>> צפו בכל התוכניות של ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT
בז'קט פסים דק וחיוך נבוך מאוזן לאוזן, ניצב ביום ראשון השבוע אמן הטקסטיל צורי גואטה בערב השקת קו התיקים החדש, שיצר בשיתוף פעולה עם מעצבת האביזרים דניאלה להבי. על פניו ניכרה התרגשות קלה, ובצדק. מאז עזב את ישראל לפני 12 שנה לצרפת, שם הוא פועל בטבורה של תעשיית ההוט קוטור הפריזאית, המפגש של גואטה עם תעשיית האופנה הישראלית היה מינורי ונקודתי. על אף שזכה לפני כשנתיים בפרס אנדי לאמנות עכשווית והציג תערוכת יחיד מרהיבה במוזיאון תל אביב לאמנות, שמו של גואטה עדיין מוכר בארץ ליודעי ח"ן בלבד. שיתוף הפעולה עם להבי הוא הראשון שלו עם מעצב ישראלי, מאז סיים את לימודיו במחלקה לטקסטיל בשנקר בשנת 1996. מבחינתו זוהי הזדמנות להכרה בציבור הישראלי, מבחינתה של להבי, זוהי כניסה לגילדה יוקרתית ומצומצמת של מעצבי על כמו ז'אן פול גוטייה ואיסי מיאקה, שמשתפים פעולה עם גואטה על בסיס קבוע.
"אני מאמין ששיתוף הפעולה עם גואטה יתרום מאוד לתדמית המותג", מאשר מנכ"ל החברה אורי להבי, בנה של המעצבת. "המטרה היא יותר לתרום לערך המותג, מאשר לקבל ווליום של מכירות. בכל זאת, הקולקציה קטנה מאוד". לדבריה של דניאלה להבי, שהצליחה עד כה לפצח את מקור התשוקה של הישראליות לתיקים, ששת הפריטים שעיצבה עם גואטה (מתוכם שניים במהדורה מוגבלת של תשעה עותקים בלבד), העניקו לה מגרש חדש של התנסויות. למשל, תיק עור גדול בדוגמת קשקשים ירוקים, שעיצבה בדיגום חופשי עם ידית אחיזה מסיליקון שעיצב גואטה, או דגם של תיק קלאץ' קטן עם סוגר עגול עשוי סיליקון. ארבעה פריטים אחרים בקולקציה, שמחירם טרם נקבע, מורכבים מדגמים מתוך קולקציית הקיץ הנוכחית של להבי, אשר שנשלחו אל גואטה ועברו תחת ידיו תהליך פיסול בסיליקון.
העבודה המשותפת של שני המעצבים החלה לפני כשנתיים, עת ביקרה להבי ביריד הטקסטיל "פרמייר קלאס" בפריז, שבו הציג גואטה. תוך שיחה נולד הרעיון לשתף פעולה, יריית פתיחה לשיח ארוך ולאינספור ניסיונות עיצוביים וטכניים בין השניים. תחילה ניסו לחבר בין העור שלהבי כה אוהבת לסיליקון שאיתו עובד גואטה, אך מהר מאוד הבינו שהעור לא נדבק לסיליקון, ולהפך. "הגענו למסקנה שאי אפשר לחבר בין אלמנטים, אלא יש ליצור מוצר משותף", מספרת להבי. לבסוף נמצא החיבור: להבי תתמקד בתיקים, גואטה בידיות. גם אז, נוכחו לראות את הקשיים בייצור, משום שהידיות לא החזיקו מעמד. לבסוף, אומר גואטה, נמצא הפתרון בדמות ידיות סיליקון חזקות.
גואטה, 44, מגיע למפגש עם להבי כשמאחוריו עבודה עם מיטב בתי האופנה הבינלאומיים. ברזומה שלו עבודה משותפת בפיתוח טקסטיל עם מעצבי האופנה טיירי מוגלר, טד לפידוס, ז'אן פול גוטייה, כריסטיאן לקרואה, ניקולא גסקייה לבלנסיאגה, איסי מיאקה ומארק ג'ייקובס ללואי ויטון, ולאחרונה גם עם בית שאנל. בעבר עבד במשרד תחזיות האופנה EdelKoort של חזאית הטרנדים ההולנדית הנודעת לי אדלקורט, שם התמקצע במחקר חומרים חדשים ותחזיות אופנה. כיום הוא חתום על המותג Silka Design, עם קו תכשיטי הסיליקון SI51 (סימן היסוד של סיליקון), שמזכירים בצורתם אלמוגי ים צבעוניים ונמכרים בעשרות חנויות ברחבי העולם.
באוקטובר האחרון, מיד בתום תצוגת אביב קיץ 2012 של שאנל, נפגשנו בסטודיו החדש של גואטה, הסמוך לכיכר הבסטיליה בפריז. העבודה על הקולקציה לשאנל החלה ארבעה חודשים לפני התצוגה באווירה התת מימית, אך עד לרגע בו עלתה הדוגמנית אריזונה מיוז בז'קט מחויט עם אמרות פרומות מבד שיצר, הוא לא ידע מה יעלה בגורל החומרים אותם יצר לראשונה עבור הקו המוכן ללבישה של שאנל. השבוע, שמונה חודשים מאז הוצגה הקולקציה לראשונה, הוא מספר בהתרגשות על הזמנה של 500 מטר בד מבית האופנה הנודע. "בחיים לא האמנתי שהם יעשו את ההזמנה", הוא אומר. "העבודה על החומר היתה תהליך מאוד ארוך. נדרשתי ליצוק סיליקון לתוך תחרה מאוד מאוד עדינה. בהתחלה הסיליקון לא נתפס על התחרה, כי לא היה לו מספיק מקום להיספג. אחרי מספר בדיקות מול שאנל, זה לבסוף אושר".
במונחים מקומיים, הג'וב שתפס גואטה, יליד חדרה, הוא חלומו הרטוב של כל בוגר לימודי טקסטיל. ובשעה שבחו"ל שיתופי הפעולה בין מעצבי אופנה למעצבי טקסטיל הם עניין שבשגרה, בתעשיית האופנה המקומית מתקיימת הפרדה כמעט מוחלטת בין שני התחומים, שמתחילה כבר בזמן הלימודים בבתי הספר לאופנה. "אני זוכר שכבר כסטודנט בשנקר עשיתי פרויקט משותף עם סטודנטית מהמחלקה לאופנה", מספר גואטה, "ולאה (פרץ, ראש המחלקה לאופנה, א"י) אמרה לסטודנטית שהיא היתה צריכה לדרוש ממני לעשות את החומר באופן אחר. התרעמתי על הקביעה הזאת, כי העבודה היא משותפת, ומעצבי אופנה וטקסטיל צריכים לעבוד בסימביוזה". את מדיניות ההפרדה הבין-מחלקתית הננקטת בשנקר מסבירה פרץ בכך שלמרות שהיתה שמחה לשיתופי פעולה בין שתי המחלקות, יש אילוצים של לוחות זמנים. "כשמעצב מגיע לתערוכת טקסטיל הוא מקבל את הבד מוכן", היא מסבירה. "אולם כאן העבודות של הסטודנטים חופפות, ולסטודנט אין עדיין את החומר המוגמר".
דבריו של גואטה מקבלים משנה תוקף השבוע, עם פתיחת תערוכת הבוגרים של המחלקה לטקסטיל בשנקר, שתוצג עד לתאריך 23 ביוני בחלל האנגר 1 ביפו. 54 בוגרי המחלקה יצרו מגוון רחב של עבודות טקסטיל, אולם גם הפעם אין עבודות משותפות בין המחלקה לטקסטיל למחלקה לאופנה. לדברי ראש המחלקה לטקסטיל, האמן אורי צייג, גם הסטודנטים המעטים שבחרו להתייחס ללבוש, אינם עוסקים באופנה באופן ישיר. "אין אצלנו בלקסיקון את המילה קולקציה, אבל כן יש תפישה של גוף בהקשרים רחבים", הוא אומר ומצביע על מספר עבודות, שהבולטת שבהן היא זו של הסטודנטית נטלי ווקר, שיצרה מספר פריטי לבוש ואביזרים המדמים צילום רנטגן של גוף האדם.
העבודות בתערוכה אינן אחידות ברמתן, אך הן מייצרות נוכחות ויזואלית מרשימה של מחלקה הנמצאת עם יד על הדופק בכל הנוגע לפיתוחים טכנולוגיים. הבוגרת יסמין אידלמן, למשל, יצרה סדרת בגדי ים עכשווית בסגנונה העיצובי, אשר נראית כולה לבנה, אולם המפגש עם מים מוציא מתוך הבד פיגמנטים, היוצרים הדפס מרהיב שיצרה בעצמה. עבודה מעניינת נוספת היא סריגי הבד של מרגנית זלינגר, שמוצגים כשמלות צינור הדוקות, שנעשו בהשראת כתב ברייל. התוצאה היא שמלה בעלת טקסטורה מעניינת ויוצאת דופן. גם הסטודנטית נטלי איטח יצרה שפה טקסטילית שניתן לאמצה בתחום הלבוש. גוף העבודה שיצרה מורכב ממספר פריטים, שחלקם ממש לבישים, כמו שאל אדום וצמרירי היוצר מראה פגאני וחייתי.
בין הסטודנטים יש מי שטוענים כי הבחירה בלימודי טקסטיל משחררת אותם מהגדרות. הבוגר ארז סולו רימון, למשל, מציג פרויקט אינטימי ומדויק, שנעשה בטכניקות מעורבות של סריגה בחוט משי ומוהר שחור, ומציג תהליך עבודה של מעבר ממשטחי סריגה שחורים שמונחים זה על זה וחושפים קווי מתאר של חולצה, דרך צווארונים שקופים המונחים בתיבת אור, ועד לשלב הסופי של צעיפים עם הדפסת משי כותנה. על אף שעבד בעבר עם מעצבי אופנה כמו אבינת גוטסמן, רימון מעדיף את מקומו כבעל מקצוע. "אני לא רוצה רק לעשות טקסטיל או רק בגדים. להיפך, אני רוצה להיות חף מהגדרות, כי אז הכול יהיה נגיש עבורי".
