בסלון ביתו החדש של מעצב האופנה יוסף פרץ, בתוך בניין באוהאוס הפונה לכיכר מסריק בתל אביב, תלוי איור ממוסגר של דג ממשפחת המונוסנטרידאה. בקווים דקים מתאר האיור הצבעוני והמטריד דג הנטוע על צדו, ומאחוריו הרים מרוחקים הרשומים בעיפרון פחם. את האיור איתר פרץ, יחד עם מעצבת התלבושות המוערכת מיקי אבני, בספר שכתב החוקר ג'ון סטיבנסון בושנן ב-1843 על ביולוגיה ימית. שני איורים נוספים מהספר תלויים האחד מתחת לשני בחדר השינה, עוטפים אותו משני כותלי הדירה. חלונות הטריפלקס המקיפים את חזית הבית המעוגל ולהקת הדגים התלויים בו מעניקים למבקר תחושה של צלילה לתוך אקווריום בלב העיר.
ספרו של סטיבנסון בושנן שימש גם השראה מרכזית לקולקציית אביב-קיץ של יוסף, שנחשפת כאן לראשונה, המסקרנת ביותר שהוציא המעצב בעשר שנות פעילותו. תריסר דגמים מתוכה עוצבו בשיתוף אבני, חברתו הקרובה מזה 17 שנה, במטרה להפיק קו יוקרתי המיוצר בסדרות מצומצמות. דגמים אלה נעשו בטכניקה של הדפס דיגיטלי, שאיתה עובדת אבני בשנים האחרונות ליצירת תלבושות למופעי מחול של הלהקות בת שבע ומריה קונג. בתחילת תהליך העבודה נבנית הגזרה מכמה חלקים, שעליהם מאיירת אבני סקיצה המודפסת בהמשך על בדי הקולקציה - שיפון, משי ומשי כותנה.
הלהט ניבט מפניו של יוסף. בחיוך של ילד קטן הוא שולף מתיבת הדואר האלקטרוני במחשב הראשון שלו, שרכש רק לאחרונה ("אני לומד לאט. גם איך לשלוח אימייל"), סקיצה של חולצה המורכבת מתשעה חלקים בצבעוניות של אדום, צהוב וירוק. עיני דג גדולות נשתלו בגב החולצה, בעוד קשקשיו פזורים בחלקה הקדמי. התוצאה הסופית עוצרת נשימה ונראית כשילוב בין איורים יפניים עתיקים לסריגיו הנודעים של בית האופנה האיטלקי מיסוני. "אני לא מעוניין לרכוש יותר בדים מהשוק המקומי, שאחר כך יועתקו על ידי מעצבים אחרים", מסביר יוסף את הרעיון שמאחורי הקולקציה, אשר איוריה המופשטים של אבני מפארים אותה. "הקהל דורש כיום פריטים ייחודיים, וזו דרכי להיבדל ממעצבים אחרים".
לפני שהחליט להיבדל מאחרים, הוא ניסה לצעוד בדרך ההפוכה - לגדול ולעצב להמונים. ב-2007 הקים יוסף עם שותף, עופר אוחנה, את המותג יוסף קז'ואל, ובסופו של דבר כמעט איבד את האפשרות להשתמש בשם המותג שהקים (כפי שקרה להגר אלמביק עם המותג הגרה ולאירית סימון עם המותג אירית). ניצוצות ההתחלה סימאו את העיניים, שראו כסף גדול, דוגמניות צמרת והבטחות למיליונים, ופרץ ראה את עצמו הופך לאחד הגדולים. בפעם הראשונה הוא מספר כעת ל-Xnet כיצד נכווה בהרפתקה העסקית שאליה יצא לפני כשלוש שנים.
חודשים ספורים לאחר היווסדה של החברה, הצטרף אליה איש העסקים צביקה אסור, שעבד עם חברות האופנה פוקס וג'אמפ, ובעבר היה שותף ברשת אירית. אסור לא היה רשאי להתחרות באירית, כחלק מהסכם מכירת המותג למשביר החדש לצרכן, ולכן נחתם החוזה באמצעות איש קש - חברו הטוב סוחר המכונית דוד דרור, בעל חברת אוטו נועה בע"מ. "אמרתי לעצמי שבדיעבד, כנראה הייתי צריך להבין מתוך השם אסור שאסור לי להיכנס איתו לשותפות", משחזר פרץ. "חתמנו על חוזה משותף, שבו אסור מקבל 51 אחוז מהחברה יוסף קז'ואל בע"מ בתמורה להשקעה של 2.8 מיליון שקל ואי-התערבות בשיקולים האמנותיים".
