אייקון מאויר בשבוע: המורשת של ג'ון לנון היא לא רק אהבה, אחווה ושלום

ג'ון לנון

סליחה, במי מדובר? ג'ון לנון, החיפושית הרביעית (או הראשונה, תלוי מאיזה כיוון סופרים), נולד לפני בדיוק 80 שנה, נרצח לפני 40 שנה, ואחראי, מאז ולנצח, על פסקול חיינו – לפחות עבור אלה מאיתנו שנולדו במאה הקודמת. גם היום, שנים רבות לאחר מותו, הוא מושא הערצה אייקוני. לא רק בזכות הפעילות המוזיקלית שלו, אלא גם בגלל האופן שבו רתם אותה להפצת מסרים של שלום ואחווה.

לנון הוא תמצית כל מה שהסיקסטיז היו – סמים ורוקנרול, אהבה חופשית ושאיפה לשוויון, מריחואנה לארוחת בוקר ומדיטציה כנשנוש חצות, שיער ארוך, שירי אהבה בסיסיים, מכנסי ג'ינס מתרחבים, ונאיביות שנדמה שהסתלקה לתמיד מהעולם בשנות ה-80 ומאז רק מייצרת געגועים למה שהיה ולא ישוב.

מהאספקט האופנתי, לנון היה נייר הלקמוס של תקופתו. 1964(צילום: rex/asap creative)

לנון היה המלחין האולטימטיבי של הרגשות – מינימום של אקורדים ומקסימום ביטוי, ודווקא לא בהמנונים הפלקטיים שכה מזוהים איתו. חייו הפרטיים הסופר-קפיטליסטיים אומנם עמדו בסתירה מוחלטת לכל מה שהטיף לו, אך הוא יישאר תמיד, לפחות תדמיתית, "גיבור מעמד הפועלים".

הרצח שלו הפך לטראומה אמריקאית לאומית, לא פחות מזה של ג'ון פ' קנדי. למרות הבריטיות המובהקת של לנון, נדמה שהרצח שלו סימל איזו פגיעה באתוס מוסכם ומתקפה שמכוונת לא רק נגד אדם פרטי אחד, אלא מאיימת על ערכי התרבות. בסופו של דבר, מעבר להיותו קורבן לרצח לא מוסבר, לנון הוא סמל שנותץ.

החליפות הצרות בתחילת הדרך של הביטלס(צילום: AP)

למה אייקון? לנון לא היה רק כותב ומבצע, ולא רק חלק מהלהקה שהיא האגדה הכי גדולה של הרוקנרול. כמו שהוא עצמו הגדיר זאת, "הנצרות יכולה למות עכשיו, אנחנו יותר פופולאריים מישו". הוא היה גם אקטיביסט וידע לרתום את הפרסום העצום שלו כדי לקדם את הנושאים שהיו קרובים ללבו.

לנון בהופעה של הביטלס(צילום: AP)

ניתן להתווכח על השאלה האם הפוליטיקה שלו הביסה את המוזיקה ועד כמה, בראי הזמן, יש משמעות לדקלומים מסוגת Imagine, שהציניות המובנית שלנו כיום תופשת אותם כילדותיים וחלולים. אבל אין ספק שמאחורי הסיסמאות, ניתן למצוא את השירים הכי קסומים, פשוטים ואמיתיים שמדברים על החיים עצמם.

כך הם יצרו גם את המראה וגם את הפסקול של תקופתם. 1966(צילום: AP)

מהאספקט האופנתי, לנון היה נייר הלקמוס של תקופתו. הוא לא רק ייצג את הלך הרוח והנראות של דורו, אלא גם המציא ושכלל אותם. לנון, כאדם פרטי או כסמל, הוא הפרצוף של שנות ה-60 כפי שהתקבעו בתודעה הציבורית. במילים אחרות: פסיכדליה, זן ובודהיזם מעוטרים במשקפיים עגולים שקיבלו ממנו את שמם, וסמים, המון סמים. כל אלה תובלו בצווחות של מעריצות היסטריות (ג'סטין ביבר, לא המצאת שום דבר חדש) והתנהלות מגלומנית.

