את עיצוביה של תמר פרימק קשה לפספס. הסיבה לכך אינה טמונה בעיצובים ראוותניים, אלא דווקא בפריטים מאופקים ועדינים שחסרים כל כך בנוף הישראלי. פרימק, בוגרת שנקר, בילתה בארבע השנים האחרונות בבירות אירופאיות כמו לונדון, פריז וברלין, שם עשתה חיל בתפקידי עיצוב. בלונדון היא פיקדה על הקו המחויט של רשת "מרקס אנד ספנסר". בהמשך עיצבה את קו המשי של מותג האופנה הגרמני "שומכר" ויצרה שמלות ערב מרהיבות שנלבשו על ידי כוכבות רבות. אחת מהן אף זכתה לככב בסרט האופנתי "השטן לובשת פראדה".
אני פוגשת את תמר בסטודיו שלה ברחוב שקט בתל אביב, שם אני זוכה להצצה בעיצוביה החדשים.
אז לפני הכול, למה "אישתר"?
"אישתר היא אלה שמופיעה במגוון תפקידים במיתולוגיה. היא מוזכרת כאלת האהבה, הפריון והמיניות וגם כאלת המלחמה. אישה שיש בה הכל. זו האישה שעבורה אני מעצבת".
כאשר את ניגשת לעצב קולקציה חדשה, מאיפה את מתחילה?
"לאור העובדה שעברתי בשנים האחרונות בין ערים כה שונות אחת מהשנייה, אני יכולה להגיד שאני מושפעת מהמקום שבו אני נמצאת. כמובן, כשאת נמצאת בבירה אירופאית שיש בה תרבות של אופנה, את יכולה לעצב פריטים יותר מיוחדים, כי יש לאן ללכת עם זה. כשגרתי בירושלים הושפעתי מאוד מהנוף של העיר, וחומות דוד היוו אלמנט חשוב בכל הקשור לרקמות שרקמתי".
ועכשיו, כשאת בתל אביב?
"וואו, בתל אביב נחשפתי לשני דברים בולטים: הראשון הוא שהאנשים פה מודעים למראה החיצוני ומשקיעים בלבוש שלהם. זה עדיין לא אירופה, אבל הדברים מתקבלים כאן בפתיחות. שנית, בגלל מזג האוויר החם והלח, אנשים נוטים ללבוש מינימום בגדים. אין עומס ושכבות, הרצון שיהיה נוח קודם לכול".
אז איזו קולקציה עיצבת בסופו של דבר?
"חשבתי על הדברים שהייתי מעצבת אם הייתי באירופה והורדתי טון – הפכתי אותם ליותר לבישים, פריטים שיתאימו ליציאה בערב ובמקביל לסתם הסתובבות בעיר. למרות שאלו בגדים שעונים על ההגדרה 'בגדי קז'ואל', אני עדיין עובדת עם חומרים יקרים, כדוגמת משי מוסלין וכותנה איכותית, ומקפידה על תפירה ברמה גבוהה".
מיהי הלקוחה שלך?
"בחורה עירונית שאוהבת את הבגדים שלה ייחודיים, אבל לא בולטים. מישהי שיודעת שיש הבדל עצום בין הסריג שנמכר אצלי לבין סריג באחת הרשתות, למרות שהם יכולים להיות דומים, ולא תתבאס שיש משהו בסגנון ב'זארה'. אני גם מקפידה על הגזרות. יש ג'ינסים שאני עובדת עליהם שעות על מנת לקבל את הגזרה המושלמת לגוף וליצור ג'ינס שיישאר איתך הרבה זמן. לא משהו אופנתי מדי. פשוט בול".
לא מתייחסת לטרנדים
ואכן, הקולקציה של פרימק נראית בדיוק כפי שהיא תיארה: פריטים שקטים, בדגש על פיתוחים שנותנים להם ייחודיות וסטייל. היא מרבה להשתמש ברקמות אותנטיות שנקנו בשווקים ברחבי העולם, ולהן היא מצוותת כפתורים עתיקים, שמשלימים את המראה האישי. בין הפריטים הבולטים תמצאי גופיות קמיסול שכה חסרות בארץ, בצבעים ניטרליים כמו בז', אפור ותכלת. הגזרה שלהן משתנה מעט מעונה לעונה, אך ניכר שזהו פריט מנצח שיתאים לכל אחת. עוד בולט בקולקציה סריג באפור מלאנז' שנקשר סביב המותניים, בגזרה מעט ספורטיבית, ומעוטר ברקמה שהופכת אותו לעדין ומתוחכם.
חצאית מידי מרובת קפלים עם ציור בתחתיתה גורמת לי לתהות אם גם היא התאהבה, כמונו, בסטייל של שנות ה־50 שהעלה מארק ג'ייקובס למסלולים בתצוגת החורף האחרונה של "לואי ויטון". "אני לא אוהבת להסתכל בתצוגות אופנה ואינני מתייחסת לטרנדים. אני מעצבת דברים שאני רוצה ללבוש. את החצאית שאת מחזיקה עיצבתי כבר לפני שנתיים וחצי, והשנה עיצבתי אותה מחדש וקיצרתי אותה מעט. אני ממש לא מעודכנת בהלך הרוח האופנתי. אם תשאלי אותי מהם הטרנדים לקיץ הנוכחי, אני לא אדע לענות לך. העיצובים שלי הם פועל יוצא של הרצונות שלי".
ובכל זאת, מיהם המעצבים או בתי האופנה האהובים עלייך?
"בארץ אני מאוד אוהבת את ויוי בלאיש. אני חושבת שהסגנון והאיכות שהוא מביא איתו, במיוחד בעיצובי הערב והחתונות, הם מקסימים ומבורכים. בחו"ל אני עוקבת אחרי דריס ואן נוטן, שתמיד מעניין ומפתיע אותי מחדש".
לסיום, מה את מרגישה יותר - תל אביבית, ירושלמית או אירופאית?
"הגוף שלי בתל אביב, הלב שלי בפריז וירושלים היא זיכרון מתוק".
בארון של תמר:
1.שמלה ושרשרת מהאוסף הפרטי
2. נעליים של סרג'יו רוסי
3. גופייה של המותג "אישתר"
