גל גדות, רק בת 28, כבר סימנה וי על רשימת הישגים שדוגמניות ושחקניות ישראליות רבות יכולות רק לחלום עליה. גם אחרי שלושה סרטים בפרנצ'ייז המאוד רווחי של "מהיר ועצבני" ורומן יציב וארוך שנים עם חברת קסטרו היא לא עוצרת ונמצאת כבר בחיפוש אחרי הדבר הגדול הבא.

>> בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

בפגישתנו היא מספרת לי בחיוך על פרויקטים שמתבשלים ומוקדם מדי לפרט עליהם. החיוך מתרחב כשאנחנו מתחילות לדבר על ירון ורסנו, בעלה מאז 2008, ובעיקר על אלמה בת השנה ותשעה חודשים, שהפכה לסלב כבר בגיל יומיים, הרבה בגלל הגזרה המושלמת שהפגינה אמה בדרך החוצה מבית היולדות.

חזרתי איתה לתחנות משמעותיות בחייה, או ליתר דיוק להתחלות משמעותיות, אם בקריירה בארץ ובחו"ל ואם באהבה ובמשפחה. שיחה של שעה וקצת על קפה ובורקס (היא אכלה, אני הבטתי ותהיתי לאן זה הולך) הבהירה לי דבר אחד על גדות הסופר־שאפתנית: כל מה שהיה עד עכשיו זו רק המערכה הראשונה.

תחרות מלכת היופי

"הלכתי לתחרות בשביל החוויה. נדחה לי הגיוס והחלטתי שזה יכול להיות משהו מגניב כסיפור לספר לנכדים. ואז, בתחרות, כשנשארנו שלוש על הבמה ויצאו להפסקת פרסומת, פתאום אמרתי לעצמי 'יש לך סיכוי לזכות. אמאל'ה. או מיי גוד, איזה פחד'. היו שם בנות שהיו מאוד מוכוונות מטרה ומאוד רצו את זה. אני באמת תמימה, ילדה טובה ראש העין. כל מה שעניין אותי זה לרקוד ורציתי להיות מד"סניקית.

"הייתי מאוד מופתעת כשזכיתי, זה די הימם אותי. כל האירועים והפפראצי לא היו משהו שהייתי יותר מדי מעוניינת בו, אבל הבנתי שצריך לשחק לפי החוקים כי זה חלק מהעבודה. עם הזמן גם למדתי ליהנות מהעולם הזה, וכך באמת קיבלתי מקפצה לדברים גדולים יותר".

הפריצה בקריירה

"אחרי הצבא לא בער בי לחזור לעולם הזה. התייחסתי לדוגמנות כאל משהו שמקביל למלצרות, זו הייתה בשבילי עבודה שאני עושה בה כסף מגניב. בעיקר רציתי ללכת ללמוד. בסופו של דבר יצא שהעבודה הגדירה לי מחדש את סדרי העדיפויות.

"כשהייתי בלימודים הסוכנים שלי לחצו עליי ללכת לאודישן ל'ג'יימס בונד'. ממש לא רציתי ללכת, הייתי בהתנגדות טוטאלית ורציתי ללמוד באקדמיה. הגעתי לא מוכנה, אבל הייתה כימיה ביני לבין המלהקת שממש עבדה איתי על השורות, ובסופו של דבר היה לי אודישן מוצלח. קיבלתי Call Back ועוד אחד, הטיסו אותי לעשות אודישן עם דניאל קרייג בלונדון והגעתי לשלבים האחרונים. לא זכיתי בתפקיד, אבל בתוך כל התהליך הזה פתאום הבנתי 'וואו, זה הרבה יותר מגניב מלימודי משפטים'.

"אמרתי לסוכנים שלי שאני דווקא כן רוצה לנסות ללכת על משחק וביקשתי שאם הם ישמעו על משהו שאני יכולה להתאים לו בטייפקאסט, שיפנו אותי אליו. ואז הם דיברו איתי על 'בובות' וזה קרה. זו הייתה חוויית המשחק הראשונה שלי.

"טלנובלות הן אולי לא סוגה עילית, אבל זה ממש בית ספר למשחק בגלל שאת כל הזמן מתרגלת. זה בית חרושת לסצנות, את לומדת מלא טקסטים, את בונה דמות. זה היה קורס מזורז של ארבעה וחצי חודשים סופר־אינטנסיביים, ולקחתי מהתקופה הזאת המון.

"עוד בזמן העבודה על 'בובות' אותה מלהקת של בונד יצרה קשר עם הסוכנים שלי ואמרה שמחפשים מישהי ל'מהיר ועצבני'. שלחתי אודישן, שבוע אחרי זה הטיסו אותי ללוס אנג'לס וביום האחרון של הצילומים של 'בובות' הודיעו לו שקיבלתי את התפקיד".

ההתקשרות עם קסטרו

"כשעדיין עבדתי על הסט של 'בובות' התקשר אליי הסוכן שלי והודיע לי שקיבלתי את העבודה בקסטרו. אין לתאר את האושר שחשתי. טיפסתי על הקירות, שחיתי על הרצפה - כל מיני תגובות לא רציונליות ומוזרות. כשהייתי נערה תמיד עבדתי: הייתי בייביסיטר, נתתי שיעורים, עבדתי בברגר קינג, ותמיד חסכתי כדי לקנות לעצמי בקסטרו.

לעשות את המעבר מהמקום הזה לתפקיד של הפרזנטורית שלהם היה באמת מדהים. מאז אני יכולה לומר שזו מערכת יחסים כמעט זוגית, מלאה בהמון כבוד הדדי ואהבה".

ההתחלה בהוליווד

"הגענו, אני, הסוכנים שלי ובעלי, מאוד נאיביים לסיטואציה. מבחינתנו זה היה 'הוליווד!' הכל וואו, גדול ובינלאומי. את מגיעה קצת פריפריאלית, את לא מבינה את חוקי המשחק וזה נראה לך מאוד שונה מהמצב בארץ. יש גם מנהלים וגם סוכנים וגם עורכי דין והכל לכאורה נורא מורכב. הפריבילגיה הגדולה שלי היא שאני עובדת עם צוות של אנשים שהם נורא רעבים, סקרנים ורוצים לדעת כאן ועכשיו. מהר מאוד כולנו למדנו והבנו איך הדברים שם פועלים. למעשה גילינו שזה עובד ממש כמו שזה עובד בארץ, פשוט עם הרבה יותר כסף.

"התפקיד שלי ב'מהיר ועצבני 4' היה התפקיד הראשון שלי בפיצ'ר אי פעם. פתאום את מקבלת טריילר ואסיסטנטית אישית וזו הרגשה מאוד משונה. לא הייתי בטוחה למי אני צריכה לנשק את הרגליים. הייתי מאוד בשוק בהתחלה, אבל מהר מאוד את מבינה שכולם אנשים כמוך.

"וין דיזל הוא אחד החברים הכי טובים שלנו בלוס אנג'לס. הוא ממש אימץ אותנו למשפחתו. לא הרגשתי שום אגו על הסט. כשאני מדברת היום עם שחקנים ושחקניות ישראלים שמנסים לפרוץ בחו"ל, אני מבינה כמה שיחק לי המזל שפשוט אומצתי על ידי משפחת 'מהיר ועצבני', אחרת זה מאוד קשה. התחרות שם נוראית ו־80 אחוז מהאנשים בלוס אנג'לס עובדים או רוצים לעבוד בשואוביז".

ההיכרות עם ירון

"הייתי בסוף השנה הראשונה לשירות הצבאי שלי ובדיוק היה לי משבר די גדול עם המפקד. יצאנו להדממה של שבוע בפסח והייתה איזו מסיבת שאנטי איפשהו בדרום, וחברה טובה שלי אמרה לי 'בואי נלך, נעשה סדנאות ומדיטציה, נאכל אוכל אורגני'. זה ממש לא הכיוון שלי, כי אני בן אדם מאוד אקטיבי ופחות מתחברת לווייב של השאנטי במדבר, אבל החלטתי להצטרף.

"אותה חברה הגיעה עם חבורה גדולה מתל אביב וירון היה חבר של אחד החברים והצטרף גם הוא לנסיעה. הכרנו שם, וזה היה קליק מהרגע הראשון. לדייט הראשון הרשמי שלנו יצאנו למקום שנקרא 'המעליה'. זה בר שקט ואינטימי, ובגלל שהתשתית נבנתה כבר במדבר, היה דייט מאוד נינוח ורומנטי. אכלנו, שתינו ופשוט דיברנו. זה היה מין אקט פורמלי של יציאה לדייט ראשון, אבל הקשר שנוצר במדבר פשוט המשיך באופן טבעי".

החתונה

"ברמת הזוגיות החתונה לא שינתה אצלנו שום דבר. מה שכן, עשינו חתונה מאוד גרנדיוזית ומושקעת עם 500 מוזמנים, והיום, במחשבה לאחור, הייתי שמחה לעשות חתונה אינטימית באיזה יקב ליד ירושלים ולחתום את זה בזה.

"אני לא מסוג הבחורות שחלמו על חתונה ושמלת כלה, בטח אחרי כל השמלות שלבשתי בתצוגות. זה לא מה שמרגש אותי. יצא שההתארגנות לחתונה הייתה כאב ראש לא קטן, וזו הייתה בעיקר מטלה יותר מכל דבר אחר, בעיקר כי שנינו אנשים עובדים ומאוד עסוקים".

האמהות

"היה לי היריון מזעזע בכל קנה מידה אפשרי למרות אני מסוג הבנות שרצו להיות אמהות כבר בגיל 16 והתאפקו עד הגיל המתאים, כך שמבחינת הנכונות והרצון הייתי לגמרי שם. היו לא מעט הצעות שנאלצתי לדחות כי כבר ראו את הבטן. אז למרות שאין שום חרטות כמובן, היו כמה פספוסים.

"גם ברמה הפיזית היה לי היריון מאוד קשה. חמישה חודשים של בחילות איומות בשילוב טיסות לפרמיירות וצילומים ל'עספור', בלי יותר מדי זמן לנוח, שזה כמובן לא אידיאלי. אחר כך הייתי חודשיים בשמירת היריון, על הגב, כי היו לי צירי הכנה חזקים שדחפו את אלמה למטה. זה היה קשה מהקיצוניות השנייה, כי אני אדם אקטיבי מאוד ולשכב על הגב כל כך הרבה זמן זה לא קל, אבל הכל בשביל הבייבי.

"אני מאמינה באיזונים, ובאמת ההיריון המזעזע הסתיים בלידה קלילה ומדהימה. היינו בהיי. זה הרגיש כאילו הזמן עמד מלכת ועכשיו זה רק אנחנו והילדה.

"הימים הראשונים כאמא היו נטולי שינה לחלוטין. גם כשאלמה ישנה חיכיתי שהיא תתעורר. כל שנייה הייתי בודקת אם היא נושמת, מסניפה אותה, מנשקת אותה, מדברת אליה ודי מתישה אותה. יצאתי קצת לא נורמלית. התנתקתי מפלאפונים, לא היה לי חשק לארח, לחברים, לשום דבר כזה. רק רציתי להיות בבית עם הילדה. זה היה מאוד נחמד כי היה חורף, הייתה התכנסות כזו סביב אלמה, הבית היה חמים ועם ריח של תינוק וזה היה מדהים.

"אני מרגישה שהחיים שלי לפני אלמה היו רק ההכנה לחיים אחריה. היא הכניסה המון פרופורציות לחיים שלי. אני חיה ועובדת בעולם שמלא באגו, בפוליטיקות ובאינטריגות, ובעבר מצאתי את עצמי מתעצבנת מדברים שהיום כבר לא נוגעים לי, כי הם לא באמת חשובים. את פשוט לומדת להבדיל בין עיקר לטפל. הגעתי להבנה, ואני יודעת שזה נשמע קלישאתי, שהאמהות היא הדבר הכי חשוב שאני אי פעם אעשה בחיים האלה".

___________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle :