1. הדפוס
המצאת הדפוס והופעת הדיו נתנו משמעות חדשה לשחור: שחור על גבי לבן. מהספרים המודפסים נעלם עושר הצבעים שאפיין את הכתבים שהועתקו ביד ועוטרו במיניאטורות ססגוניות. הפונקציונליות של הדפוס שוב הפכה את השחור והלבן ללא-צבעים, לעומת יתר הגוונים שנועדו לקישוט ולאיור. התפתחות אמנות התחריטים וההדפסים – ציורים חדגוניים שלא נועדו להיצבע, נתנה עוד משמעות לשחור האמנותי והמינימליסטי, שעומד בפני עצמו. זו היתה תחילתה של המודרניות, בה הפונקציה הופכת לערך אסתטי בפני עצמו.
gutenberg bible, British Library
2. הרפורמציה
תנועת הרפורמציה הביאה שוב את השחור לקדמת הבמה. לא רק שמרטין לותר השיג תהילת עולם בזכות הדיו השחור בו הודפסה תורתו, הוא גם אימץ את השחור כצבע הצניעות והענווה, בניגוד לבגדי האפיפיור הססגוניים, המקושטים והמפוארים. הפרוטסטנטים עטו שחורים כדי להביע בוז כלפי עולם השפע הצבעוני והדקדנטי של הקתולים. אך לא כולם רצו להיות רציניים וצנועים. מלבד עורכי הדין והרופאים, אוכלוסיית אירופה עדיין העדיפה לעטות בגדים צבעוניים, כהים ובהירים, אך לא שחורים.
Martin Luther by Lucas Cranach the Elder ,1553
3. המהפכה הצרפתית
המהפכה הצרפתית שייכה את השחור לא רק למחאה דתית, אלא גם למחאה פוליטית. כנגד המלוכה הרהבתנית, המהפכנים לבשו בגדים שחורים מינימליסטיים ורציניים. חליפות הגברים השחורות היו לסמל הבורגנות החדשה בצרפת, ובאירופה כולה. גם אם שובה של הקיסרות החזירה את הפאר לאופנה הצרפתית, בארצות אירופה הצפונית לבוש שחור נותר נפוץ למדי. לא כולם שמחו על שליטתו של השחור באופנה, כמובן. הסופר האירי אוסקר וויילד, למשל, הצטער שהאופנה אימצה את הצבע השחור – שאותו ראה כצבע האבל והדיכאון, שאין כל יופי בו.
Robespierre by Adlade Labille Guiard, 1786
4. המאה העשרים
בתחילת המאה העשרים היה הצבע השחור עדיין יוצא דופן, גם אם נפוץ יחסית, מכיוון שאימץ ושמר את כל המשמעויות העתיקות שלו: מסתורין ופחד, רצינות וצניעות, מלנכוליה ופשטות. הנרי פורד יצר את המכונית המפורסמת, מודל T, בכל צבע שהלקוח בחר, ובלבד שיהיה שחור. אך אט-אט, הפך השחור לצבע סטנדרטי והופיע גם באופנה כסמל הפשטות האלגנטית והלא מתאמצת. בשנת 1925 יצרה שאנל את "השמלה השחורה הקטנה", המתאימה לכל מאורע ולכל אישה. השמלה השחורה הקטנה היתה ליותר מבגד, והפכה לסמל תרבותי, בין היתר בחסות אודרי הפבורן בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני". אך השחור לא היה רק סמל לזוהר ואלגנטיות. עם הזמן הוא הפך לברירת מחדל.
אודרי הפבורן ב''ארוחת בוקר בטיפאני'', 1961
5. היום
השחור העכשווי מלא ניגודים. בלבוש, זהו צבע נפוץ, מובן מאליו. הבחירה ללבוש שחור נחשבת "לא מחייבת", בחירה שלא להתחייב לסגנון מסוים או לאמירה מסוימת. ללבוש שחור זה "ללכת על בטוח". מצד שני, השחור יכול להיות גם פרובוקטיבי ונועז. אין לשכוח שהפנתרים השחורים, הפאשיסטים האיטלקים, והאנרכיסטים – כולם לבשו שחור וראו בו צבע של מחאה ואלימות. עדיין, היום נראה שכל זה התמסמס לתוך עושר המשמעויות של השחור, שכל אחת יכולה לראות בו את שלה.