באפריל 2008 הושקה קולקציית הביכורים של יוסף קז'ואל, עם קמפיין בכיכובה של ליאל דניר ותצוגה בחוף גורדון לעיני ידועניות, ותוך שתי עונות הפך המותג לשחקן מרכזי בשוק. כעבור שמונה חודשים ביקשו הצדדים לשנות את מאזן המניות של השותפים, שחולק לשלושה נתחים שווים, וסוכם כי פרץ ואוחנה יחזיקו את השליטה במותג, יחד עם הוספת שלושה סניפים של המותג יוסף קז'ואל להסכם (ראשון לציון, שינקין והחשמונאים בתל אביב). בדיעבד התברר כי הסיכום לא נרשם ברשם החברות, וכך נשמר מעמדם של דרור ואסור כבעלי השליטה בחברה.
בנוסף, נקבעו בהסכם שתי אפשרויות להיפרדות: האחת, דרור ואסור מעבירים לפרץ ואוחנה את המניות בחלקים שווים בתמורה להחזרה של הלוואת הבעלים ב-12 תשלומים; השנייה, פרץ ואוחנה מעבירים לדרור ואסור את מניות החברה, ובתמורה מקבלים את שלוש החנויות לידיהם. בשני המצבים נקבע כי אסור לא יוכל להשתמש בשם המותג יוסף קז'ואל.
לדברי יוסף, בחלוף הזמן החלה החברה לאבד גובה, ובהתייעצות עם אוחנה החליטו השניים להיפרד ולהעביר את המניות לידי אסור ודרור, על פי הסכם פירוד נוסף שנחתם במאי 2009. על פי הסכם זה יקבלו פרץ ואוחנה חזרה את שלוש החנויות וירכשו את המלאי שנותר בחנויות במחיר עלות; אסור ודרור, מצדם, יקבלו את מניות החברה המפסידה וימשיכו לייצר ולמכור תחת המותג יוסף קז'ואל עד סוף יוני 2009. החל מתאריך זה ואילך, נקבע כי שם המותג ישונה לשם שאינו מזוהה עם השם יוסף. במידה של הפרת ההסכם, ישלמו דרור ואסור סכום של כ-200 אלף שקל.
משסירבו אסור ודרור לעמוד בתנאי הסכם הפירוד, פנו פרץ ואוחנה לבית המשפט בבקשה למנוע מאסור ודרור להמשיך לייצר תחת שם המותג יוסף קז'ואל. פרקליטיהם של פרץ ואוחנה התקשו להוכיח את מעורבותו של אסור, שטען כי שימש יועץ בלבד לחברו, דרור. בבדיקת פוליגרף שנערכה לשני הצדדים, נמצא אסור דובר שקר. "זו היתה הזיה", אומר פרץ, "לך תוכיח, כי אסור באמת לא היה חתום על כלום". דרור, לעומת זאת, טען בבית המשפט כי לא היה עולה על דעתו לקבל חזרה מניות של חברה מפסידה.
ב-30 בינואר השנה פסק השופט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין לזכותם של פרץ ואוחנה, וחייב את אסור לפצותם ב-200 אלף שקל על הפרת תנאי הסכם הפירוד, בנוסף לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 50 אלף שקל. הערעור שהגיש אסור לבית המשפט העליון בירושלים נוגע לחיובו בפיצוי על סך כ-200 אלף שקל בגין הפרת התנאי בהסכם האוסר עליו להמשיך לייצר פריטים תחת שם המותג יוסף קז'ואל, עובדה שבית המשפט לא הצליח להוכיח.
כיום אסור כבר נמצא בהרפתקה אחרת בתעשיית האופנה המקומית: לאחרונה הוא השיק את מותג הקז'ואל Made by LILAMIST של המעצבת לילך אלגרבלי באירוע צהריים חגיגי. אלגרבלי אומרת כי אינה נרתעת מהעובדה שיש מי שנכווה מאסור, וכי היא יודעת לנהל את עסקיה בחוכמה.
תגובות
עורכת הדין שירי גלאון, ממשרד גיא בכר ושות', הגיבה בשמו של צביקה אסור: "הוגש ערעור לבית המשפט העליון, והוא תלוי ועומד בימים אלה".