עם יוקו אונו, 1968(צילום: Keystone/GettyimagesIL)

מסע ויזואלי לאורך הקריירה של לנון, יכול לשמש כתיעוד אופנתי מתגלגל של השנים הללו. החל בחליפות הכהות בגזרה צנומה וצמודה המשודכות לפוני עגול ומוחלק של תחילת הדרך בליברפול, ועד לוק המהרישי עם הגלביות, השרשראות, הזקן הפרוע והשיער הארוך, שהפכו למדים הרשמיים של כל הרוחניקים שהולכים לשתוק באשרם בהודו, מאז ועד היום.

יחסים לא פשוטים. עם הבן ג'וליאן(צילום: Keystone Features/GettyimagesIL)

ג’ון לנון והביטלס היו שם, בקדמת הבמה הסגנונית של תרבות הפופ האנגלית (ומאוחר יותר, האמריקאית) – על קו התפר שבין ה"מוד" ל"רוקר", שני הטרנדים המרכזיים שליוו את השנים הראשונות של הסיקסטיז באנגליה – ועד להיפים וילדי הפרחים שלבלבו בתנועות המחאה של סוף העשור. כך הם יצרו גם את המראה וגם את הפסקול של תקופתם.

בחליפה לבנה, 1969(צילום: AP)

למה לא? מאיפה להתחיל – לנון היה גבר אלים, הזניח את בנו הבכור, השתכר, התמסטל, שיקר וממש לא חשב ש"כל מה שצריך זו אהבה". זאת אומרת, אהבה זה יופי, אבל גם טירות מפוזרות ברחבי הגלובוס. הפער, מתברר, בין המילים שהוא שר לחיים שהוא חי, היה ענק. וזה בלי להתייחס למערכת היחסים עם יוקו אונו.

ובכל זאת: אולי צודקים אלה הטוענים כי צריך להפריד בין האדם ליצירותיו. אם היינו מעריכים רק את תוצריהם של הראויים והמוסריים, היו נמנעים מאיתנו אוצרות תרבותיים לא מעטים. ג'ון לנון כנראה לא היה בן אדם נהדר. יש סיכוי גדול שמקורביו סבלו ממנו לא מעט. אך במקביל, הוא גם האיש שכתב כמה מהשירים הכי יפים בעולם, והמוזיקה שלו נגעה לרבים בנשמה.

לנון לפני מותו ב-1980(צילום: AP)

הערה

הטור הזה מציין, אחת לשבוע, דמות אחרת מעולם התרבות והאמנות, שהחותם האישי המשמעותי שהשאירה בתחום היצירה שלה חרג והשפיע על התרבות הכללית גם במעגלים רחבים הרבה יותר. לצורך כתיבת הטור אני לומד את הדמות, קורא טקסטים רבים שכתבה או שכתבו עליה, ושואב השראה ממקורות רבים במטרה לצייר דיוקן נאמן לדמות שאני מעלה על נס.

גם בטור הזה, אודות ג'ון לנון, קראתי טקסטים רבים, וכמה מהם המשיכו להדהד בי גם כשציירתי וכתבתי את הטקסט הזה, בעיקר הטור הזה של דורון כהן, שהוקדש ל"מלחין הרגשות". על כן, תודה דורון על המחשבות והתובנות האלה.

מה זה אייקון אחד בשבוע?

עולם הזוהר זוכה ממני בדרך כלל להתייחסות ביקורתית וחשדנית (וגם אני רואה בעצמי לפעמים את המבוגר הממורמר), אך אני חייב להודות שיש בו צדדים שמרגשים אותי בכל פעם מחדש. היוזמה "אייקון אחד בשבוע" משלבת שלוש אהבות גדולות שלי – איור, אופנה וסקרנות, או אפילו אובססיביות, לחייהם של מפורסמים.

בכל שבוע אבחר דמות אחת שמבחינתי ראויה לתואר המחייב "אייקון אופנה", מקומי או בינלאומי, שאותה אאייר ואשתף כאן. אתם מאוד מוזמנים להציע הצעות משלכם לאייקונים לאיור, או להתווכח עם הבחירות שלי.