>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
31 בוגרי המחלקה לאופנה בשנקר, בית ספר גבוה להנדסה ועיצוב, הציגו הערב (שני) נרגשים את קולקציות הגמר שלהם בתצוגה המסורתית שהתקיימה לעיני בני משפחה, התקשורת ומעצבי אופנה בולטים שישבו בקהל, ביניהם גדעון אוברזון, דורין פרנקפורט, אליאן סטולרו ולוסי דוד. מטבע הדברים ובשל כמות הבוגרים המופלגת, איכות הפרויקטים שהוצגו לא היתה אחידה, כך שלצד פרויקטים מוצלחים במיוחד, כמו אלו של שירה גלאון ונוי גוז, היו גם קולקציות רבות שלא הצליחו לייצר נוכחות או להיחרט בזיכרון הצופים. לפחות לא לטובה.
מה הופך פרויקט גמר מסתם "עובר" למרשים ומבטיח? שילוב מדויק בין פיתוח מעניין של טקסטיל, חשיבה קונספטואלית ותרגומה לקולקציה שעל אף הרהבתנות הטמונה בה, מצליחה להיות לבישה ואופנתית. אפקט ה"וואו", המתבקש בהצגת קולקציית גמר המסכמת ארבע שנות לימוד ארוכות, נעדר הפעם מחלק גדול מהפרויקטים.
מבין 31 הקולקציות שנחשפו הערב, שש עבודות הצליחו ללכוד את עינינו, כל אחת בדרכה שלה. רובן ככולן הצליחו לקחת את הקונספט הראשוני למחוזות חדשים באמצעות עבודת טקסטיל מדויקת וליצור סדרת פריטים מאותה משפחה שמפגינים וירטואוזיות טכנית לצד כתב יד אישי.
בחוקים הלא כתובים של תצוגות הבוגרים בבתי הספר לאופנה, הפרויקט החותם את התצוגה הוא כבוד השמור לקולקציה הטובה והמרשימה ביותר. הפעם, למרבה הצער, נחתמה התצוגה בקולקציה מעט מאכזבת מצדה של בוגרת שנקר כה מבטיחה כלי גרבנאו. הפרויקט של גרבנאו, שפעילה כבר מסוף שנה א' ללימודיה כמעצבת לנשות האלפיון העליון, כלל תשע מערכות לבוש מבדי שיפון ועורות, מעוטרות פרחים עשויים זכוכית ופימו. על אף שניכר כי בקולקציה הושקעה עבודה רבה, גרבנאו לא הצליחה לייצר שיא בסיומה של התצוגה הארוכה, מעבר להפגנת יכולת טכנית מרשימה.
מי: דפנה פילוסוף, זוכת הפרס ע"ש פיני לייטרסדורף, על סך 50 אלף שקל, הניתן השנה לראשונה על ידי בני משפחתה של המעצבת המנוחה.
מה: העבודה "חומר אציל" מציגה חמש מערכות לבוש צבועות זהב וסיד לבן, אשר בכל אחת מהן הוצגה טכניקה מרשימה של בניית גזרות ועבודה טקסטילית. ההשראה לקולקציה היתה כלי הפורצלן של האמנית היפנית מקיקו נקאמורה, ושילוב טכניקה יפנית מסורתית לתיקון כלי פורצלן שבורים על ידי דבק וזהב.
למה אהבנו: דגם השמלה עם החיתוכים הגיאומטריים שנראים כמו מגזרת נייר, היתה אחד הפריטים הכי המרשימים בתצוגה. למרות שהקולקציה של פילוסוף לא אחידה בשפתה, הווירטואוזיות הטכנית שהפגינה תוך שמירה על האופנתיות של הפריטים, הובילו לתוצאה מרשימה.
מי: קרן יער, בתה של מעצבת האופנה נעה יער.
מה: שריון הלוחם של הסמוראי היפני עמד במרכז הקולקציה "תודעה שקטה". הדגמים שיצרה, למשל, סריג שחלקו הקדמי ושרווליו עשויים שרשראות מתכת קטנות לצד סרטים שונים ואבני סברובסקי, העניקו לבגד מראה "שריוני" מחומרים רכים ואופנתיים.
למה אהבנו: יער יצרה קולקציה לבישה ובעלת קונספט הדוק, שהצליחה לחבר בין סגנון קז'ואל יומיומי למראה מוקפד ונוצץ. בעבודתה מוכיחה יער כי עם פיתוח נכון של קונספט ניתן להגיע רחוק. היא בחרה בנושא השחוק של שריון הלוחם, והצליחה להפוך אותו לקולקציה לבישה ורלוונטית לתקופה, המחברת בין אלמנטים מהעולם השבטי לעיצוב היי-טקי.
