, ובשירות גמיש ומתחשב.
"במהלך השנה עשינו לא מעט טעויות, למדנו המון ואנחנו כל הזמן משתפרות, במיוחד בכל הקשור למציאת משיק בין הטעם שלנו לדרישות הקהל. אנחנו ללא ספק מתכננות לטווח ארוך, ולימודי תקשורת חזותית ושיווקית הם עוד כלי שיאפשר לנו להשכיל בפן העסקי".
סתיו: "אנחנו רוצות להרחיב את המגוון לאופנת גברים וילדים, ובהמשך להתפתח לחו"ל. באיזשהו אופן המודל של האחיות אולסן קוסם לנו, ונקווה שלאט לאט נתחיל גם לעצב קו משלנו. בינתיים אנחנו עובדות מסביב לשעון כדי לייצב את האתר. כל דבר בעתו".
בחזקת שתיים
המשוואה של שלום בית באמצעות הפרדת הצד העיצובי מזה העסקי וחלוקת סמכויות בהתאם לכישורים לא תופסת לגבי האחיות מיטרני למותג "סיסטר M". מיטל (36) ורעיה (34) באות שתיהן מרקע אקדמי בתחום, האחת היא בוגרת "בצלאל" והשנייה סיימה את "שנקר", והן בנות לאמא בוגרת "ויצ"ו". אנחנו נפגשות בסטודיו שלהן שברחוב שלמה בדרום תל אביב, כשמיטל מלווה בתלמה, רק בת שבוע.
שתי האחיות החליטו לאחד כוחות לפני ארבע שנים, אחרי תחנות שונות בתעשייה. מה שהתחיל כסדרות מוגבלות של חולצות טי שנחטפו בירידי "טי־מרקט", התפתח לליין נשי עם גוון אתני־אורבני ובדגש על עבודות יד ותכשיטים.
שיתוף פעולה בין שתי מעצבות בוודאי דורש לא מעט פשרות, שלא לדבר על קשיים בסיסיים בניהול עסק משותף לשתי אחיות. איך בסופו של דבר אתן מסתדרות?
מיטל: "למדנו בבתי ספר עם הלך רוח מאוד שונה, וכל אחת באה עם אג'נדה עיצובית משלה. עם זאת, גדלנו על אותו רקע ויזואלי, ספגנו את האהבה לאתני, למזרחי, לגוונים החמים. סבא וסבתא שלנו הגיעו מדרך המשי, הבית היה מלא ברקמות יד וברוקדים, וזה משהו שטבוע בשפת העיצוב של שתינו.
"העולם הפנימי והאסוציאטיבי שלנו דומה. אני כל פעם נדהמת עד כמה אנחנו קוראות האחת את השנייה – אם אכנס לחנות בדים ואבחר עשרים דוגמאות, סביר להניח שרעיה תאסוף את אותן עשרים בדיוק".
רעיה: "אנחנו עובדות במקביל, רושמות סקיצות ומחליפות רעיונות, נוסעות יחד לחפש השראות וחומרים. בשלב השני אני מנהלת את כל עבודת הסטודיו, ומיטל מטפלת בצד האדמיניסטרטיבי. כמובן שיש מריבות, אי אפשר בלי, זה די טריוויאלי לצמד אחיות כל כך קרובות ובהפרש גיל זניח כשלנו. מהמקום הזה, חופשת הלידה של מיטל היא דבר מבורך, כי כל מערכת יחסים זקוקה להפסקה.
"למרות שלפעמים העבודה המשותפת נראית כנטל כבד ויש המון עיסוק בדברים לא כיפיים כל כך, זאת ברכה: אח, לעומת שותף רגיל, הוא דם מדמך, מישהו שאתה באמת יכול לסמוך עליו. חוץ מזה שבארץ נורא קשה לעבוד לבד – מנטלית, פיזית, כלכלית".
ענף האופנה בארץ ידוע כענף לא יציב ולרוב גם לא רווחי. איך הגיבו ההורים כששתיכן החלטתן ללכת על מסלול מקצועי בתחום בעייתי שכזה?
רעיה: "באופן מפתיע, או שלא, אמא שלנו, שוויתרה על הקריירה בענף לטובת גידול ילדים, ניסתה להטיל וטו בכל הקשור ליצירה, אמנות ועיצוב עוד בשלבי בית ספר יסודי. לא ממש עזר, בדיעבד".
מיטל: "ההורים שלנו אוהבים וחמים, אבל בגלל האוריינטציה שלהם עצמם, ומתוך רצון להקנות לנו יציבות וביטחון הם חסמו בפנינו את האופציות, עד שלב מסוים. הגישה שלהם התחילה להשתנות כשהבינו עד כמה אנחנו רציניות. היום אמא עוזרת לנו המון בסטודיו, וגם אבא הרבה פחות פסימי. יש לנו אמונה בעסק הזה, ואנחנו כאן כדי להישאר".
____________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד במגזין GOstyle :
- מאיפה המגפונים של מארינה מקסימיליאן?
