"את יושבת"?, שאלה בהתרגשות עו"ד חן תירוש ממשרד "הרצוג פוקס נאמן" את צ'ילה עזרא, שאותה היא מייצגת פרו בונו. "התיישבתי מהר, נרגשת, כי הייתה לי הרגשה טובה", מספרת עזרא, "וחן אמרה לי שעל פי החלטת השופט מרט דורפמן מבית הדין לערעורים בירושלים, אני זכאית לתושבות קבע בישראל, ושתוך 14 יום עליי לגשת למשרד הפנים ולממש את הזכויות שלי". מספרת צ'ילה, שמתגוררת בתל־אביב.
ההחלטה התקבלה לפני שבוע וחצי (ב־9.12), והייתה אמורה להיות סופו המוצלח של מאבק ארוך שנים למימוש הזכות לתושבות קבע, שאותה היא מבקשת בגיבוי מטה המאבק בסחר בנשים ובזנות. "שמחתי, כמובן, אבל ההרגשה שלי לא הייתה דומה בכלל לאיך שדמיינתי במשך שנים", היא מודה. "כל הזמן דמיינתי איך יהיה כשאקבל תשובה חיובית. חשבתי שברגע אחד כל הפחד וה'מוד' ההישרדותי ירדו ממני ושאוכל לנשום אוויר ישיר לריאות וארגיש שאני על קרקע יציבה. דמיינתי שברגע אחד אחלים מהתהליך הקשה ומשבעת מדורי הגיהנום שהמדינה העבירה אותי. במציאות מאוד שמחתי, אבל הרגשתי שזה גדול מכדי שאקלוט ואעכל את זה בבת אחת. הרי אני כל כך רגילה לחיים בפחד ולהרגשה שאני תלושה ותלויה באוויר, ואי אפשר למחוק את זה ברגע אחד".
הישג נשי היסטורי
אילו זה היה תלוי בה, צ'ילה עזרא (44) לא היתה מגיעה כלל לישראל. היא לא יהודייה ולא ידעה מאומה על הארץ הזאת, עד שנחטפה בהונגריה, ארץ מולדתה, והובאה לכאן למטרת זנות. סיפורה תועד בסרט "זונה כמוני" (של הצלמת יעל שחר והבמאית שרון יעיש, הוקרן בדוקאביב, זכה בפרס אופיר ב־2017 ונכלל בסל תרבות), ובאוגוסט האחרון היא אף סיפרה ל"לאשה" על מאבקה לקבלת תושבות קבע.
היא הייתה אם לפעוטה כשנחטפה לפני 22 שנה והוברחה לישראל. כאן הועברה מיד ליד בין סוחרי נשים, התמכרה לסמים קשים, התגלגלה ברחוב, נאנסה באכזריות ולא היססה להעיד נגד האנס, מה שסייע להכניסו למאסר של מספר שנים. בין לבין, נישאה לגבר ישראלי והתאלמנה ממנו, ובכוחות על, בסיועם של גופים ממסדיים ואנשים טובים שראו את הפוטנציאל האנושי מעבר לעיסוק שלא בחרה בו, התמסרה לשיקומה שלה. היא נגמלה מהסמים והחלה להתנדב במרפאת לוינסקי בתל־אביב, שם היא מסייעת עד היום לנשים שמצאו את עצמו ברחוב. במקביל עברה הכשרה ועבדה כמדריכה ביחידה לתחלואה כפולה (עם מכורים שהם מתמודדי נפש) של משרד הבריאות ובהמשך ביחידה להתמכרויות בלשכת הרווחה של חולון. בשביל הנפש היא לומדת ב"המכללה" - בית ספר חברתי למען נשים היוצאות ממעגל הזנות. "כל פעם שאני מסיימת קורס אחד, אני לומדת עוד משהו. זה חשוב לי, כי אני חיה בתחושה שבזבזתי הרבה שנים שבהן לא פיתחתי את עצמי", היא אומרת. מאז שיצא הסרט לאור (ועד למגבלות הקורונה), גם סיפרה את סיפורה בהרצאה "הייתי ואני כבר לא שם".
במהלך השנים הגישה בקשות לקבלת מעמד של תושבת קבע בישראל, אך נדחתה בכל פעם. ביוני השנה הוענקה לה אשרת עבודה של שנה בישראל, מעמד שלדבריה ניתן לה כבר לפני שלוש שנים. "אני כל כך מאוכזבת", אמרה לי אז, כשעו"ד חן תירוש הגישה בשמה ערעור על ההחלטה.
