יעל בר־זוהר (33) נמצאת בלב הפוקוס התקשורתי זמן כה רב (18 שנה, מאז מלאו לה 15), עד שנדמה שאנחנו יודעים עליה הכול. היא התחילה כנערה שהתבגרה מול המצלמות בפרסומות ל"פלפל", התקבעה בתודעה עם התפקיד המיתולוגי בחלוצת הטלנובלות הישראליות "רמת אביב ג'" והופיעה פעמים אינספור בטלוויזיה ובתיאטרון.

היא משמשת זו העונה השביעית כפרזנטורית של Laline, הרשת הבינלאומית לטיפוח הגוף והנפש, והשנה מככבת לראשונה בקולנוע בסרט "בננות" של איתן פוקס, לצד דאנה איבגי, ענת וקסמן, אפרת דור, קרן ברגר ועפר שכטר.

בתוך כל זה הספיקה להכיר את גיא זוארץ לפני עשור, על במת המחזמר "מרי לו", להתחתן איתו כעבור שנתיים ולהביא לעולם שני ילדים, יהלי (5 וחצי) ואורי (שנתיים). איך היא עושה את כל זה? ביקשנו ממנה את הטיפים שלה להצלחה, לשמירה על הלוק והזוגיות, לאמהות, לקריירה ועוד ועוד.

איך את שומרת על הלוק?

"כל לילה אני שמה מסיכת מלפפונים על הפנים ושני מלפפונים על העיניים. סתם. אני מורחת קרם לחות בבוקר וקרם לחות בלילה. אני יודעת שצריך למרוח גם קרם הגנה, אבל שמש זה כל הכיף, אז אני מודה שאני לא נזהרת מספיק, למרות הנמשים שלי.

"האידיאל מבחינתי זה ללכת לקוסמטיקאית פעם בחודש, אבל גם זה לא תמיד יוצא. את הגוונים בשיער עושה לי כבר שנים מעצב השיער איציק סבג בתל אביב, ומבחינת מניקור־פדיקור, הקטע הכיפי בצילומים זה שמישהו אחר מורח לי לק, ולי נשאר רק להוריד אותו כשהוא כבר מקולף. ביום־יום אני די קלמזי ולא מצטיינת בכל ענייני הטיפוח".

איך את מצליחה לא להשמין?

"המזל שלי הוא שאני אוהבת לעשות כושר, בעיקר יוגה ופילאטיס, שבלעדיהם החיים שלי הם לא חיים. בתקופה שבה אני לא עושה כושר, אני אוטומטית מרגישה הרעה במצב הנפשי. עכשיו, למשל, אני מתרגלת במכמורת בין פעמיים לשלוש בשבוע, ובבית יש לי מיטת פילאטיס משלי.

"בתקופות טובות רצוי להתעמל כל יום, והיו לי גם כאלו, אבל לפעמים מכורח הנסיבות זה יורד. בתקופות של עבודה אינטנסיבית אני כמעט לא מספיקה להגיע לזה. בחנוכה האחרון למשל, כשהשתתפתי בפסטיגל, כמעט לא ראיתי את המורה שלי, אבל הקפדתי לעשות בעצמי מתיחות מאחורי הקלעים. לשמחתי גיליתי גם את האשטנגה יוגה, שזה תחום של משוגעים־משוגעים, יוגה קשה שמצריכה המון סיבולת.

"אחרי שיעור כזה יש לי תחושה מדהימה. אני ממש שומעת את האסימונים נופלים מבפנים בכל מיני תחומים שאני מתלבטת לגביהם. פתאום יש צלילות, מעין בהירות במחשבה שעושה לי ריסטארט.

"המזל השני שלי הוא שבגלל המקצוע שבחרתי בו אני זקוקה לגוף. הוא כלי עבודה מבחינתי, וזה עוזר לי לשמור על משמעת, למרות שאני אוהבת לאכול והרבה, בעיקר את כל סוגי הפחמימות".

"ביום־יום אני די קלמזי ולא מצטיינת בכל ענייני הטיפוח". בר זוהר (צילום: דודי חסון)
"ביום־יום אני די קלמזי ולא מצטיינת בכל ענייני הטיפוח". בר זוהר (צילום: דודי חסון)

איך את מתחזקת את הזוגיות?

"ברור שאין מתכון סופי שלם ומוחלט. זוגיות זה דבר עדין, ולכל זוג יש את הסיפור שלו והרגישויות שלו. בכל זאת, מה שאני משתדלת לעשות זה לקדש את החברות בינינו. להיות החברה הכי טובה, להיות נדיבה ולתת המון. לפעמים זה אומר גם שצריך לעשות ויתורים, אבל אני לא אוהבת את המילה הזו כי נשמע כאילו מפסידים משהו. נכון יותר לומר שצריך להיות ההפך מאגואיסט.

"לא אכפת לי להישמע קצת רוחניקית, כי זו האמת לעומקם של דברים ולא סתם טיפ: כשנותנים גם מקבלים. כשאת טובה לבן הזוג שלך והוא מאושר, אז טוב גם לך.

"חשוב לי לא להטיף, כי כולנו באותו מסע, ותמיד יש מה ללמוד ובמה להשתפר, אבל אני מרגישה שאני יכולה לחלוק את התובנה הזו. לא מדובר ביעד שאתה מגיע אליו וזהו, אלא בהתמודדות בכל יום מחדש".

