אובוד הפסטורלית היא עיר באלינזית הממוקמת בין שדות אורז, יערות ונקיקים תלולים, ומושכת אליה מיליוני תיירים מדי שנה. כאן בחרו לבנות את בית הנופש שלהם בני זוג מתחומי היזמות והכספים, שמצאו זה את זו לאחר קריירות ארוכות ומוצלחות וביקשו לייצר לעצמם מקום מפלט הרחק מהיום-יום הקדחתני שלהם – חלקו באזורים אחרים בבאלי וחלקו בארצות המוצא שלהם.
כמו בני הזוג, גם המתכנן שאליו פנו, האדריכל הגרמני אלכסיס דורנייר, העתיק את חייו ואת הסטודיו שלו לבאלי. ההתגלגלות היתה מקרית כמעט, הוא מספר: ''עבדתי בברלין, וחבר פנה אלי שאעזור לו בפרויקט של בית נופש. היתה פה הזדמנות להתנסות במשהו חדש, במקום שעוד לא הייתי בו. הגעתי לבאלי והתאהבתי – בארץ, באנשים, בריחות, במה שרואים ומרגישים פה. אז החלטתי להישאר. לאט לאט אנשים פנו אלי ודברים התגלגלו ככה שבסוף העתקתי את הסטודיו שלי מברלין לכאן".
הלקוחות ביקשו מהאדריכל בית ייחודי אבל עדין, פשוט אך שימשוך את העין, לא גדול מדי – כך שאפשר יהיה לבלות בו לבד – אך מרווח מספיק כדי לארח בו קבוצה קטנה של חברים. מקום מפלט מודרני, שישקף גם את התרבות הבאלינזית.
נשמע כמו בריף מלא סתירות, ודורנייר ניגש למשימת התכנון כאל ניסוי אדריכלי. הוא מציין את העקרונות החשובים לו: חקירה של צורות חדשות בלי לוותר על המורשת העשירה של האדריכלות המקומית; והעצמת הנוף הטרופי העוצמתי בכלים אדריכליים.
"כל קומה בבית הדו קומתי מבטאת רעיון", כותב האדריכל. "הקומה השנייה (קומת חדרי השינה. א"פ) היא לבו של הפרויקט. קומה זו מכוסה במשטחים מעוקלים ובנויה מקירות במקצב קבוע. קומת הקרקע היא נפח מלבני פשוט, שבו מבואה, סלון, מטבח וחניה מקורה, ותפקידה לשמש מסד לקומה שמעליה".
הבתים בתכנונו של דורנייר משלבים עיצוב תעשייתי ואלמנטים של מודרניזם טרופי, ונטמעים בסביבתם באמצעות שימוש בחומרים מקומיים, טבעיים וזמינים. קירותיו של הבית נבנו מאבן קרובוקאן, אבן חול מקומית קשה וכהה. זהו חומר בנייה מסורתי בבאלי, הזמין לכרייה בסביבה. את הגג ההיפרבולי (סלילי), הנדמה כקליפה דקה, הצליחו לייצר באמצעות תשתית של רשת ברזל עצומה, ואופיו הגלי של המבנה מתעצם בעזרת ההשתקפות של הגג במימי הבריכה, הפרושה במקביל לבית.
"הקירות ההופכים לגגות יוצרים צללית איקונית וקצבית", מתאר האדריכל את הגג המושקע. שאר חלקי הבית מתוארים באופן פחות מהפכני: "התכנית פשוטה, מעשית וחוזרת על עצמה. כיוון המבנה – ממזרח למערב – נקבע לטובת הצללה עצמית ואינטימיות ביחס למיקום השכנים".
"האקלים הטרופי מכתיב שפה ודרישות פיזיות חדשות'', אומר דורנייר על הסביבה שבה הוא פועל עכשיו. ''מאוד מלהיב אותי ליישם מה שלמדתי בארצות עם אקלים שונה. לעסוק באדריכלות באזורים כאלה מעורר אותי באופן יומיומי ומזכיר לי להאט ולהעריך את חשיבותם של האיזון והרווחה בחיים".
עיון באינסטגרם שלו מגלה פרויקטים מרהיבים, שרובם מיועדים לתיירים עשירים מאוד מהמערב. למשל:
עם זאת, הוא לא מייפה את התהליך. הדרך לתוצאות המרשימות קשה: "באינדונזיה יש תפישות שונות משלי לגבי תכנון וסימולציה, זה מאתגר ולפעמים מביא להתנגשות. אנחנו צריכים כל הזמן לנהל את הציפיות שלנו". פערי השפה והתרבות מתבטאים גם באתר הבנייה: "כדי להגיע למכנה משותף טוב ותקין בעבודה בשטח נדרשים גמישות, פתיחות וכושר אלתור גבוה. זה מאתגר עבור כולם".
