צהוב וצחיח בקיבוץ טללים, גם בסוף דצמבר. רק רוח מזרחית חזקה, לא נעימה, מזכירה שהחורף הגיע, קריר ויבש. את הקיבוץ, שנמצא חצי שעת נסיעה דרומית לבאר שבע, הקימו ב-1980 גרעיני נח"ל של תנועת הצופים. כיום הוא מונה 40 משפחות של חברי קיבוץ ו-80 בהרחבה הצמודה לו.
הגענו עד לכאן כדי לבקר בביתם המשופץ של זוג חברי קיבוץ ושלושת ילדיהם (13, 10 ו-7). היא מורה בבית הספר היסודי במשאבי שדה והוא מרצה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, והם הגיעו לכאן לפני כעשור, מפתח תקווה.
"אחרי שהילדים נולדו פחות התאים לנו לגור בעיר", מספרת האם, "בעלי התקבל להיות חבר סגל בבן גוריון וחיפשנו מקום מגורים בסביבה. הגענו לכאן וזה הכי קסם לנו מכל מה שראינו". הם שכרו דירה בת 74 מ"ר בקיבוץ. "זו נקודה מרוחקת", ממשיכה האם, "ודווקא אהבנו את זה; את השקט והשלווה, המרחבים והמדבר. הילדים היו כל הזמן בחוץ ולא רצו להיכנס הביתה".
אחרי שנתיים של מגורים בשכירות הם נכנסו לתהליך מועמדות לחברות, שאורך שנה, ולאחר שהתקבלו רכשו את הבית שבו התגוררו. במאי האחרון, לאחר שיפוץ מאסיבי, עברו לביתם המחודש, שהורחב ל-160 מ"ר.
להוקיר את העבר
הבית המקורי הוא חצי ממבנה חד קומתי עם גג רעפים אדום, ובו שתי דירות צמודות – דגם שכיח בבנייה הקיבוצית של שנות ה-80. האדריכל אלון כהן (moozna אדריכלים), שאליו פנו, יכול היה למחוק את המבנה הצנוע ולתכנן במקומו וילה פרטית, בהשראת השכונה החדשה הסמוכה. אך כבן הקיבוץ, שגדל על איכויות המרחב הקיבוצי המקורי, היה לו חשוב לשמור על האופי והפרופורציות שאפיינו את השכונות והבניינים הוותיקים.
כהן התבסס על הנראות הנמוכה והארוכה של המבנה, והעצים אותה באמצעות התוספת החדשה. החדרים שנוספו לבית חובקים אותו מאחור ומהצד, ואת חלקו הקדמי מקיפה מסגרת בטון חדשה, מנותקת מהמבנה.
המסגרת מתחילה בחזית הכניסה, עם קורה ארוכה שנמתחת לכל האורך בין שני עמודי בטון, וממשיכה אל חזית הצד, שם היא עוקבת אחר צורתו המשולשת של הגג.
לכל אורכה מייצרת מסגרת הבטון מרחב ביניים בין החוץ לפנים, מרפסת היקפית שמקורה בפרגולה אוורירית, עשויה כפיסי אלומיניום דמויי עץ. הפרגולה מחברת בין המסגרת לגג ומצלה על המרפסת ועל חדרי הבית.
"גם מזג האוויר הקיצוני השפיע על התכנון", מסביר כהן. "למרות החום הגדול בקיץ, חשוב שהמרפסת תהיה לכיוון דרום, כי בחורף ובלילה קר כאן. גם הפתחים הגדולים הם לכיוון דרום, אך מסביב לכל האזור הציבורי יש הצללה".
מסגרת נוספת מייצרות אדניות בנויות וגדולות, שחופו בטון דמוי עץ. אלו מקיפות את המרפסת ומייצרות הפרדה והדרגתיות במעבר בין הבית לשטח הפתוח, הציבורי, סביבו.
מבלים במקור, ישנים בתוספת
כדי להבליט את החיבור בין ישן לחדש, המבנה המקורי, הקדמי, טויח באפור ויש לו גג רעפים לבן, ואילו התוספת החובקת אותו טויחה לבן והיא בעלת גג שטוח, שמעליו קירוי כפיסי האלומיניום.
גם בתוך הבית יש הפרדה בין החלק המקורי לחדש: בחלק הישן והקדמי נמצאים הסלון והמטבח; לשניהם פתחים רחבים כלפי המרפסת המוצלת והדשא. בחלק החדש והאחורי נמצאים החדרים הפרטיים; חדר הורים עם חדר רחצה, ממ"ד שמשמש כחדר עבודה, חדר ילדים משותף לבת ולבן הצעיר, חדרון פרטי לבכור וחדר רחצה משותף.
פינת הטלוויזיה שמחברת בין החלק הציבורי לחדרי השינה נמצאת בעומק הבית ואין לה חלונות. "דווקא בגלל הממדים האינטימיים שלה והעובדה שהיא יותר סגורה ומוסתרת, זו אחת הפינות האהובות בבית", מעידה האם, שבימי קורונה הפכה אותה גם לפינת העבודה שלה.
"הם ידעו בדיוק מה הם רוצים וצריכים. הדגש היה על אזור ציבורי פתוח, מואר ופשוט", מסכם כהן ומוסיף: "לי כאדריכל היה חשוב לשמור על היחס בין הבית לשכונה, ועל ההיגיון הנכון שהיה בתכנון המקורי – להתחבר שוב לשבילים הקיימים ולשמור על השטחים הציבוריים כפי שהיו".
- תכנון: moozna אדריכלים
- קבלן: לוזון ביצוע
- פרגולות: קבוצת אלוקל
- חיפויים: shera
- אדריכלות נוף: דניאל כהן
- קבלן פיתוח: גיא ונוף
