שימוש נכון: המעצב איתמר בורשטיין שומר על גישה עיצובית מעשית

המעצב איתמר בורשטיין בוחן את תחום עיסוקו בעין פרקטית ונמנע מתיאורים פיוטיים המתייחסים לתהליך היצירה ולמקורות ההשראה.

"בסופו של דבר, המקצוע שלי מאוד ממשי", הוא אומר. "הליבה של עיצוב תעשייתי היא שימושיות. אתה יכול לעטוף אותה בהרבה דברים: בהומור, באסתטיקה או בדברים אחרים, אבל כיסא בראש ובראשונה חייב להיות נוח. אם הוא לא נוח, הוא לא יכול להיות שום דבר אחר. רק ברגע שפיצחת את השימושיות של המוצר, מתחיל כאב הראש הגדול: התהייה כיצד הוא יעוצב.

"תחום העיצוב הוא תחום אילם", הוא מוסיף. "כשאדם נכנס לחנות ורואה אובייקט שאני יצרתי, לא חשוב לו לדעת אם יצרתי אותו תוך כדי שהסתכלתי על השקיעה או שנדהמתי מחרצית פורחת. הוא צריך להחליט רק אם המוצר מוצא חן בעיניו, נוח עבורו ועומד במסגרת התקציב שלו".

בורשטיין, 38, יליד חיפה ואב לשניים, התחיל את דרכו המקצועית לאחר שלמד עיצוב תעשייתי בבצלאל. "מלכתחילה ידעתי שמה שמושך אותי באמת זה עיצוב של ריהוט וגופי תאורה, אבל מפני שכמעט אין תעשייה כזו בארץ, חשבתי שאולי אצליח למצוא זירה עיצובית אחרת. לאחר שגיששתי בכיוונים שונים, חזרתי ונכנעתי לאהבתי הראשונה, הקמתי את הסטודיו שלי, ולאט לאט השתחלתי לעולם המורכב של עיצוב ריהוט וגופי תאורה".

הפריצה הצרפתית

כשבורשטיין אומר שהוא "השתחל" לעולם העיצוב, הוא מתכוון לכך ששיתף פעולה עם כמה מהחברות היוקרתיות ביותר בעולם, למשל Roche Bobois הצרפתית. איך מגיע בוגר בצלאל טרי לתודעה של המנהלים בחברות כאלה?

"אחרי הלימודים חיפשתי פלטפורמה שדרכה אוכל להתחיל להציג את עבודותיי, ליצור קשרים ולחדור לתודעה", מספר בורשטיין. "ניסיתי להבין את המשמעות של המקצוע בתחום המעשי ולא בתיאוריה. כיוון שאני דובר צרפתית, החלטתי לנסוע לצרפת ולנסות את מזלי.

"התוודעתי לגוף מקומי שנקרא VIA France, שעוסק בקידום של עיצוב רהיטים וגופי תאורה. זהו גוף ממשלתי הפועל ללא מטרות רווח. הוא מקבל מדי שנה אלפי הצעות של מעצבים, בוחר מתוכן 15-10 דגמים, ומהם מפתח פרוטוטיפים המוצגים בתערוכות החשובות במילאנו ובפריז. הכוונה היא ליצור שיתופי פעולה בין מעצבים צעירים לחברות קיימות ומבוססות בשוק כדי להזרים דם חדש לעולם העיצוב.

"מכיוון שמדי שנה נבחרים עיצובים בודדים, ידעתי שהסיכוי נמוך מאוד, אבל לא היו לי רעיונות אחרים ולכן פשוט פניתי אליהם. לשמחתי ולהפתעתי הרבה הם קיבלו את הפרויקט שלי, ועם התמיכה שלהם הגיעה מנורת ה'פלורה' שלי לייצור ולשיווק על ידי חברת Roche Bobois המוכרת.

"בעקבות הניסיון הראשון והמוצלח שלי ב־VIA, החלטתי לנסות שוב את מזלי, ולשמחתי נבחרו ארבעה פרויקטים נוספים שלי. מספר האנשים שהצליחו להתקבל לפרויקט הזה חמש פעמים הוא אפסי, ולכן כל הגשה חדשה שלי הייתה מאמץ גדול וראשוני. בזכות העבודה הקשה והמזל הגדול שהיה לי עם VIA, התאפשר לי להציג את עבודותיי בתערוכות מרכזיות ובעיתונים נחשבים בעולם והכרתי מעצבים ובעלי חברות גדולות.

"התקופה הזו הייתה למעשה 'הלימודים הגבוהים' שלי. היא נתנה לי את החשיפה הראשונית מבחינת קשרים בעולם הזה ואִפשרה לי לימוד אמיתי של התחום: מה באמת השוק מחפש, מה זה אומר לייצר ולשווק מוצר, איך חותמים על חוזי עבודה ועוד".

עד כמה ההיכרות עם העולם האמיתי רחוקה מהידע התיאורטי?

"רחוקה כמו המרחק שקיים תמיד בין התיאוריה לבין המציאות. במקצוע הזה יש עקומת למידה אינסופית. גם אם יצא לך לעבוד עם חברה צרפתית, לא בטוח שהיא דומה לחברה צרפתית אחרת, ובטח שאין דמיון בין תהליך העבודה מולה לבין תהליך העבודה מול חברה גרמנית, איטלקית, ספרדית או אמריקאית. צריך כל הזמן להשתכלל ולהשתפר. אין באמת היכרות או ידיעה, אלא רק התפתחות מתוך העשייה עצמה".

הסטודיו שלך נמצא בארץ, אבל אתה עובד בעיקר עם חברות מחו"ל. איך מתנהל הדיאלוג הזה?

"זה ממילא טבעו של העולם היום, כך שאין פה איזה קונפליקט. אתה לא צריך להיות בחו"ל כדי לעבוד בחו"ל. גם ככה, כשמדובר בעיצוב מוצר, יש לעניין כמה זרועות ששלוחות במקומות שונים. חברה מזמינה את העבודה במקום מסוים, מייצרת במקום אחד ומשווקת לאחר.

"לדוגמה, יצא לי לעבוד על פרויקט של חברה אמריקאית שבמסגרתו דיברתי עם האמריקאים בשעות אחר הצהריים המאוחרות, שהן הבוקר שלהם, ודיברתי בשעות הפוכות עם אנשי הייצור, שנמצאים בסין.

"כיום מעצב הוא רק חלק אחד משרשרת מערכתית גדולה ומסועפת. ברגע שאתה מבין את זה, אתה יכול לסנכרן את העבודה שלך מול גורמים שונים במקומות שונים. כמובן שיש לזה מינוסים ופלוסים, ובתקופות מסוימות זה עלול להיות מורכב ומעייף. העובדה שאתה שונה וזר אינה נקודת הפתיחה הנוחה ביותר עבור חברה שמעסיקה אותך.

"יש רף דרישות גבוה מאוד בעבודה מול חברות גדולות מחו"ל. מצד שני, עצם זה שהם עובדים עם מעצב רחוק מוכיח שהם מעריכים אותך ורוצים אותך מספיק כדי להתאמץ, ועל בסיס האמון הזה אפשר למצוא נוהלי עבודה שמספקים את כל הצדדים".

המעצב כפותר בעיות

שולחנות קפה וספריות, גופי תאורה עומדים ותלויים ועוד שפע של מוצרים שונים. איך נולדים עיצובים מגוונים כאלה?

"כל פעם בצורה אחרת", עונה בורשטיין. "יש פרויקטים שנובעים מזיהוי של בעיה או צורך, ואחרים שנולדים בעקבות בקשה ספציפית של חברה. אני מזדהה עם מי שמגדיר את המעצב כ־Problem Solver - מישהו שמתחיל ליצור מתוך זיהוי של מגבלה, או שמטיל על עצמו מגבלה ואז מחפש דרך להשתחרר ממנה.

"ספריית ה־UNIT שלי, שיוצאת לשוק בחודש הבא בחברת Environment האמריקאית, היא דוגמה של עיצוב שנולד מתוך זיהוי של בעיה. הגעתי למסקנה שספרייה היא תמיד או גדולה מדי או קטנה מדי. אין אפשרות לקנות ספרייה שמתאימה בדיוק לכמות הספרים שברשותך. חשבתי שיהיה מעניין ליצור ספרייה שגדלה איתך, כך שתוכל להוסיף לה עוד ועוד חלקים ככל שאוסף הספרים שלך גדל, וכן להתאימה באופן אישי לחלל הבית שלך.

"אתה יכול לבנות אותה גבוהה וצרה או נמוכה ורחבה ולהתאים אותה למיקום ספציפי. לעומת זאת, שולחן BETWEEN שיצרתי לחברת Roche Bobois הוא דוגמה לעיצוב שנולד כתוצאה מבקשת החברה, במקרה הזה לשולחן קפה. לאחר שיחה והבנה של הצרכים, של אופן הייצור והחומרים המועדפים עליהם, עיצבתי את השולחן".

מה מעורר בך השראה ליצור? מהיכן מגיעים הרעיונות שלך?

"האספירציות האישיות שלי הן לא האישיו כאן וגם לא המניע המרכזי לעבודה שלי. אני מאמין שאתה תמיד צריך למצוא עניין במה שאתה עושה, אבל שאין לך אפשרות לא לעשות דבר. אם אני נמצא בתקופה שאין לי פרויקטים, דבר שבהחלט קורה, אני משתדל להמציא לי אחד.

"בעשורים האחרונים תחום העיצוב הוא מאוד רב־גוני. יש חברות שמתרכזות בהיבטים פונקציונליים, ויש שמרשות לעצמן לעסוק בדברים 'גחמניים' יותר. זה נובע מהעובדה שכיום יש קהל לכל דבר. אני אישית לא עוסק בעיצוב של האמת הגחמנית שלי או במה שבא לי".

איך היית מגדיר את הזהות העיצובית שלך?

"אני חושב שבמקצועות יצירתיים כמו עיצוב, המעצב נמצא בתהליך מתמשך של גילוי ועידון של היכולות שלו. אני לא פועל די זמן כדי להגדיר את עצמי לגמרי, על אף שאני בהחלט מנסה להסתכל על עבודתי מהצד כדי להבין טוב יותר מי אני ומה אני. מה שאני בהחלט יכול לומר זה שהלוגיקה שבה השתמשתי עבור פרויקט אחד לא בהכרח תעבוד על פרויקט אחר.

"מבחינתי אין איזה 'שטיק' אחד שנכון באופן גורף, וכל פרויקט הוא מסע בפני עצמו. אני גם לא חושב שאפשר להגדיר אותי כ'מינימליסט' או לשים אותי תחת הגדרה צרה אחרת. מעצבים, כמו אנשים בכלל, הם הרבה יותר מורכבים מזה".

מה אתה חושב על עיצוב ישראלי? יש בכלל דבר כזה?

"אני בהחלט חושב שיש דבר כזה עיצוב ישראלי, ואני גם לא מנתק את עצמי ממנו. יחד עם זאת, אין בארץ תעשייה של ממש, מה שהופך את עבודת המעצב למעט עקרה. עיצוב אמיתי נובע מדיאלוג של גורמים רבים: בעלי החברה, היצרנים, המשווקים ועוד.

"הדברים שאתה עושה לבד כמעצב ומיועדים להצגה באיזו גלריה הם רק חלק קטן בתוך העשייה. אמנם לכל מדינה יש את ה'מחלות' שלה ואין מקום שבו המצב מושלם, אבל בארץ מדובר במצב קיצוני לשלילה. החברות המעטות שעוסקות בריהוט אינן מוּנעות מדיאלוג עם המעצב אלא מהייצור עצמו.

"אם תשימו לב, על כל כוס של איקאה מוטבע בתחתית שם המעצב. זה מראה על משהו תרבותי שנותן כבוד ומקום לעיצוב. כל עוד החברות המקומיות לא יבינו שחיבור אמיתי ומשמעותי עם מעצבים הוא מקפצה עסקית, לא נצא מהמקום הדֵי עגום הזה".

ומה צופן העתיד עבורך? למה אתה מצפה?

"אני עובד על כמה פרויקטים חדשים עם חברות שונות בעולם ובעיצומו של שיתוף פעולה מרגש עם אנטואן פלוזט, מעצב צרפתי שאני מאוד מעריך. אני עובד איתו על מספר פרויקטים, ובהם פרויקט עבור חברת Yamakado הצרפתית, העוסקת בריהוט ביתי. אבל האמת היא שמאז שנולד לי ילד, אני מצפה וחולם בעיקר על כמה שעות שינה, או על סיאסטה".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle :

• השכירות גבוהה? שפצו את הדירה וקבלו הנחה
• הצצה לבית החוף של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי
• שדרוג חסכוני של דירת 3 חדרים ישנה