טובה'לה חסין: המלכה האם

בת 65, פרודה, אם לשלוש בנות וסבתא לשישה נכדים. מעולם לא למדה אופנה, ואת שאר הדברים למדה בעצמה. פתחה בוטיק ב-1987 והשיקה קולקציה ראשונה ב-1990 ("הכי מכוערת שעשיתי").

>> מה חשבנו על התצוגה של טובה'לה

>> מה התרחש מאחורי הקלעים של תצוגת האופנה

אם טובה'לה לא היתה קיימת, היינו צריכים להמציא אותה. מזה שלושה עשורים חסין צובעת את עולם האופנה הישראלי בצבע, הומור, טירוף והרבה כישרון, שמיקמו אותה בראש המעצבות הפעילות כיום בישראל.

למרות שהבוטיק הקטן שלה ברחוב דיזנגוף בתל אביב מנוהל לפי גחמותיה, כלומר – ללא עונות, ללא קולקציות מסודרות וללא שעות פתיחה מקובלות, חסין היא אחת הבודדות שמניפות את דגל העיצוב הישראלי, והיא שומרת על כתב יד מזוהה ואחיד.

עיצוביה נראים לעיתים כמו בגדי קיבוץ שנטבלו באגם של פאייטים, שומרים על תחושת נוחות מצד אחד וגלאמור מצד שני.

אבל לעיצוביה של טובה'לה ישנו מימד נוסף, שנפקד מכל המעצבים האחרים שישתתפו בשבוע האופנה - טובה'לה עצמה. חסין היא פרסונה נון קונפורמיסטית וקשה לעיכול, שחשפה את חייה, על הדכאונות, המשפחה והקעקועים, לעיני תקשורת הישראלית. בסופו של יום, בעצם מדובר בסבתא חביבה שגרה בלב תל אביב.

‫מה מקור ההשראה לקולקציה שתציגי בשבוע האופנה?

אני מקבלת השראה מכל דבר, בעיקר מהרחוב. העיניים שלי לא מאפשרות לי לנוח, ואני תמיד עסוקה בחיפוש אחר אסוציאציות. אני אוהבת למשל לצפות שעות בערוץ האופנה.

אנשים שאופנה בדמם. וכמובן גם את עורכת ווג אמריקה אנה ווינטור, עורכת הווג האיטלקי פרנקה סוזני. ואת מדונה.

חוץ מהתצוגות שלי? האמת היא שלא מזמינים אותי לתצוגות אופנה. אבל אני צופה בהן בערוץ האופנה. התצוגה הכי מעניינת שראיתי לאחרונה היתה תצוגת אביב קיץ 2012 של איסי מיאקה, שהיתה מיצג מרהיב ומעורר השראה.

אילנה ברקוביץ, שלצערי בניו יורק עכשיו.

אני צופה ב-ftv, וקוראת Xnet ואת שירה ברויאר ב-fashion forward. אני כבר לא מדפדפת במגזינים, ומקבלת את כל האינפורמציה שלי מהאינטרנט ומהפייסבוק.

מעילים.

מעילים.

איזה תצוגה לא תפספסי ב-TLV Fashion Week?

אני מקווה שיזמינו אותי לכולם. אני אשמח לראות את התצוגה של ששון קדם, מירה צבילינגר ו יוסף.

ספרי על הרגע המשמעותי ביותר בקריירה שלך כמעצבת?

ההזמנה להציג בשבוע האופנה בתל אביב.

תקופה ארוכה סירבתי להתייחס למעצבים בחו"ל, אבל לאחרונה השתניתי. בעיני, המעצב הגדול בעולם הוא האחד והיחיד - ג'ורג'יו ארמאני. זה מוזר שאני אומרת את זה, נכון, אבל הוא מייצג בעיני קו שמרני וקלאסי שאני מעריכה.

בתי, נעמה חסין, שהיא בעיני אחת המעצבות הטובות בארץ. גם ליהי הוד ורוני בר הצעירות. אני מעריכה מאוד את כתב היד של ששון קדם, הדייקנות של מירה צבילינגר, ומאוד מאוד מאוד אוהבת את יוסף.