אני עפה על הקמפיין הזה. עפה. מבין כל הקמפיינים הלא מרשימים בהחלט ששוחררו עד עתה לחורף 2012, זוהי המודעה היחידה שהצליחה להזיז משהו בנימי נפשי הכל כך רקובים ושבעי הקריאייטיב. אני חולה על היילי סטיינפלד כמו שכבר ציינתי בעבר, ואני סוגדת לשמלת פאץ' הציפורים הצ'יזית הזאת שכבר הספיקה לראות את אור הזרקורים על גופה המשמים של מישל וויליאמס ובאדיטוריאל לארה סטוני בומבשלי אופייני. אוף איזה פאץ' הורס.
מיו מיו, המותג הצעיר והפוחז יותר של בית האופנה פראדה, ידוע בגישתו המשועשעת לחיים. צבעים חסרי טאקט, פרינטים חסרי פאסון וכל מה שפראדה גם ככה מצטיינים בו - רק יותר צעיר והרבה יותר מפוקפק. וזה עובד להם כל פעם. כלומר, כמעט. את קולקציית קיץ 2010 האיקונית שלהם (עם החתולים והיונים) לא מפסיקים להעתיק קמעונאית עד היום, בעוד קיץ 2011 שלהם, שמועתק לא פחות, נראה די טראש. אניוויי, בקולקציית החורף הקרוב מיו מיו הלכו על כיוונים חמורי סבר משהו, וטוב שכך. posh ספורטיבי, המון חרדלים ותוספות מנצנצות שמאפיינות בדרך כלל את הקהל המבוגר יותר של הסקאלה, הצליחו לשדרג את הנרטיב הנערי של המותג לחתיכת ראנוויי מחוכם ונחשק בהחלט.
והקמפיין מסמן שינוי מבורך לא פחות. החברה החליפה את הצלמים הרגילים של קמפייניה, מרט ומרקוס, באחד ברוס וובר, שהצליח לקחת את היילי המושלמת ולתת לה לוק שכבר כינו באתרים השונים "מבוגר כפליים מגילה". בחירה מעניינת. לבגר את הרפרטואר ובמקביל להשתמש במוזה פעוטה מתמיד. אני אחשוב לעומק מה זה אומר ואחזור אליכם.
ואם כבר מדברים על זקנה ומיו מיו, הנה אנה דלו רוסו עושה שמלת סאטן מקולקציית החורף של המותג, ממש אתמול באחד מאירועי האופנה של מילאנו. תמונה באדיבות the clothes whisperer.
