"מי צריך בכלל את הקדאפי הזה? צריך לזרוק אותו לזבל. הוא היה צריך ללכת לעבוד בדיור. כל יום הוא מחליף את האופנה שלו. משקיע אלפי דולרים בכובעים מוזרים ובשמלות מחורבנות", כך התבטא בעבר נשיא המדינה שמעון פרס במפגש עם סטודנטים באכסניית בית וגן בירושלים, שאליה הוזמן כאורח הכבוד. החיבור שעשה כבוד הנשיא בין פרשת גליאנו לרודן מטריפולי היה לא פחות ממבריק. סיכה קטנה וחודרנית שתקע פרס בממלכתיות המנופחת.
לצערו של פרס, לקדאפי היו תוכניות מגלומניות בהרבה מסתם לעבוד בדיור. זמן לא רב לאחר הדברים שאמר נשיא המדינה, פורסם כי זיינב בינת אבו טאליב, עוזרת השר לקשרי תרבות בלוב, פנתה אל הורצ'יו סילבה, עורך האופנה של המגזין T מבית הניו יורק טיימס, בבקשה מוזרה: לעזור בארגון תערוכת תלבושות מאוספו של קדאפי במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בשנת 2013. כידוע, מדי שנה עורך המכון לתלבושות של המוזיאון תערוכת אופנה נושאית.
למרות הטון הגרוטסקי, הבחירה בבידול ויזואלי היא המהלך השיווקי המבריק ביותר שעשה קדאפי בשנותיו כמנהיג לוב. הוא בידל את עצמו מהמערב ומשליטים ערבים שאימצו את קוד הלבוש המערבי, ואף יצר לעצמו הילה אצל בני היבשת האפריקאית. במילים אחרות, קדאפי קנה את מקומו בעולם כסוג של כוכב רוק. מגה סטאר, אם תרצו. לא פלא שבפנייה לניו יורק טיימס לא היססה אבו טאליב להשוות אותו למייקל ג'קסון.
מותו של קדאפי אולי מעלה את הסיכויים שמוזיאון המטרופוליטן ייענה לבקשת לוב ויארח בשנת 2013 תערוכה מאוסף התלבושות שלו. דבר אחד ברור, במידה ויימצא גוף אחר שיציג את אוסף השמלות של קדאפי, זו תהיה אחת התערוכות המדוברות, המשעשעות והמקוריות שהוצגו אי פעם בעולם. אחרי הכול, הבגדים הם הדברים היחידים הטובים שקדאפי הותיר מאחוריו.
