>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
"אין לי טעם", פוסקת השחקנית אסתי זקהיים כשהיא ניצבת מול ארון הבגדים העמוס בחדר השינה הפרטי שלה, לבושה טוניקה שחורה ומתחתיה מכנסיים קצרים. "זה עצוב מאוד", היא ממשיכה, "כי אם אני מנסה משהו שהוא לא רק שחור, אני ישר מקבלת נביחה ממשטרת האופנה. אתה לא ממשטרת האופנה, נכון? כי אני מאוד אוהבת, למשל, בגדים קרועים או עם חורים. בעיניי אלו הבגדים היפים ביותר, בגדים עם אופי ועבר, עם היסטוריה. בגדים שיש להם חיים משלהם ורואים שהם עברו תהליך מסוים עם הזמן. אתה שואל איך הייתי מגדירה את סגנון הלבוש שלי? במילה אחת, סמרטוטים".
מאז שהפכה לחלק בלתי נפרד מהקאסט של "רוקדים עם כוכבים", זקהיים, 46, מהשחקניות הבולטות והמוערכות בישראל, היא האנדרדוג הכי חינני שמקפץ על מרקע הטלוויזיה הישראלי. ארון הבגדים שלה מכיל בעיקר פריטים שחורים, לצד כאלה שזכו לכינוי "שחור צבעוני". "הכוונה לפריטים שחורים אבל עם טקסטורה, או שמשולבים בהם מעט כתמי צבע", היא צוחקת.
עוד בארון של:
במקרה של זקהיים, הבחירה בשחור נובעת גם מממדי גופה, אבל לא רק. מאז מותו של אחיה, אמן המיצג דני זקהיים, בשנת 1994 ממחלת האיידס, היא מתאבלת עליו בלבוש קודר. אבל גם היא מודה שהבחירה בשחור "היא גם כי אני אישה גדולה וג'ינג'ית, ואם אתלבש צבעוני, אני ארגיש כמו רמזור. השחור משתיק".
איפה את עושה קניות?
"בדרך כלל אני רוכשת בגדים בצילומים להפקות שאני משתתפת בהן. זה הכי נוח לי. אני לא מהנשים שיוצאות לשופינג, ויש הרבה חנויות שאין לי מה לחפש בהן. אני מאוד אוהבת את אלמביקה, הגרה ו-ml. שמלות אני תופרת אצל מלי אביב בבוגרשוב, ואת המכנסיים והשורטס אני קונה בשוק הכרמל. יש שם אחלה דברים".
איך הסתדרת עם דני בר שי, מעצב התלבושות של "רוקדים"?
"הדבר הכי חכם היה כשהתחילו להקשיב לי. בפרומו, למשל, נראיתי מזעזע, כמו לווייתן עם פאייטים ופן. אני כבר יודעת במה אני נראית טוב ובמה לא. אני אישה גדולה - אבל גמישה. יש לי רעמת שיער שאני אוהבת, וכשאני עם פן בשיער, אני נראית כמו אם הכלה הגרוזינית. אבל מתוכנית לתוכנית הסגנון השתפר".
כמישהי עם דעה מאוד נחרצת על מה מתאים לה ומה לא, מה לא תלבשי לעולם?
"שמלות קצפת. מבנה הגוף שלי גדול למעלה וצר למטה. כדי שיראו את הרגליים, אני אוהבת ללכת עם מכנסיים צמודים. אז אם אני אלבש שמלת קצפת - אני פשוט אראה כמו מקרר".
כפי שתיווכחו לראות בפריטים מארונה של זקהיים, המלתחה שלה מורכבת מפריטים שקיבלה במתנה, או כאלה בעלי ערך סנטימנטלי עבורה. כל אלו יחד מרכיבים דמות מעניינת ורבת פנים שמציגים את אסתי זקהיים כפי שהיא: אם, בת, שחקנית מצליחה, רקדנית מחוננת, אישה מלאה, ג'ינג'ית נונשלנטית שמחפשת שיהיה לה נוח ואייקון של קהילת ההומואים הישראלית.
צעיף בצבע אדמה בעיצובו של אחיה, האמן דני זקהיים ז"ל. "אחד התחביבים של דני כילד היה לאפר ולהלביש אותי. הוא התייחס אליי כמו אל בובת ברבי ענקית. הוא גם זה שלקח אותי כילדה לרקוד ב'בת דור', תפר לי בגדים והלביש אותי. ואני בכלל הייתי טום בוי, שתבין. כשחייתי בלונדון הוא תפר לי את הצעיף הזה, שלדבריו הוא בצבע שהכי מתאים לי".
חליפת מכנסיים וטוניקה של ששון קדם. "ב-2005 הנחיתי את אירועי הגאווה יחד עם יובל כספין, ופניתי למעצב ששון קדם שיעצב לי בגד לאירוע. רציתי בגד ורדרד, שיתכתב עם קהילת הגייז והטלאי הוורוד שהומואים ענדו בשואה".
