חצי שעה לפני התצוגה שלה, מעצבת האופנה דורין פרנקפורט מצניעה את נוכחותה מאחורי הקלעים. "שואלים אותי אם אני מתרגשת ואני אומרת - מתרגשת זו לא המילה, אני מפחדת", אומרת פרנקפורט. "לעשות בגד כמו שדמיינת זו לא חוכמה - בשבילי הבגדים הם כבר חברים ותיקים - אבל להוציא את זה החוצה ושאנשים יבינו זו הבעיה, לדעת אם הלוקים בתצוגה מעבירים את שמחת העשייה". ברגע שהתצוגה עולה על המסלול, אפשר בקלות לפסוק כי לפרנקפורט לא היתה כל סיבה לחששות. תצוגת האופנה שלה היתה מהודקת, מרתקת, קז'ואלית אך מרגשת.
מעצבת האופנה הוותיקה, שחוגגת הקיץ 30 שנה בתעשייה המקומית, הוכיחה שאפשר ליצור עיצוב כחול-לבן המיוצר גם בישראל, ואפילו לשלב בו השראות כמו רוקוקו בתרגום לחובבות הקז'ואל בארץ. מעמדה הבלתי מעורר של פרנקפורט בעולם האופנה הישראלי קיבל חותמת נוספת בבחירת השיר שסגר את התצוגה - "שיר הפרחה" מתוך הסרט "נערת הפרברים", שלו עיצבה פרנקפורט תלבושות אי אז בסוף שנות ה-70.
נקודות האור
השליטה בחומר. בין אם מדובר בשילוב הדפסים שונים בלוק אחד או ביצירת מראה צחור מכף רגל ועד ראש - פרנקפורט מצליחה ליצור הרמוניה וטעם טוב גם כשהיא משחקת עם אלמנטים לכאורה מנוגדים. הכישרון להפוך כל חומר שבו היא נוגעת לחלק מכתב ידה רק מוכיח את כוחה כמעצבת.
הנוצצים. כפי שרומז גם שם הקולקציה, "בת ים רוקוקו", פרנקפורט החליטה לשחק העונה עם בדי ברוקד ופאייטים זהובים. דרך בחירה בפאייטים עם ברק שחוק מעט שהוריד את האפקט המתאמץ של חומר הגלם ושילובים לא צפויים - למשל, בין מכנסי טרנינג אפורים לחולצת פאייטים זהובה בגזרה מרובעת וקצרה - פרנקפורט יצרה מראה שהוא גם ספורטיבי וגם זוהר.
הנעליים. קו הנעליים שנוצר בשיתוף פעולה בין המעצבת דניאלה להבי לפרנקפורט במיוחד לתצוגה, הוסיף אפיל קשוח ומתוחכם לבגדים שנראו על המסלול, עם נגיעות כסופות במגפי בוקרים ונעליים שטוחות עם חרטום מחודד. גם הסטיילינג של מעין גולדמן, שהצליחה לשדרג את השמלה הנכונה עם החגורה הנכונה בכל פעם, ראוי בהחלט לשבח.
נקודת החושך
ההידוק הסופי. גם בתצוגה מוצלחת כמו זו של פרנקפורט, אפשר היה לוותר על כמה דגמים חלשים - כמו שמלה שחורה עם שובל טול מתנפנף, שמלת מיני פרחונית קצרצרה ובעיקר שמלת הסיום שנראתה מיושנת מעט ותלושה מהאנרגיה שעטפה את התצוגה. בזכות עוד קצת הידוק ועריכה, התצוגה של פרנקפורט היתה יכולה להיות אפילו מוצלחת יותר.
הדס שואף
