איה ואיתי, זוג צעיר מהרדוף, סרגו לפני למעלה משנה שמיכת טלאים לבנם הבכור אָיל. אומנות ויצירה הם חלק בלתי נפרד מחייהם בהרדוף. איה, שגרה שם מאז הייתה בת שמונה-עשרה, תופרת, סורגת, מלבדת, קולעת סלים, רוקמת, שחקנית בתיאטרון ויוצרת ומפעילה תיאטרון בובות לגיל הרך. איתי מסכם את פועלה באומרו "איה עושה הכול". איתי, אשר הצטרף לקיבוץ לפני כחמש שנים, רוקד, מנגן, משתתף בפרוייקטים גדולים של איה (כדוגמת השמיכה לבנם), עושה עבודות נגרות ("דברים לאָיל ומתנות לבני המשפחה") "והוגה לעצמי". כיאה לחיים בכפר, השניים מגדלים תרנגולת, מטפחים גינת ירק קטנה ושוקלים לצרף בקרוב עיזים "בשביל החוויה".
חומרים: השמיכה סרוגה מ- 100% צמר, רובו צמר מרינו, שנחשב יקר ואיכותי.
מידות: ניסיון למדוד את השמיכה מגלה שהמידות אינן מדויקות. השמיכה היתה בשימוש בחורף הקודם והריבועים המרכיבים אותה נמתחו. המידות הן כ-120X84 ס"מ, והשמיכה עשויה 156 ריבועים במידות 6.5X6.5 ס"מ, ובמרכז ריבוע אחד גדול ולבן עם מסגרת במידות 20X20 ס"מ.
דוגמה: צורת פרח ששוליו ישרים נבחרה מתוך שתיים-שלוש דוגמאות שהיו להם. "זו דוגמת קרושֶה שאיה מכירה. ברגע שמכירים מרווחים ופניות בסריגה אפשר לעשות מה שרוצים ואנחנו בחרנו במשהו מאוד בסיסי". הדוגמה נבחרה מהר מאוד.
בחירת הצבעים: לשמיכה צבעים רבים ומגוונים: לבן, כתום, ירוק, ורוד עתיק, ירוק בהיר, בורדו, כחול בהיר, ורוד-חום בהיר. הם השתמשו גם בצמר של סבתא שרה ז"ל בצבע צהוב-כתום, שהמגע שלו פחות נעים, ולכן יש ממנו רק ארבעה ריבועים. גם מהבורדו יש רק ארבעה ריבועים: "עשינו הרבה ריבועים בהמון צבעים, והיו ריבועים שלא נכנסו מכיוון שלא התאימו", הסבירו. גם איה וגם איתי סרגו כשני-שליש ושליש, בהתאמה, ולדברי איתי לא ניתן לראות הבדל. "שנינו עובדים מדויק", העיד.
זמן עבודה: שלושה חודשים של עבודה לא אינטנסיבית. איתי סרג ריבוע אחד בחמש עד שבע דקות. איה קצת פחות. החלק שנמשך הכי הרבה זמן היה הניסיון להבין איך לחבר את כל 156 הריבועים. "עשינו הרבה ריבועים והיו המון אפשרויות: בלאגן או מסודר, האם יהיה צבע שולט או לא, מה במרכז ומה בקצוות". הרבה אנשים טובים עזרו והתלבטו יחד איתם.
הסברים טכניים: בגלל דוגמת הפרח בחרו בסריגה בקרושֶה, ואת רוב הצמר כבר היה להם בבית. החיבורים נעשו בתפירה עם מחט לצמר. לחיבורים השתמשו בחוט בגוון ורוד-עתיק ולא היו מרוצים מהתוצאה. בביקור מקרי בחנות אנגלית למוצרי סריגה וצעצועים בקוקפילד (Cockfield), גילו השניים שמיכה דומה לזו שסרגו, אך מוצלחת יותר.
התאומה הבריטית: נסרגה על ידי המוכר, שהיה, באופן אירוני, בחור גדול, גברי, עם כתובות קעקע. השמיכה הבריטית נראית אחידה ומושלמת יותר בזכות שימוש בחוט בצבע תואם לצבע הריבוע.
עוד: בהרדוף, יישוב אנתרופוסופי, נהוג להכין שמיכת טלאים לרך הנולד, ורק בה מכסים אותו. השניים מעידים שלא תיכננו דבר מראש, אלא התחילו לסרוג ריבועים ללא התייחסות למין התינוק, כי היא תשמש גם את ילדיהם העתידיים. "במחשבה שניה", מוסיף איתי, "אולי נעשה שמיכה חדשה לילד הבא".