"איך זה שהמדינה עדיין רואה בי איום? ולמה את כל כך רוצה להישאר בארץ, שאליה הגעת בניגוד לרצונך?", שאלתי. "זו שאלה שאני נשאלת בקביעות. צריך להבין: כשאדם נחטף מחייו, נעקר מהשורש ומצליח לבנות לעצמו חיים חדשים ואישיות חדשה, נוצר לו קרע בלתי הפיך עם החיים הקודמים. כך, לפחות, קרה לי. הקשרים שלי עם הונגריה (כמו גם עם בתה, צ"ר) נחתכו ואי אפשר לחבר אותם מחדש. לעומת זאת, מתוך התופת צמחתי כאן להיות אזרחית טובה, הכרתי אנשים שהם משפחה עבורי, יש לי החפצים שלי, ההרגלים שלי, העבודה שלי – כל מה שמגדיר אותי. זה המקום שלי ואין לי אחר".
כך מרגישים גם ישראלים רבים שהתקשרו אליה ובירכו אותה עם פרסומה של החלטת בית המשפט. "הייתה לי תחושה שמה שקורה כאן זה דבר היסטורי, ושזה הישג של כל מי שהיה איתי בדרך, ובעיקר הישג נשי. הרגשתי שסוף סוף הצדק נעשה ושהפעם פגשתי שופט שהלב שלו במקום הנכון".
בום בלב
אבל אחרי מספר שעות התקשרה שוב עו"ד חן תירוש, הפעם בקול קודר. "מינהל האוכלוסין שוקל להגיש ערר, ולכן השופט החליט להקפיא את התהליך עד ל־23 בדצמבר 2020", אמרה לה.
מה זה אומר מבחינתך?
"שבשבועיים האלה אני לא יכולה לממש את הזכויות שלי על פי החלטת בית המשפט".
מה הרגשת?
"בום בלב! הרגשתי שהפעם חצו את כל הגבולות האנושיים ושזו כבר התעללות, צעד כוחני ואכזרי. אני פשוט לא מבינה מה עשיתי להם שהם רוצים את מותי!"
את לא מגזימה? גירוש מכאן פירושו מוות לגבייך?
"אני אדם שהיה מכור לסמים קשים כדי להדחיק את הכאב שבתוכי. אם מגרשים אותי מכאן, בעצם משחזרים את מה שעברתי לכל אורך הדרך. גירוש מכאן אומר שאני מאבדת את החברים, את הקריירה, את השפה שאני מדברת, את המשמעות לחיי. כל אחד היה מתמוטט אם היו שולחים אותו מהחיים שלו, בטח אדם כמוני שמאובחן בפוסט טראומה ועדיין נמצא בתהליך שיקומי. אני לא מבינה איך זה שהמדינה עדיין רואה בי איום. הרי מתוך התופת צמחתי להיות אזרחית טובה ומועילה ולסמל המאבק נגד סחר בנשים".
בהחלטתו המנומקת כתב הדיין מרט דורפמן, בין השאר: "ברור לי שמתן רישיון לישיבת קבע בישראל אינו מהווה תרופת פלא שביכולתה להגליד את פצעיה של העוררת, אך סבורני כי יש בתושבות קבע כדי להעניק לעוררת את תחושת היציבות שהייתה חסרה לה במהלך חייה, נוכח כל מה שעברה בשל חטיפתה מהונגריה לישראל".
"המאבק של צ'ילה לא נגמר", מבהירה עו"ד איילת דיין, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, שמלווה אותה במאבקה. "אחרי פסיקתו המדהימה של בית הדין, כי יש להעניק לצ'ילה מעמד קבע, ביצוע פסק הדין הוקפא למשך שבועיים, לבקשת רשות האוכלוסין וההגירה, מאחר והם שוקלים לערער על ההחלטה. יש לנו שבועיים להפעיל לחץ על מנת למנוע את הערעור ולהעניק לצ'ילה קצת שקט ויציבות".
המטה יצא בקמפיין במטרה לשכנע את מינהל האוכלוסין שלא יוגש ערעור ובבקשה מהציבור לשלוח מייל למנכ"ל רשות האוכלוסין שלמה מור יוסף ולשר הפנים אריה דרעי, בדרישה שלא יגישו ערעור ויניחו לצ'ילה לקבל מעמד קבע בישראל.
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "בקשת עיכוב הביצוע הגיעה מרשות האוכלוסין מאחר שאנו מבקשים ללמוד את התיק".
