אתמול שוחרר הקמפיין של אסתי גינזבורג לרשת אפריל, שמציג דאחקה אחר דאחקה על הפרסונה התקשורתית של העלמה בחודשים האחרונים. במהלך הסרטון אסתי, חנוטה בשמלת כלה, עורמת לתוך פיה מיני מאכלים עתירי קלוריות. הכי אמין. לפני כחודש התפרסמה בעיתון "גלריה" כתבה מתורגמת מהניו יורק מגזין, שניסתה לבחון את מיסתורין הסוגייה הכל כך נישתית אך בהחלט מסקרנת של שחקניות הוליוודיות שדואגות להיראות מכרסמות בציבור. במהלך קריאת הכתבה לא יכולתי שלא לחשוב על דמויות האם והבת הבלתי נסבלות בסדרה "בנות גילמור" ועל כמה זה היה כל כך לא אמין וכל כך מתיש לראות אותן גורסות כל היום את כל הג'אנק הזה תוך שהן משמרות עור פנים אורגני וגוף נערי בלתי מנוצח. אני משערת שהצפייה באיקונות התרבות הכחשניות שלנו "מתוודות" בפני עיתונאי שהן חייבות לסגור את היום עם המבורגר היא מגוחכת ובלתי נסבלת לא פחות.
אז מסתמן לאחרונה שהמגמה לחלוטין לא עוצרת רק בתחנת דאון טאון הוליווד, שכן גם תעשיית האופנה מתחילה לגלגל תסמיני "אוכל זה שיק" לרגל השקת קמפייני קיץ 2011. ג'ניפר לופז גייסה את כישורי הצ'ופסטיקס שלה לטובת קמפיין הקיץ של חברת התכשיטים tous וגם החבר'ה של פרנץ' קונקשן החליטו לשדרג את המסר של הקיץ הקודם לגברים ("אכול בשר", ראו תמונה למטה), ובקמפיין החדש אנחנו יכולים לתפוס בחורה כחושה וענוגה מכרסמת המבורגר עממי במיוחד על מדרגות אספלט אורבניות.
גם חברת האופנה Maje Paris החליטה להתעלל בדימוי האישה הרזה המנשנשת וגייסה לטובת קמפיין הקיץ שלה את הדוגמנית הצעירה, בתה של הסופרת דניאל סטיל, ונסה טריינה. ולשאלתכם, מידות הבגדים בהחלט לא גדלות בהתאם לקיבולת הקיבה המתפתחת.
אני מאוד אוהבת לראות צילומים של נשים אוכלות, אבל ברמה המוסרית/ערכית/ווטאבר - אני לא קונה את החרא הזה. יש משהו כל כך צבוע וצפוי בהתנהלות הזאת. זה הרי היה ברור שאחרי שעולם האופנה המשועמם ימצה את הגישה המטופשת ש"מלא זה השמן החדש" (אתם בטח כבר מכירים את הטרוניות שלי כלפי גישת ה-ביונסה ונינט הן נשים "גדולות"...), הוא יחפש את הגימיק החדש. סוגיית הנשים הכחושות או הסמי-מלאות (דוגמת ג’יי לו) האוכלות בפומבי בחדווה היא הרי רק עוד מדרגה מחוכמת במכבסת המושגים התרבותית של אימפריית הרזון, והפעם בתפריט - בואו נראה שנשים אמיתיות מכרסמות מה שבא להן כלפי חוץ ועדיין נשארות סופר רזות! כלומר, אם בעבר הרגשנו רע כי אנחנו מתפרקות על אוכל והן קורעות את התחת במכון עם כוס תה ירוק, היום אנחנו יכולות להרגיש חרא כי הן, בניגוד אלינו, יכולות גם לטחון מה שבא להן ולהירקב במיטה מול אופרה וגם להישאר מושלמות!
ומה שהכי מקומם ולא משכנע בכל הטרנד המטופש זה שהוא עובר רק על בנות רזות. בכתבה מתוך ה"ניו יורק טיימס" צוטטו אנקדוטות מתוך חייהם של נשים רזות בלבד. הגדיל לעשות בן זוגה של השחקנית שירי אפלבי (שהיא, אגב, ישראלית) שצוטט בכתבה כשהוא אומר בשיא ההתלהבות, מדושן מעונג וגאווה: "היא שוקלת אולי 50 ק"ג, בבגדים רטובים, וכשהיא איתי היא אוכלת הכול בלי יוצא מן הכלל". כלומר, בשורה התחתונה, כל הגישה המתחנפנת הזאת מביאה איתה בשורה אחת "חדשנית" בלבד - זה לא שזה חינני שנשים אוכלות כמו גבר-גבר, זה חינני שנשים רזות אוכלות כמו גבר-גבר. נשים שמנות אוכלות, או נשים שאוכלות ומשמינות מזה, כמה מפתיע - זה עדיין לא שיק.
קראו לי מרירה, קראו לי שמרנית, אבל אני מעדיפה את המצב מסודר, הגיוני והוגן כמו שהוא היה תמיד - השמנות שמנות כי הן מכרסמות, הרזות רזות כי הן סובלות וכל אחד יודע את מקומו על סקאלת הגיהינום הזה של השומן. תודה, שלום.
