שטיחים אוריינטליים אדומים שכיסו את המסלול ועמודים לבנים שהוצגו משני צדדיו קיבלו את פני האורחים בתצוגת האופנה של בית הספר שנקר ובית התפוצות. "המציגים הם תלמידי שנה ג' בקורס שמלות בשנקר", מספר מאחורי הקלעים מנחה הקורס רונן לוין. "האמת היא שכמעט התחיל קורס רגיל, אך מוטי רייף, יושב ראש ועדת האירועים של בית התפוצות, הציע לנו לשתף פעולה עם בית התפוצות ולעצב שמלות כלה בהשראת תפוצות ישראל, עדות ישראל. הכול התחיל מהמקטים (דגמים מוקטנים, ה"ש) של בתי כנסת משוחזרים, אבל כל סטודנט חזר אינטואיטיבית למורשת האישית שלו".
בתוך יומיים עמוסים בתצוגות של מעצבים מקצועיים, התצוגה של שנקר סיפקה הצצה מרעננת לתהליכים היצירתיים שעוברים הסטודנטים לעיצוב אופנה. אך גם מעבר לכל אספקט גימיקי, התצוגה היתה מוצלחת וניפקה לא מעט שמלות כלה מסוגננות שאפשר בקלות להתחתן בהן גם היום. בדגמים רבים שעלו על המסלול בלטו עבודות רקמה מושקעות ועשויות לעילא, תוצאה של עבודת הסטודנטים בקורס עם זיוה זיידלר.
באופן לא מפתיע, השמלה שסגרה את התצוגה היתה הבולטת מכולן - שמלת כלה בהשראת "הדיבוק" שעיצבה מור כפיר. דגם נוסף שלכד את תשומת לבנו הוא שילוב של חצאית וחולצה בהשראת יהדות מרוקו, שיצרו הסטודנטיות שני דהן ושני צימרמן. שמלות נוספות שחייבים לציין לטובה שייכות ללוי שנהב, שיצר שמלת כלה נשפכת עם אפליקציה מפוארת בחלק הקדמי בהשראת בית הכנסת "אל טרנזיטו" בטולדו, ספרד; ושמלת הכלה עם הקווים הנקיים והשקטים שנוצרו בהשראת תפילין על ידי חן מירון.
הדס שואף
