3 פאונד (ובעברית: 18 שקל) – זה מה שעלה הקאמבק של קיילי מינוג. אחרי עשור ללא להיטים חורכי מועדונים, הגיחה הזמרת בשנת 2000 במכנסונים זהב קצרצרים שנרכשו על ידי הסטייליסט שלה וויליאם בייקר בשוק פורטובלו בלונדון – וזכתה לאהדה מחודשת ומשודרגת. המכנסונים כיכבו בווידאו קליפ לסינגל Spinning Around מתוך האלבום Light Years, שהיה עמוס להיטים וקליפים נוטפי סקס ותלבושות בלתי נשכחות. השירים אולי היו תנופה אמנותית, אך המכנסונים המוזהבים הם אלו שסימנו את המעבר של מינוג מזמרת שמנסה לשחזר את הצלחת האייטיז שלה לדיווה וסמל סקס. כיאה למעמדם המיתולוגי, בשנת 2007 הפכו מכנסוני הקסם למוצג מוזיאוני, כחלק מתערוכה על התלבושות של נסיכת הפופ האוסטרלית במוזיאון ויקטוריה ואלברט שבבירה האנגלית.
מאז פרצה מינוג לחיינו בשנות ה-80, כמעט לא ניתן להפריד בין הקריירה המוזיקלית שלה לבין הופעותיה האופנתיות. שתיהן מפרות אחת את השנייה ומזינות זו את זו. את הקשר בין השתיים בוחן גם ספר שיצא החודש בהוצאת הספרים Thames & Hudson ונקרא בפשטות Kylie/Fashion. הספר, שנכתב על ידי מינוג ובייקר בתוספת הקדמה מהללת של ז'אן פול גוטייה, עוקב אחר התמורות של מינוג ב-25 השנים האחרונות, תוך שהוא מציין כמה מהמראות הבלתי נשכחים של הזמרת – משערים למגזיני אופנה כמו i-D ו-The Face; דרך לוקים מווידאו קליפים, כמו האוברול הלבן והחושפני מהשיר Can't get you outta my head של המותג מיסיס ג'ונס, שזכה במהרה לחיקויים על ידי דראג קווינס רבות; ועד תצלומים מסיבובי הופעות שונים, ובראשם Showgirl:The greates Hits הנוצץ מ-2005.
"הספר מציג את מערכת היחסים שלי עם חלק מהאנשים המוכשרים ביותר בעולם האופנה, שעבדו איתי במהלך הקריירה שלי", כתבה מינוג, 45, בהודעה לעיתונות. "דרך הארכיונים המצולמים, עשיתי טיול של ממש במורד הזיכרון האישי שלי, וזאת האופנה שמחזירה את הרגעים והזיכרונות של 25 השנים האחרונות". גם המעלעלים בספר יצאו למסע במורד הזיכרונות, שכן המראה המשתנה של מינוג מסמל את השינויים שעברו על האופנה כולה בשלושת העשורים האחרונים: השיער המתולתל והנפוח וחצאיות הטוטו עם הדפסי הלבבות התחלפו בבגדים צמודים ופרובוקטיביים של מתבגרת המנסה למצוא את דרכה וקולה בעולם, עד שהתייצבו לבסוף על סגנון קלאסי שבו פחות הוא יותר.
מעבר לסגנון הלבוש שהשתנה, מתגלה בספר השינוי הגדול שעברה מינוג באטטיטיוד שהיא משדרת: מבת השכן האוסטרלית עם החיוך הנאיבי לפנטזיה של השכן, עם מיניות מוחצנת, פריטי לבוש סקסיים ונוצות על הראש. אם מדונה, מלכת הפופ הבלתי מעורערת, סימנה את השימוש במיניות ובחפצון הגוף ככלי לגיטימי לפרסום, מינוג הלכה בעקבותיה כמעט אחד לאחד, עד שמצאה את הדרך שלה: מיניות מרומזת וחיננית, ולא כוחנית ונטולת סאבטקסט כמו של המתחרה מאמריקה.
היחסים בין מינוג למעצבי האופנה החלו בשנת 1991, כשהנערה הצעירה שהתפרסמה באופרת הסבון האוסטרלית "שכנים, שכנים" החליטה לקחת את מושכות הקריירה לידיה ולעבור לגור בפריז לתקופה. בעיר האורות זכתה להתחכך בשיק מעודן ומתוחכם, בזמן שהסתובבה בסצנת המועדונים של העיר ופגשה מעצבים כמו אזדין אלאייה, ז'אן פול גוטייה ומאוחר יותר גם את ג'ון גליאנו, שעיצב לה את מערכות הלבוש לסיבוב ההופעות Showgirl. היא התחברה עם אלכסנדר מקווין ושיתפה פעולה עם דולצ'ה וגבאנה,
איתם אף יזמה מספר תחרויות אופנה. כצפוי, מינוג לא באמת יכלה לסרב לבגדי המעצבים המוכרים שעטו עליה, אך מדי פעם ידעה להשאיר אותם בארון לטובת קידום מעצבים צעירים ואוונגרדיים, כמו ריצ'רד ניקול וגארת' פיו. מערכת יחסים מהסוג הזה הרי תורמת לשני הצדדים: המעצב זוכה ליחסי ציבור בינלאומיים, ואילו האמן מתהדר בשם צעיר ועדכני.
שנות ה-90 אומנם לא עשו חסד עם הקריירה של מינוג, אבל בתחילת המילניום חלה תפנית: הלהיטים והסטייל של מינוג קיבלו את הדיוק שהיו חסרים להם והיא זכתה סוף סוף לכיסא בפנתיאון הפופ. התהילה המחודשת נקטעה במהלך סיבוב ההופעות Showgirl, לאחר שדווח כי אובחן אצל זמרת סרטן השד בשלבים המוקדמים, וכי היא מתחילה טיפול כימותרפי. מינוג אומנם חזרה לבמה במהירות מעוררת הערצה, אך מחוץ להופעות אפשר היה לחוש בשינוי שעברה, שהתבטא גם בסטייל – שלא כמו מרבית הקולגות שלה (וכן, שוב הכוונה בעיקר למדונה), מינוג כבר לא מתעלמת מהשעון שמתקתק, אלא מחבקת את הנשיות הבשלה בבגדים מחמיאים ומתאימים לגילה.
עם זאת, מבחינת מינוג יש גבול גם לאופנה. כשמביטים בתמונות פפראצי מחיי היומיום שלה, כשהיא לא הולכת על שטיח אדום או מופיעה על במה כזו או אחרת, די קשה לזהות אותה. היא מתלבשת בעיקר בקז'ואל חסר ייחוד, כמו מכנסי ג'ינס רחבים וחולצות חלקות פשוטות למראה, תוך שהיא נוטה להסתיר את פניה ושיערה בכובעים ומשקפי שמש גדולים.
מה הסיבה לדיסוננס הגדול בין הופעותיה המוחצנות של מינוג על הבמה למראה השמרני שלה ברחוב? את התשובה לכך ניתן למצוא בראיון שהעניקה לאחרונה ל"ניו יורק טיימס": "אני לא אוהבת שסוגרים ומגבילים אותי, בשום צורה. מתחת לחיצוניות הששה לאתגרים חבוי מסתורין מסוים. יש הרבה דברים שאנשים לא יודעים עליי. וזה חוזה טוב שנשמר ביני ובין הקהל שלי".
