מדונה בפסטיבל הסרטים בשמלת מחווה לסגנונה של וואליס סימפסון. תמונות: גטי אימג'ס
הסרט החדש של מדונה W.E עוסק בקורות חייה של וואליס סימפסון, האישה שכולם אהבו לשנוא, ובסיפור אהבתה לאדוארד
ה-8, האיש שנכנס לרשימת גדולי האוהבים בהיסטוריה, כמי שוויתר על כס המלוכה למען אהובתו,
במשפט האלמוותי "אינני מוצא אפשרות לשאת את נטל האחריות הכבד ולמלא את חובותי כמלך, כפי
שברצוני לעשות, ללא העזרה והתמיכה מצד האישה אותה אני אוהב".
וואליס סימפסון לפני נישואיה לאדוארד (1936)
וואליס סימפסון, שקיבלה לאחר נישואיה לאדוארד את התואר דוכסית ווינדזור, הייתה אישה חזקה מאוד
ולא יפה במיוחד, שהתבלטה בכישרון יוצא דופן להתלבש באופן מושלם, תוך הבלטת נתוניה הפיזיים.
בפרפראזה על דבריה של שאנל שאמרה "הצרפתיות מוכרחות לדעת להתלבש יפה בגלל שהן נולדו
מכוערות", אמרה סימפסון לאחד העיתונאים ברגע של אמת "אין בי שום דבר מיוחד, לכן אני צריכה
להתלבש בצורה מיוחדת".
וואליס עם טבעת וצמיד, מתנת האירוסין מאדוארד
הזוג בפגישה עם היטלר (1937)
הדוכס והדוכסית מווינדזור בפסטיבל הסרטים בוונציה (1956)
הדוכסית מווינדזור לאחר מות אדוארד (1975)
מדוע בחרה מדונה לעסוק בסרט באישה שנויה במחלוקת שהרומן שלה עם פון ריבנטרופ, הקצין
הנאצי הבכיר, היה מסווה ליחסי קרבה שהתבטאו בשיתוף פעולה מסוכן עם הנאצים? אולי בגלל כמה
נקודות המשותפות לשתיהן:
שתיהן היו אמריקניות שעברו ללונדון ונישאו לאנגלים.
שתיהן היו פאשניסטות שהשפיעו מאוד על האופנה של תקופתן.
שתיהן המציאו את עצמן שוב ושוב מחדש.
בואו נניח להיסטוריה לשפוט את הגברת סימפסון על חלקה הפוליטי במלחמת העולם השנייה, ונתמקד
בבגדיה, אשר באמצעות המקורות הכספיים הבלתי מוגבלים של בעלה, היו מופת של טעם טוב ושרדו
בכבוד את מבחן הזמן.
והנה כמה מהכללים שצריך להתלבש לפיהם אם רוצים לתפוס נסיך או יורש עצר:
הבגדים חייבים תמיד להחמיא לגיזרה.
הבגדים צריכים להיות בצבעים מונוכרומטיים, או בתוספת של צבע אחד.
האביזרים צריכים למקד את עיקר תשומת הלב.
הבגדים צריכים להיות צנועים ולא חושפניים מדי כדי ליצור תדמית מהוגנת.
מעניין לציין שדמותה השנויה במחלוקת של וואליס לא מנעה ממעצבים רבים לעצב בהשראתה לאורך
השנים, ואציין כאן רק את המעט שבמעט: הקולקציה של קסטרו לסתיו-חורף 2009, שבה הוצג ליין
בגדי ערב בהשראת וואליס סימפסון, והקולקציה האחרונה של המעצב הצרפתי רולאן מורה לסתיו-חורף
2011-2012, שכללה בין היתר שמלה ארוכה וזהובה בהשראתה.
אני מודה שאני מחכה כבר לראות את הסרט של מדונה, למרות שהגרדיאן הבריטי כתב עליו
שהוא סרט מטופש במיוחד וגרוע בכל פרמטר אפשרי, וזאת לא בשביל להתפעל מהבימוי המבריק של
מדונה, שכבר הבנתי שמבריק הוא לא, אלא רק בשביל לראות את הבגדים של וואליס, שאני מאוד מקווה
שהם שוחזרו בסרט במיומנות הראויה לגברת שידעה להתלבש הכי טוב מכולן.
