תמונות הפתיחה והסיום של הסרט התיעודי "איב סאן לורן: אמנות של אהבה" ("La'mour Fou", מצרפתית: אהבה משוגעת) מנציחות בשני דימויים קולנועיים מדויקים את סיפור חייו של גיבורו פייר ברז'ה: פרסונה פוליטית, איש עסקים, בן זוגו של מעצב האופנה איב סאן לורן, ולבסוף – אדם פרטי החי בגפו. אם בתחילת הסרט משתקף דיוקנו של ברז'ה דרך מראה המשלשת את דמותו, בסיומו הוא שעון על אדן החלון כשגבו למצלמה ופניו אל האוקיינוס האטלנטי. כשמצלמתו של הבמאי פייר תורטון מתקרבת לעברו, הוא מסיט את גופו אליה ונותן בצופים מבט אחרון ונוקב. לבד.
סרטים רבים כבר נעשו על איב סאן לורן, אך הם התמקדו בסיפור חייו רווי הדרמות, באשפוזים הפסיכיאטריים, בילדותו באלג'יריה, בהתמכרות לסמים ולאלכוהול, בעיצוביו המונומנטליים ובאטלייה בשדרות מרסו ברובע ה-16 בפריז. מכולם נעדר המרכיב המשמעותי ביותר בחייו של המעצב: פייר ברז'ה. "לאחר שכל חייו הוא עמד לצדו של סאן לורן כדי לגונן עליו ולהאדיר את שמו, עכשיו הוא נותר לבד", מסכם תורטון בפשטות את סיפור האהבה הנדיר בין השניים בשיחת טלפון ממשרדו בפריז. "זהו הסרט הראשון שבו אתה רואה את פייר ברז'ה כפרסונה עצמאית".
הטריילר לסרט
סרט הביכורים של תורטון מציג לראשונה את מערכת היחסים ארוכת השנים שהתקיימה בין מעצב האופנה האגדי לבן זוגו והפרטנר העסקי שלו, שליווה אותו מימיו בבית כריסטיאן דיור ועד קבורתו ביוני 2008. את הזוג הכיר תורטון בתחילת העשור האחרון דרך שחקנית הקולנוע הצרפתייה קתרין דנב, המוזה של סאן לורן והחמות לשעבר של תורטון (שהיה נשוי לשחקנית קיארה מסטרויאני, בתם של דנב ושל שחקן הקולנוע מרצ'לו מסטרויאני). הוא היה אז פסל צעיר, ונזקק ל-20 אלף יורו עבור פרויקט אמנות. דנב שלחה אותו אל ברז'ה, הידוע בתמיכתו באמנים צעירים. מאז הם שמרו על קשר קרוב ונפגשו מדי שבוע לארוחת צהריים. לקולנוע פנה תורטון לאחר שהשתעמם, לדבריו, מפיסול.
למרות שאפשר לבקר את הסרט על כך שהוא משמש כשופר לברז'ה – ונעשה בתמיכתו ובאישורו – תורטון מטפל בזוגיות המטלטלת שידעו השניים ביד אמן רגישה. סיפור המסגרת עוקב אחר ההכנות לקראת מכירה פומבית של יצירות אמנות בבעלות ברז'ה וסאן לורן במוזיאון הגראן פלה בפריז, שנמשכה שלושה ימים ונחתמה בהכנסות של חצי מיליארד דולר. באופן אלגנטי ומחוכם מתמקד תורטון בסיפורים מאחורי היצירות ובתהליך הפרידה מהן, כאלגוריה ליחסים המתפוררים בין השניים.
בניגוד לחזות הציבורית שלו, ביחסיו עם סאן לורן הסתתר ברז'ה בצל המעצב ותיפקד כמספר שתיים קלאסי. באחד הקטעים המרגשים בסרט הוא מספר כי במידה והיה נפטר לפני סאן לורן, הוא בספק אם האחרון היה יכול להתמודד עם מכירת האוסף. כך משרטט תורטון דמות עגולה החושפת צדדים פגיעים בשריונה, והפוכה לדימוי הקשוח והקריר של ברז'ה שהצטייר עד כה. אז מדוע לקח לברז'ה זמן רב כל כך להיחשף אם סבל במשך תקופה ארוכה? "ברז'ה אינו איש קל, אבל הוא היה מאושר מאוד במערכת היחסים הזו", מסכם תורטון. "הסרט הזה הוא לא על אהבה, אלא על האהבה ביניהם. וגם אם ברז'ה משקר, וגם אם זה לא נכון, וגם אם זאת לא באמת המציאות וזה רק נקודת המבט שלו – זו עדיין האמת שלו".
"L'amour Fou". צרפת 2010, 98 דקות.
