בחוץ כפרי, בפנים אישי: בית חדש מספר על אורח חייה של המשפחה

מבנה צנוע, ותיק אך מתוחזק היטב, ניצב בקדמת המגרש בשכונה של בתים פרטיים במזרח הוד השרון. רק לאחר שעוברים את השער החשמלי נגלה לעין בית גבוה ומודרני, שנבנה מאחוריו. זהו ביתה החדש של משפחה בת חמש נפשות – בני זוג העוסקים במקצועות חופשיים ושלושת בניהם (14, 11 ו-5).

את המגרש בן הדונם רכשו בתחילת שנות ה-2000, במכירה פומבית. על חלקו הקדמי ניצב בית בן 100 מ"ר, ומאחוריו השתרע פרדס פרטי. הם התאהבו בפשטותו של הבית הישן ובשטח הירוק הנרחב מסביבו, ועברו לגור בו כמו שהוא.

עם השנים והולדת הבנים הבית הפך קטן למידתם. בתחילה חשבו לשפץ: "מאוד אהבנו את הבית ואת סביבתו המקסימה", אומרת האם. לבסוף הבינו שההשקעה בשיפוץ לא תשתלם, החליטו להיפרד מהפרדס ולבנות מאפס. הם פנו לאדריכלית קרני חורש לאחר שהתרשמו מביתה הפרטי שהוצג כאן ב-Xnet, ולפני חמש שנים החלו יחד אתה את תהליך התכנון.

בפרדס שמאחורי הבית הישן, לפני הבנייה

לאחר הכנת המגרש לבנייה

וכיום(צילום: שי אפשטיין)

הבית החדש משתרע על פני שתי קומות ומרתף, 295 מטרים רבועים בסך הכל. מבחוץ סגנונו הוא מה שנהוג לכנות כאן כפריות מעודנת; חזיתות לבנות, פתחים רחבים של ויטרינות ממוסגרות בברזל שחור, תריסי עץ וגג רעפים שמסתיים בשוליים בולטים של קורות עץ לבנות. בפנים, לעומת זאת, האדריכלות משוחררת ומייצרת חללים מעניינים וייחודיים, שהותאמו בתשומת לב לדיירים, כך שהם משקפים את ההרגלים והאהבות שלהם. "קרני לא שכחה לרגע שאנחנו אלה שנגור בבית'', מחמיאה לה האם.

הבית אמנם גדול כמעט פי שלושה, אך מעל הכל, לבני הזוג היה חשוב לשמר את האיכויות האינטימיות שהיו במעונם הישן. ''הגענו לקרני עם רשימה ארוכה של אפיונים, לעתים עם סתירה פנימית ביניהם", מספרת האם. ''אנחנו הורים לשלושה בנים אנרגטיים ביותר, ולצד זאת אני עובדת מהבית במקצוע שמצריך פרטיות ושקט בשעות העבודה; רצינו שגודל הבית לא יגבה מחיר בתחושת הקרבה והזמן המשותף, ושהתכנון יאפשר שיח וקשר עין בין החללים והמפלסים השונים. שיהיו פינות המאפשרות לכל אחד מבני המשפחה להיות עם עצמו כשהוא בוחר בכך, ועם זאת שיהיה נעים ופתוח לארח''.

בין חוץ לחוץ

חורש תכננה שני אזורים משותפים, פתוחים אך נפרדים, שביניהם מחברת המבואה. דלת הכניסה הראשית מוצנעת בצד הבית, ובפנים המבט פונה מיד שוב החוצה, דרך ויטרינה גדולה שתוכננה ממול וממסגרת מבואה חיצונית.

בין שתי מבואות החוץ הללו, שנגרעו מהמסה של המבנה המלבני, נמצא אזור התנועה המרכזי של הבית. הוא מחבר בין אזור המטבח ופינת האוכל לבין הסלון ופינת הטלוויזיה, וגם בין שלוש הקומות, באמצעות גרם מדרגות קליל מברזל שחור.

תוכנית קומת הכניסה(תוכנית: קרני חורש אדריכלים)

דלת הכניסה הראשית נמצאת בצד הבית(צילום: שי אפשטיין)

היא נפתחת אל המעבר בין שני חלקי הקומה(צילום: שי אפשטיין)

מבט מחוץ לחוץ, ובמרכז שידה מגירות ישנה שקיבלו במתנה מהסבתא, וניצבת כאן בדיוק בפרופורציות הנכונות(צילום: שי אפשטיין)

בקדמת הבית, פונים לחצר, מוקמו המטבח ופינת האוכל, שהם מרכז הכובד של הבית. כאן מתנהלים חיי היומיום, ומכאן אפשר לראות גם את הסלון ואת קומת החדרים העליונה. המטבח תוכנן סביב אהבתו של אב המשפחה לבישול ולהתנסויות קולינריות כמו הכנת גבינות ובירות ביתיות. המטבח גדול ומרווח, מאפשר בישול תוך כדי אירוח וקשר רציף עם היושבים בפינת האוכל או בחצר הקדמית, אליה הוא פתוח בנדיבות.

