>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
אבל כבד ירד הערב על תעשיית האופנה הבינלאומית היום, עם היוודע דבר מותה של אייקון האופנה האגדי אנה פיאג'י, שהלכה לעולמה בגיל 81, לאחר מחלה ממושכת. פיאג'י לא הותירה אחריה ילדים. בעלה, הצלם אלפא קסטלדי, הלך לעולמו בשנת 1995. לפני שעות ספורות ספדה לה בחשבון הטוויטר שלה פרנקה סוזאני,
עורכת ווג איטליה, המגזין בו כתבה פיאג'י ב-23 השנים האחרונות את מדורה המיתולוגי D.P, שאף אוגד בשנת 1998 לספר המצוין Fashion Algebra. "עשרים ושלוש שנים של עבודה משותפת ומיליונים של DP (מאיטלקית: דפים כפולים - Doppie Pagine, א"י)", כתבה סוזאני. "נזכור אותך לעד אנה". גם אמנית הבורלסק דיטה פון טיז,
שהיתה מקורבת לפיאג'י, צייצה עם היוודע דבר מותה 140 תווים שתיארו באופן מדויק את אישיותה: "עצוב לשמוע על מותה של אנה פיאג'י, אחרונת האיקונות שלי לאופנה ויופי, מודל של זוהר ואקסצנטריות".
פיאג'י היתה אחת הכותבות ועורכות האופנה המחוננות של המאה ה-20. את דרכה המקצועית החלה בכתיבה על אופנה בתחילת שנות ה-80, עבור המהדורה האיטלקית של ווג (ובהמשך עברה לכתוב את המדור D.P), ומשם עברה למגזין האוונגרד האיטלקי Vanity. אבל יותר מכל, מזוהה פיאג'י עם ווג איטליה, שם שימשה כעורכת ומנהלת קריאטיבית שנים רבות.
דמותה האקסצנטרית וסגנון הלבוש הייחודי שלה, ששילב בין בתי עילית צרפתיים לבגדי וינטאג', הפכו אותה במהרה לאחת הדמויות המוכרות והמצולמות בתעשיית האופנה ולמוזה ללא מעט מעצבים, ביניהם קרל לגרפלד והכובען סטיבן ג'ונס, מחבריה הקרובים. בספרה The Beautiful Fall (הוצאת Little, Brown) מספרת עיתונאית האופנה אליסיה דרייק כי בתקופת הזוהר של החברות בין פיאג'י ללגרפלד, היה האחרון מזמין את פיאג'י להצטרף אליו לחופשות באחוזתו שבשאטו דה פנואט בצרפת, אך לאחר מספר שנים ניפה אותה מרשימת החברים שלו ומתפקידה כמוזה לטובת אחרת. גם למוזות, כנראה, ישנו תאריך תפוגה.
מי ששמר לפיאג'י אמונים במשך שנים רבות היה הכובען האנגלי סטיבן ג'ונס, שאת כובעיו נהגה לחבוש כמעט בכל הופעה, וגם מעצב האופנה ג'ון גליאנו, שפריטי העיצוב שלו, לרוב לבית כריסטיאן דיור, מהווים חלק גדול מהמלתחה שלה, הכוללת 2,865 שמלות ו-265 זוגות נעליים.
כוחה הגדול של פיאג'י טמון ביכולתה לשלב באופן פוסט מודרני בין גבוה לנמוך. הופעותיה הציבוריות היו תמיד ספקטקל מטורף ומלא הומור. צלם האופנה האיקוני ביל קנינגהם כינה אותה לא פעם "משורררת של אופנה" - בשל חיבוריה המלבבים, בגדים על משקל מילים. באחד משבועות האופנה במילאנו ראיתי אותה ניצבת בכניסה לתצוגת האופנה של גוצ'י, כשהיא לבושה במעיל פרווה ורוד שעיצב עבורה גליאנו, בכובע לבן מעוטר תחרה של ג'ונס ונעלי ספורט אורתופדיות של נייקי. על כל אחת אחרת זה היה נראה כמו תאונת סטיילינג חזיתית, אבל אצל פיאג'י מדובר בהופעת קז'ואל למהדרין.
מעריציה הגדולים, ובהם כותב שורות אלה, אף הרחיקו ב-2006 למוזיאון ויקטוריה & אלברט בלונדון, שם נערכה תערוכת יחיד אשר חשפה לקהל חלק גדול מפריטי הלבוש שלה, תמונות רבות בהן היא מופיעה באנסמבלים של לבוש פורץ דרך, וכמובן, קטעים רבים ממדור האופנה המיתולוגי שפרסמה בווג איטליה. מי שעקב אחר כפולת העמודים שפרסמה פיאג'י מדי חודש, מדור ללא מילים שהורכב מדימויים בלבד, זיהה את החוש המיוחד שהיה לה לזיהוי מגמות, דוגמניות, חומרים וזרמים באופנה. זה לא היה מדור אופנה פר-אקסלנס, גם לא בדיוק מדור טרנדים - אלא מעין שעטנז ששילב בין איורים לצילומים באופן כזה שהעניק לך יכולת לבחון ולהתבונן במהלכים החדשים שקורים בתעשיית האופנה.
בשנים האחרונות התדרדר מצבה הבריאותי של פיאג'י, וניתן היה לראות אותה נתמכת במקל הליכה. גם את החולשה מינפה פיאג'י ליתרון, והמקל הפך לאביזר בלתי נפרד מהחזות האופנתית שלה. צלם האמנות והאופנה הישראלי רפאל הרמן, שחי במילאנו וצילם אותה מספר פעמים, מספר היום: "כמצולמת היא שיתפה איתי פעולה באופן מושלם, תוך הבנה מעמיקה של הדינמיקה בין צלם למצולם. היא היתה אישה מיוחדת וייחודית מאוד. היא תהיה חסרה בתיאטרון האופנה".