מי: נוי גוז.
מה: פרשנות חדשה לפריטים איקוניים של חברת האופנה המיתולוגית משכית, שפעלה בישראל משנות ה-50 ועד המחצית הראשונה של שנות ה-90. בעבודה "נווה מדבר" יצרה גוז הדפסים המשמרים את סגנון המסורות האתניות ועבודות היד של העולים החדשים והפלסטינים שזוהו עם משכית, אך העניקה להם תרגום חדש, אופנתי ורלוונטי לתקופתנו.
למה אהבנו: אם משכית היתה פועלת בשנת 2012, הקולקציה של גוז היתה מייצגת אותה נאמנה ובכבוד רב. ההדפסים שיצרה מרפררים לעבודות היד המוכרות של בית האופנה האגדי, אך מעניקים לפריטים מראה חדש ומשמעות מחודשת, מעצם הצגתן הפעם כהדפסים אופנתיים המנטרלים את העבודה הסיזיפית של הרוקמות. היינו שמחים לראות בעתיד את הקולקציה הזאת מונפקת בקו מסחרי.
מי: אלירן נרגסי.
מה: שמונה מערכות לבוש לגברים המרכיבות את העבודה "אלוקים אדירים (O.M.G)" שעוסקת ביחס של נרגסי, חוזר בשאלה, אל דמות האב הסימבולי של היהדות, אלוקים, ואל אביו הפרטי. לדבריו, הפרויקט עוסק בקונפליקט אישי שלו ובמתח שבין דת ויהדות לחילוניות והומוסקסואליות. נרגסי לקח פריטים איקונים מהמלתחה של הגבר הדתי, כמו הכיפה הסרוגה ששודרגה לכובע בייסבול סרוג, או חולצת השבת הלבנה שהפכה אצלו לטוניקה גברית שמתכתבת עם הטרנדים האחרונים של קולקציות הגברים בבתי האופנה הגדולים.
למה אהבנו: כי נרגסי הצליח לתרגם חוויה וסיפור אישי לכדי קולקציה מגובשת, שמציגה מלבד סיפור מעניין, גם קונספט עיצובי רלוונטי באופנת הגברים. הז'קטים עם החיתוכים בגב או חולצת הג'ינס הדהוי מרובת השכבות, מעלות שאלות אסתטיות חדשות על אופנת גברים עכשווית. חוץ מזה, היינו שמחים לראות גבר אמיתי מתלבש ככה.
מי: הילה ורדי.
מה: עבודות היד של ורדי ניכרות בכל אחת מחמש מערכות הלבוש שהציגה בעבודה "טבאימו", ע"ש אמנית הווידאו-ארט היפנית טבאימו, שעבודת מחול בהשראתה נוצרה בישראל על ידי כוריאוגרף להקת "בת שבע", אוהד נהרין. סריג אובר-סייז אפור עם גדילים כחולים באזור הכתפיים והשרוולים, או שמלת מקסי פרחונית שסיביה נפרמו לאורך כמעין וילון דק, מתכתבים עם השפה של טבאימו, שיוצרת עבודות שרק במבט שני או שלישי מבינים את העומק שלהן.
למה אהבנו: ורדי הצליחה לייצר קולקציה מרגשת וסקסית בו זמנית, עם פריטים רבים שהיינו שמחים לאמץ למלתחה הפרטית שלנו. וזה, ללא שום קשר אלינו, מבחן האמת של כל מעצב.
מי: שירה גלאון.
מה: חמש מערכות לבוש עם הדפסים מרהיבים בגווני כחול שמיים, ירוק ים וכתום, שנראו כמו קימונו מסורתי שעבר אדפטציה לתרבות המערבית. העבודה "דמות מימד" היא עבודה ויזואלית מרשימה, שהצליחה להעניק להדפסים הדו ממדיים של הקימונו מראה תלת ממדי באמצעות גזרות מפוסלות.
למה אהבנו: אולי העבודה היחידה שהצליחה לרגש אותנו מבחינה טקסטילית, לייצר וואו ויזואלי ועם זאת להיות כמו משהו שבנות המערכת היו שמחות ללבוש. גלאון הצליחה לייצר מערכות לבוש שמכילות רכות מול קשיחות, קונספטואליות מול מסחריות, ועם זאת, בשלוש מילים, היא פשוט מהממת.