איך את שומרת על הרומנטיקה?

"לפני ליל הסדר האחרון הפתעתי את גיא לרגל יום ההולדת שלו עם ארבעה ימים בפריז. זו הייתה רק חצי הפתעה, כי זו הפקה רצינית והייתי חייבת לבדוק דברים מול היומן שלו, לבטל ולתאם. היה מאוד רומנטי לטייל יחד ברחובות פריז, אבל בעיניי רומנטיקה היא בעיקר באווירה ובהתנהלות היומיומית. אני טיפוס מאוד חם. אני אומרת 'אני אוהבת אותך' מיליון פעם ביום ומחבקת המון".

איך את משלבת בין הקריירה למשפחה?

"כשמשהו חשוב לך, אתה משקיע בו. המשפחה שלי היא הדבר שהכי חשוב לי בחיים, אבל גם הגשמה עצמית משמעותית עבורי. חשוב לי להמשיך לעבוד כשחקנית וגם כמנחה, כי בלי העבודה שלי אני לא שלמה.

"אני עובדת מגיל 15, בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי, אבל היום, למרות שהקריירה עדיין חשובה לי, היא עברה למקום השני. קודם כל חשובים לי הבעל שלי, הילדים והקן המשפחתי. אני מאמינה שזה קורה אוטומטית לכל אישה בשלב הזה של החיים.

"יחד עם זה אני חיית עבודה. הצילומים לסרט 'בננות' היו אדירים, ואני כבר מצפה לתפקיד הבא שלי, בין אם הוא יהיה על הבמה או על המסך".

איזה טיפים יש לך לאמהות?

"אם יש למישהי טיפ שתיתן לי, אני מוכנה לשמוע. אני עצמי מתקשרת למיכל דליות ("סופר נני", ק"נ) לשאול שאלות, כי לפעמים אין ברירה. מה שבטוח זה שילדים מבינים הכול, הם יותר חכמים ממה שאנחנו חושבים. הם מכירים אותנו בעל פה ואי אפשר לעבוד עליהם.

"אם הבית שלכם מבולגן ואת תבקשי מהילדים לשמור על סדר, הם מיד יראו שיש כאן מסר כפול ויתנהגו לפי איך שאת נוהגת ולא לפי מה שאת אומרת. הילדים הם רק השתקפות שלנו, ואם יש דברים בבית שאנחנו רוצים לשנות, האחריות היא קודם כל עלינו ההורים".

איך את שורדת כל כך הרבה זמן בפרונט?

"זה לא לשרוד, זה לאהוב את מה שאתה עושה. הכיף הוא שאני במקצוע שמאפשר לי גיוון, כי מטבעי אני ממצה דברים במהירות. בזכות הגיוון אני נהנית בתחום שלי הנאה גדולה, כי אני לא פורטת כל הזמן על מיתר אחד. אני מאוד טוטאלית, הפרויקטים שלי חשובים לי ואני לוקחת אותם ברצינות ומשקיעה הכול.

"אני אומרת הרבה פעמים 'לא', מתייעצת עם גיא, עם הסוכן שלי בועז בן־ציון וגם עם חברים קרובים, אבל בסופו של דבר ההחלטה היא שלי ואני חייבת להיות שלמה איתה. הרבה פעמים זה עניין של אינטואיציה ורגש, כי לא יכול להיות שהשכל אומר שזה טוב אבל הלב מרגיש אחרת".

איך את מתמודדת עם ביקורת?

"ברור שלא כולם יכולים לאהוב אותך. זה חלק מעסקת החבילה של המקצוע שלי. בזכות ניסיון של שנים למדתי שגם אם יש ביקורת, זו לא המהות וזה לא מה שיגרום לי לעשות או לא לעשות.

"מה שבטוח הוא שאני השופטת הכי קשה של עצמי. זה אולי לא כל כך טוב, אבל אני תמיד עושה לעצמי את החיים קשים, הרבה פעמים גם כשהם לא צריכים להיות כאלה.

"חוץ מזה אני לא מנויה לעיתונים, וגם כשאני נכנסת לאינטרנט אני לא מגיעה למקומות אסורים כמו טוקבקים, כי אם כתוב משהו שלילי זה מכווץ לי את הלב".

איך את מתפנקת?

"צימר, אמבטיה טובה, ואין כמו לישון. לדעתי אני צריכה מינימום שבע שעות שינה, אבל ברוב הפעמים יש לי הרבה פחות. תשע או עשר שעות הן בגדר חלום רחוק. לפעמים אני מסתפקת בלשתות את הקפה שלי בבית, בפינת הספה שהשמש מגיעה אליה ושממנה אפשר להשקיף החוצה, לנוף של הפרדס.

"עוד פינוק זה כשנופל לידי ספר שאני נשאבת אליו והוא לוקח אותי רחוק. אני ממליצה בחום על הספר המרגש 'אמנות ההקשבה לפעימות הלב' (של יאן פיליפ סנדקר, ק"נ). לא הנחתי אותו לרגע ובסוף סיימתי אותו בתוך ארבע שעות. כשמגיע אליי ספר שסוחף אותי בעוצמות כאלו – זו מתנה.

"אגב, אני גם קוראת ספרים כדי לחפש סיפורים שנוגעים בי ואחר כך בודקת את האפשרות של רכישת זכויות כדי להפוך אותם לסרט. זה עוד יקרה".

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle :