המילון של לירון

אופנה

אני מודה שרק בשנתיים האחרונות התחלתי לאהוב אופנה "על אמת" ולפתח טעם אישי משלי. פעם הייתי מתייעצת על כל דבר עם סטייליסטים, בעיקר עם המלבישות שלי, דורין אטיאס ונופר נוריאל, או עם גדי אלימלך, שהוא חבר טוב. היום אני מעזה הרבה יותר וסומכת על עצמי בעניין הזה. איכשהו תמיד יש לי ליד המיטה מגזיני אופנה מהארץ ומחו"ל והלוקים שם משמשים לי השראה. בארץ אני אוהבת לקנות בשמלה'לה, בקסטרו, בטופשופ וברוס אובטה, ובחו"ל בעיקר באורבן אאוטפיטרס או בחנויות לא ממותגות שאני נתקלת בהן במקרה. תכלס, זה הכי כיף.

בר רפאלי

יוצא שאני כל הזמן מדברת על בר ב"ערב טוב עם גיא פינס", כי אין מה לעשות, מדובר בבחורה הכי מפורסמת בביצה הקטנה שלנו. אבל אם לומר את האמת, אין לי יותר מדי מה להגיד עליה, אנחנו לא באמת מכירות. אני חושבת שהיא בחורה חמודה ומקסימה, וכמובן יפה שאין לתאר. חוץ מזה, אני מאמינה שיש לה הרבה בקופסה - אחרת אין שום סיכוי שהיא הייתה מגיעה לאן שהגיעה.

גיא פינס

אני הולכת לכתוב משהו שיישמע כמו הדבר הכי מתחנף בעולם, אבל סורי, זו האמת: מדובר באחד האנשים, אם לא ה... הוא ה־בוס בה"א הידיעה ותמיד אפשר ללמוד ממנו עוד ועוד ועוד. בעיניי הוא אחד האנשים הכי מוכשרים בתעשיית הטלוויזיה. הוא מקצוען ופרפקציוניסט בטירוף והוא גם מצחיק מאוד, מה שהופך את השעות הארוכות בעבודה לכיפיות וקלילות.

דוגמנות

אף פעם לא חשבתי על עצמי כדוגמנית ומעולם לא חלמתי על זה. למרות זאת, קצת אחרי שהתחלתי לעבוד אצל גיא נפתחה הדלת הזאת, הגיעו הצעות בכיוון וזה פשוט הרגיש לי נכון. בשנה האחרונה אני הפרזנטורית של שמלה'לה, מותג שמלות מקסים של המעצבת מיטל שגיב. כשרק התחלנו לצלם, התפדחתי קצת לדפוק פוזות של ג'יזל על הסט, אבל עכשיו אני כבר מכירה את הצוות, מרגישה מספיק בנוח וממש מחכה לימי הצילום.

הגשה

הגשה היא חלק מהעבודה שלי. אני מדגישה את המילה "חלק" כי המון אנשים חושבים שאני רק מגישה את האייטמים לצד גיא, באה בשבע בערב והולכת בשמונה. זה רחוק מהמציאות. בפועל אני כותבת חלק מהאייטמים ואחר כך גם עורכת אותם בחדרי העריכה, יושבת בישיבות ליין־אפ ומעורבת בתכנית בכלל ובפינה שלי, "החדשות החמות", בפרט. לא הייתי מוותרת על אף חלק בסדר היום שלי, לא על העבודה במערכת ולא על ההגשה באולפן. מבחינתי זה שילוב מנצח, וגם אם זה דורש יותר עבודה והשקעה של יותר שעות, זה שווה את זה.

וואן

התחלתי בשנת 2006 כמבזקנית קטנה וחמודה של אופירה אסייג ושל אתר ONE, ועד היום זה הבית הראשון שלי. רק אלוהים יודע מה אופירה מצאה בי ואיך היא הפכה אותי מסטודנטית קלולסית למגישה ולכתבת. במשך שנה למדתי שם המון ואני חייבת לה תודה ענקית. אופירה ואתר ONE יהיו עבורי לעד מי שנתנו לי את הצ'אנס הראשון.

זוגיות

אני בחורה של זוגיות, אוהבת לאהוב ואוהבת להיות נאהבת. החודש אני חוגגת שנתיים עם בן הזוג שלי, אורי סמיט, מתמחה במשרד עורכי דין שאין לו שום קשר לעבודה שלי ולתעשייה. הוא לא מבין בזה כלום, והדברים היחידים שהוא צופה בהם בטלוויזיה הם החדשות ותכניות בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק. הוא בחור מפרגן ומקסים ואני באמת בת מזל.

חברות

פעם הייתי מוקפת בהמון חברות ובכלל בהרבה אנשים. עם הזמן המעגל הצטמצם, מה שנראה לי טבעי לחלוטין. היום אני יכולה להגיד שיש לי חמש חברות טובות, שיודעות עליי הכול. כמה מהן עובדות בתעשייה כמוני, אבל רוב האנשים שסובבים אותי ביומיום לא קשורים לתחום. רובם חברים שגדלו איתי ומלווים אותי מבית הספר היסודי.

טלוויזיה

הטלוויזיה היא מקום העבודה שלי והדבר שאני הכי אוהבת ויודעת לעשות הכי טוב. אני בהחלט רואה את עצמי במקצוע הזה עוד שנים רבות, מתפתחת וגדלה, בין אם על המסך ובין אם מאחורי הקלעים. יש לי הרבה שאיפות ואני מקווה שאצליח לממש את רובן.

יופי

יופי הוא בעיני המתבונן. סתם, הכי לא. יופי זו תכונה חשובה, אין ספק, למרות שאני מכירה לא מעט אנשים מצליחים שהסתדרו נהדר בחיים גם בלעדיה. לא נעים להודות, אבל המון פעמים, כשאני מאופרת לפני הצילומים ומסודרת טיפ טופ, אני לא מרגישה הכי יפה בעולם. דווקא כשאני בלי איפור בכלל, בבגדי הקז'ואל שלי, זה מרגיש לי הכי יפה שיש. זו אני.

כושר

מערכת היחסים שלי עם ספורט היא לגמרי יחסי אהבה־שנאה. אני שונאת לעשות כושר, זה מייאש ומשעמם אותי, אבל אני מאוד אוהבת את התחושה של אחר כך. אני מנויה למכון כושר ומשתדלת להגיע לשם פעמיים בשבוע, בדגש על "משתדלת". הבעלים של המכון צוחק עליי בכל פעם שהוא רואה אותי. אני ממציאה לו תירוצים לכך שאין לי זמן להגיע והוא אף פעם לא קונה אותם.

לימודים

אני סוף סוף מסיימת את התואר הראשון שלי, בתקשורת ובמדעי המדינה. משכתי את הלימודים המון זמן, כמעט חמש שנים, ובקרוב אני אמורה להגיש את הסמינריון האחרון שלי ולצאת עם תואר. אני חושבת שאמשיך לתואר שני כלשהו, כי בגדול אני מאוד אוהבת ללמוד, אבל עדיין לא חשבתי על מה.

משפחה

אין כמו משפחה בעולם, אין לזה תחליף. לא חברים, לא קריירה ואפילו לא בן זוג. המשפחה שלי, אבא עמוס, אמא גילי ואחותי יפעת, הם האנשים הכי קרובים אליי. הם יודעים עליי הכול והם הראשונים שארוץ אליהם, בטוב וגם ברע. למרות שאני לא גרה בבית כבר כמה שנים, אני משתדלת לבקר כמה שיותר ולדבר בטלפון עם אחד מהם, שלא לומר עם שלושתם, לפחות פעם ביום. גם המשפחה של חבר שלי הפכה לסוג של משפחה שנייה שלי, שזה כיף גדול.

נשים

אני אמנם לא מהפמיניסטיות הנחרצות, אבל אני בהחלט בעד שוויון בין גברים לנשים, ואני חושבת שמבחינה הגיונית אין שום סיבה להעדיף גברים על נשים ולהפך במקצועות כאלה ואחרים. מצד שני, למרות שאני עובדת במשרה מלאה, אני חושבת שחשוב לנהל את הבית כמו שצריך, לבשל, לנקות וכו'. אני איכשהו מנסה לזגזג בין כל הדברים. כרגע זה עובד.

ספרים

פעם הייתי קוראת המון. היום אני כמעט לא מגיעה לספרים, לצערי. תמיד יש לי ספר ליד המיטה - כרגע זה "לבד בברלין", ואני חושבת שאני תקועה בעמוד 300 כבר חודשיים. אני מצליחה לקרוא רק בחופשות, בארץ או בחו"ל. לכל חופשה אני לוקחת שניים-שלושה ספרים ומסיימת אותם. בשגרה היומיומית, לעומת זאת, אני לא מגיעה לזה. האמת, חבל.

ערוץ 10

המעבר של "ערב טוב עם גיא פינס" לערוץ מסחרי שינתה את כל התמונה. מבחוץ נראה שהתכנית נשארה אותה תכנית, אבל זה לא מדויק. אנחנו משקיעים בכל אייטם ואייטם את מירב המחשבה, על אחת כמה וכמה עכשיו, כשהתכנית התארכה לשעה שלמה. אני מרגישה שכל הזמן נוספים לעבודה עוד ועוד אתגרים.

פרסום

לרוב אין לי ממש בעיה עם הפרסום, כי זה חלק מהעניין. אני גם לא איזו ילדה שהתפרסמה בגיל 12. אני בת 27, לוקחת דברים בפרופורציה, לא מתעצבנת אם עוצרים אותי ברחוב, וגם לא שואלת איך לא עוצרים כשזה לא קורה. יש דברים שלמדתי שכדאי או לא כדאי לעשות, ואני יודעת משהו על איך להתנהל בתוך הדבר הזה. אני חייבת לומר שלרוב אני מאוד נהנית מהפרסום: אני משתדלת ליהנות מפירות ההצלחה ולהתעלם מהניג'וסים שלפעמים הוא מביא איתו.

צהוב

צהוב זו העבודה. זה יכול להתיש, כי בסך הכול להתעסק בחיים של אנשים, שלעתים אתה מכיר, זה משהו שהוא לפעמים מאוד לא נעים. מצד שני, אני לא מתחסדת. כולם צורכים את זה. מה שאנחנו מגדירים "צהוב" נמצא בכותרות הראשיות של העיתונים ובמהדורות החדשות המרכזיות. צריך לדעת איך לגעת בזה, ואני חושבת שאצלנו בתכנית, עם האריזה וההגשה של גיא, הצהוב הופך לקל יותר לעיכול. ובמקרה שלי, גם קל יותר להגשה.

קרין גורן

לא ברור איך, אבל הבחורה נהייתה סוג של גורו שלי. אני מאוד אוהבת לאפות ולבשל. זה התחיל כשעברתי לדירה הראשונה שלי בתל אביב - היה שם מטבח רחב ידיים עם תנור ענק, ואני הפכתי מילדת משלוחים וסנדוויצ'ים למישהי שמנסה עוד ועוד מתכונים במטבח. גורן היא הפייבוריטית שלי בכל הקשור לאפייה. אני מוצאת את עצמי מתפיחה שמרים ומרדדת בצק בשעות הפנאי. נראה לי שזה סוג של ריפוי בעיסוק וגם דרך להתמודד עם הקרייבינג שלי למתוקים.

רדיו

לפני ארבעה חודשים גיליתי את המדיום המעולה הזה. רותם סלע ואני מגישות בכל חמישי בערב את התכנית "נראות טוב גם ברדיו" ברדיו תל אביב. אנחנו חברות הרבה מאוד זמן, וכבר מזמן רצינו לעשות משהו כיפי ביחד. באחד הימים חשבנו להציע תכנית רדיו, בתחנה התלהבו, וחודש לאחר הגשת ההצעה מצאנו את עצמנו באוויר. אנחנו מדברות על עניינים של בנות, בוחרות כל פעם את "גבר השבוע" שלנו, מארחות באולפן ובעיקר נהנות מכך שסוף סוף אנחנו יכולות לקשקש בלי איפור, שיער ותאורה ופשוט לעשות כיף.

שלמה ארצי

הכי בנאלי אבל הכי אהוב. ארצי הוא האמן שאני הכי אוהבת בישראל. גדלתי על השירים שלו, כי גם אמא שלי היא ממעריצותיו הגדולות, ואני לא עוברת קיץ בלי הופעה שלו.

תל אביב

זו ה־עיר שלי. גדלתי כאן: אני גרה בתל אביב מגיל שש, את רוב חיי העברתי ברמת אביב ולפני שנתיים עברתי למרכז. אני מתה על האזור שבו אני גרה היום, אזור רוטשילד־שינקין, הוא כיפי וצעיר ובלי הרבה פוזה. אני לא רואה את עצמי יוצאת מהעיר בשנים הקרובות. לא עוזבת את העיר עבור אף אחד, סבבה?

צילום: רונן פדידה; סטיילינג: סיוון חימי

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד GOstyle:

• אזעקת טרנדים: טוטאל לוק ג'ינס ופרידה קאלו
• הכירו: שלי דהרי מעצבת תכשיטים נוסטלגית
• מאיפה הג'ינס של מורן אטיאס?