"אף פעם לא ניסיתי דיאטה" (מירי בוהדנה), "בשבילי, לדגמן מידות גדולות זו בעצם הכרזה חברתית" (קארה אוטיס), "אף פעם לא עמדתי מול המראה ואמרתי 'אני יפה'" (שירז טל) ו"אני מאמינה שנולדתי עם נשמה קצת יותר עתיקה" (מורן אטיאס) – אלו הם רק חלק מרשימה ארוכה של משפטים שאותם נוהגות הדוגמניות למחזר שוב ושוב, רק בניסוחים טיפה שונים.
לפי הראיונות בתקשורת, אפשר בקלות להאמין כי כל הדוגמניות מעולם לא ראו סמים בתעשייה, אוכלות יותר מאדם ממוצע, שואפות להיות שחקניות/זמרות/אמניות, לא מתעסקות בכסף, שונאות להתעמל ובכלל לא ידעו שהן יפות וגם היום לא בטוחות בזה (הרי הברכיים שלהן כל כך בולטות). אז מה הן כן? שיחקו כדורגל עם הבנים עד שיום אחד, לגמרי במקרה, טייל על המגרש סוכן דוגמניות שקטף אותן היישר אל המסלולים במילאנו.
עוד בערוץ האופנה:
- איפה מבלות דוגמניות?
- עדי ברקן לדוגמנית אניה מרטירוסוב: "אם את כוכבת יש לך אחריות"
- מגל גדות ועד אדריאנה לימה: הדוגמניות שלא עוצרות בביקיני אחרי הלידה
- דוגמניות מבשלות: במטבח של מעין קרת
1. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: הפכתי מברווזון מכוער לכוסית של השכבה. זה אומנם לא קרה בין לילה, אלא אחרי דיאטת כאסח, החלקה יפנית, חמצון ותלישת שערות מסיבית, אבל כל השאר יחשבו שזה קרה ככה פתאום, באיזה לילה בחופש שבין י"א לי"ב. לחלופין, מדובר בבחורה שמאז ומעולם היתה מלכת הכיתה ומפחדת להישמע כאילו היא עפה על עצמה ב-180 קמ"ש.
2. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: למדתי מהטעות הפטאלית של עמית מכטינגר בראיון המיתולוגי ל"7 ימים" ומאז אני יודעת שאסור לספר על סמים בעיתון, ושאת מה שקורה בתצוגות האופנה צריך להשאיר בתצוגות האופנה. גניש אף החריפה את המצב, ובעוד שכל העולם ידע שדונטלה ורסאצ'ה, הבוסית שלה לשעבר, היתה מכורה לסמים, היא התעקשה שלא היה לה מושג וש"הכול היה הכי מהמם, הכי גלאמור". אז נכון, אנחנו לא באמת מצפים שמישהי תחבל לעצמה בפרנסה בשם האמת העיתונאית של כתבת רכילות. מצד שני, אולי להבא כדאי להגדיר מה זה "יוצא דופן".
3. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: תפוח זאת ארוחת בוקר לגיטימית. וגם מלפפון לארוחת צהריים. וארוחת ערב אני בדרך כלל שוכחת לאכול. זה קורה לכולם, לא?
4. כשדוגמנית אומרת: "אני כותבת שירים מגיל שש. האהבה האמיתית שלי זה לכתוב ולקרוא" (יבה דון)
אנחנו שומעים: אני סובלת מרגשות אהבה-שנאה לעולם הדוגמנות ומאחורי הפנים היפות שלי מסתתרת נפש מיוסרת ועמוקה של אמנית (ע"ע מלאני פרס, עם הקול הסדוק והמרגש שהצהירה בעבר כי היא עובדת על אלבום בכורה).
5. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: אני חולמת לעשות את תפקיד אימא קוראז' כבר בשנה ב' ובעתיד בונה על התפקיד של גולדה מאיר. אבל עד אז, וכנראה שגם אחרי, אין לי בעיה להצטלם בביקיני על השער של "פנאי פלוס" ולעשות קמפיין למחליקי שיער.
6. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: חפרתי לכל החברות/שכנות/בנות משפחה ולמוכר במכולת על כך שאני יכולה להתאים לתחרות, ורק אז הם המליצו עליי. חוץ מזה, יש פרס לממליצה אז שיגידו תודה.
7. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: תעזבו אותי באימש'כם, אני רעבה!
8. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: ואני רוצה את הנעליים של מנולו בלאניק שעולות 1,000 דולר. ואני רוצה אותן בשלושה צבעים. ואני גם רוצה דירה במגדלי יו. את הפנטהאוז. ובלי אף מילה על הנחיית "אקס פקטור". עניין של כמה מיליונים, אבל למה כל הזמן חייבים לדבר על כסף?
9. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: אני "כמעט שלא עושה", רק ארבע ימים בשבוע גוהרת על ההליכון ואחר כך עושה 200 כפיפות בטן. ממש בקטנה.
10. כשדוגמנית אומרת:
אנחנו שומעים: קפצו לי, חבורת שמנות מרירות!