מכנסי ג'ינס בהדפס ורוד זברה, עונות. "לפני עשר שנים קיבלתי שיחת טלפון מהבמאי שמי זרחין. הוא רצה אותי לתפקיד רוחמה בסרט 'הכוכבים של שלומי', אבל ביקש שארד 15 ק"ג במשקל. זה לא מעט, אבל אם שמי מבקש - זה לא בגלל שיש לו בעיה עם השומן שלי, אלא שכנראה שהוא רצה את הדמות קלה יותר. השלתי 16 ק"ג מהמשקל, ואז רכשתי את הג'ינס הזה, בידיעה ברורה שאני לא יודעת כמה זמן אחזיק במשקל הזה. בגלל זה יש לי בארון בגדים בכל מידה, מ-38 ועד 48".
עליונית ארוכה מקטיפה של טאגורי. "את הטוניקה הזאת לבשתי בשנת 1995 לטקס פרסי אופיר, בו זכיתי בפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידי בסרט 'לילסדה'. הבגד הזה הוא ציון דרך אצלי בבחירה בחיים. אחרי מותו של דני משהו בי מת יחד איתו, וחלק מהלידה מחדש שעברתי וההחלטה לבחור בחיים היתה לחזור לשחק".
תליון זהב בצורת מזוזה עם שמות שלושת ילדיה. "לפני 17 שנה פגשתי את בעלי אלחנדרו, ואנחנו נשואים מזה 16 שנה. ללידה של הבן הבכור אוריאל הוא הביא לי תליון שנראה כמו מזוזה, עליו חרוט שמו של אוריאל. עם לידת התאומות נעמה ותמרה התווספו גם השמות שלהן".
צעיף כחול. "את הצעיף הזה קיבלתי לפני מספר שנים כמתנת יומולדת מבני הזוג שלמה פלסנר (במאי, א"י) ועידו ברונשטיין (מחזאי ותסריטאי, א"י). התאהבתי בשניהם לפני 11 שנים ומאז אני משחקת בהצגות שעידו כותב ושלמה מביים, כמו 'כינים' ו'רעב'. הם קוראים לי 'הגברת הראשונה של תיאטרון תמונע', ואני מאוד אוהבת לעבוד איתם. הצעיף הזה לא רק יפה בעיניי, הוא גם כתם צבע שאני תמיד אוהבת לזרוק על הבגדים השחורים שלי".
טוניקה בצבע טורקיז של בתיה עוזיאל. "בתיה עוזיאל (בסינקה בפי זקהיים, א"י), היא חברה מאוד טובה של אמא שלי, ותמיד היתה נותנת לי מתנות. את הטוניקה הזאת, שמעולם לא לבשתי, קיבלתי ממנה במתנה, והיא שמורה אצלי בארון כיוון שיש לי אליה סנטימנטים רבים".
תיק קלאץ' שחור מעוטר חרוזים. "את התיק הזה קיבלתי במתנה מאמא שלי. כשהייתי ילדה, היתה מגיעה אלינו פעמיים בעונה לטה התופרת, שהיתה תופרת לכל בני הבית מלתחה שלמה. אני זוכרת את זה כחגיגה שלמה: יום אחד מבלים ברכישת בדים בנחלת בנימין, וביום השני תופרים. אמא שלי, אישה ג'ינג'ית יפה ירוקת עיניים, היתה מתלבשת מאוד צבעוני, עם הרבה טורקיזים ואדומים. ליידי אמיתית שהיתה לובשת הכול בסרוויסים - תיק מותאם לבגד ולנעליים, עם ארון בגדים מנוילן ומסודר. אבל זה שייך לעבר. מאז מותו של דני אחי, היא ואני עברנו למדים שחורים".
נעלי עקב אדומות של Fly Foot. "בבגדים ובנעליים אני תמיד מחפשת סוג של נוחות, וברגע שמצאתי את Fly Foot אני לא נפרדת מהם. יש להן עיצוב קלאסי והן טובות לכל זמן. יש לי אותן בשחור, בשחור לכה ובאדום. את אלה האדומות אני אוהבת במיוחד כי יש בהן משהו שמזכיר לי את דורותי מהקוסם מארץ עוץ, וגם כי אדום הוא צבע שאני מאוד מאוד אוהבת, אבל בחיים לא אלבש מסה שלו. בנעליים אני כן מאפשרת לעצמי".
תיק סל של קבוצת עידוד. "קיבלתי אותו במתנה מחברתי קרן חרותי. ראיתי תיק סל דומה כזה אצלה, ומאוד התלהבתי ממנו. אז היא, החמודה, הלכה וקנתה לי אחד. ומאז הוא איתי".