כאן מבשלים, וגם מסתכלים החוצה(צילום: אודי מוצני)

תפריט לסופ''ש(צילום: שי אפשטיין)

במרכז ניצב שולחן נגרים ישן, ששימש בבית הקודם כשולחן אוכל וכאן הפך לאי אחסון ועבודה. סביבו תוכנן מטבח בצורת ח', עם משטחי עבודה ארוכים הפונים אל החוץ וקיר של ארונות גבוהים. ארון ברזל וזכוכית מהבית הקודם הותאם בגווניו התכולים-אפרפרים לנגרות החדשה, ומוסיף לה אופי.

מדפי ברזל עם קופסאות פח ישנות, שמקורן ברהיט משוק הפשפשים, הוצמדו אל האי כדי לאפסן ביעילות את חומרי הבישול והאפייה השונים(צילום: שי אפשטיין)

ארון ויטרינה ישן משתלב בנגרות החדשה(צילום: שי אפשטיין)

מעל פינת האוכל מתנשא החלל הכפול של הבית, תחום בשתי ויטרינות גדולות אך עדינות, שקוף כולו כלפי חוץ. במרכז ניצב שולחן אוכל ארוך מעץ מלא, ומאחוריו, כניגוד לחזיתות השקופות, נבנה קיר עבה עם נישות בנויות, סגורות בדלתות ייחודיות. "דלתות העץ נקנו הרבה לפני תכנון הבית, בשוק הפשפשים בחיפה, ומקורן מבית ערבי ישן שפורק", מספרת האדריכלית. "בעל הבית רצה לשלב אותן בבית, ואני תכננתי עבורן ארונות לכלי הגשה, בנישות בנויות".

קיר שקוף מתנשא גובה שתי קומות, כניגוד לקיר הנישות העבה שמולו(צילום: שי אפשטיין)

"פינת האוכל היא לב הבית. שם אנחנו אוכלים, מציירים, מכינים שיעורים, קוראים, מארחים ומדברים", אומרת האם. "המיקום שלה מאפשר קשר עם יתר חלקי הבית, כולל הקומה העליונה, והבחירה בשולחן הארוך מאפשרת לכל השימושים להתקיים ללא מאמץ זה לצד זה".

סלון אינטימי מחולק לשניים

גם החלק השני של קומת הקרקע שופע חלונות נדיבים כלפי הגינה, אך התחושה בו אינטימית הרבה יותר. זה לא המקום לרביצה משפחתית – הוא אינו גדול ומואר היטב. רוב הרהיטים, קלילים ובהירים, הגיעו מהבית הקודם. תוספת חדשה היא קומפוזיציה של מדפי עץ בעיצובו של חן זלקינד, שהותקנה על קיר הבלוקים החשוף. "הסלון שלנו תוכנן דווקא כחלל פרטי יותר, המזמין לקריאה, לנגינה ולשיחות אחד על אחד", מסבירה האם.

מהסלון נראית הכניסה לבית(צילום: שי אפשטיין)

קומפיזיצית מדפים לקיר, בעיצובו של חן זלקינד(צילום: שי אפשטיין)

בהמשך לסלון הקטן, מוגבהת על במת עץ, נמצאת פינת הטלוויזיה. היא פתוח לסלון אך התחושה בה מכונסת ועטופה, מעין פינה שניתן להתנתק בה מעט. מול ספת רביצה גדולה הותקנה על הקיר ספריית מתכת פשוטה ומודולרית (''מדפי לה גרדיה''). "זהו פתרון זול וקל לביצוע", אומרת האדריכלית, "שגם מתחבר חומרית לחלונות הבלגיים ולמעקה הברזל".

זה לא מלון דירות

הקומה העליונה נמצאת מתחת לגג עץ משופע, שנצבע לבן. לחדרי השינה מוביל גשר פתוח, מרוצף אריחים מאוירים בשחור, המשקיף אל פינת האוכל. יחידת ההורים לא גדולה, אוורירית ונעימה למראה בזכות תקרה לבנה וגבוהה ושתי ויטרינות עם וילונות לבנים, דקיקים. הוויטרינות נפתחות אל מרפסת פרטית, המשקיפה אל החצר הקדמית.

תוכנית הקומה העליונה(תוכנית: קרני חורש אדריכלים)

מבט מגשר הקומה העליונה(צילום: שי אפשטיין)

מכאן נראה הבית הישן שנמצא בקדמת המגרש, ומושכר עכשיו(צילום: שי אפשטיין)

צילומי משפחה ממוסגרים, מדורות שונים(צילום: שי אפשטיין)

סביב הגשר נמצאים חדרי הילדים. "אנשים המליצו לנו לבנות לילדים סוויטות פרטיות עם חדר רחצה לכל אחד, אבל אמרנו – לא. המטרה שלנו היא להיות ביחד ולא לייצר מלון דירות לילדים", אומרת האם. לכן יש לכל ילד חדר, אך חדר הרחצה משותף. החדרים פשוטים, בעלי תקרת עץ גבוהה ולבנה, פרקט אלון וויטרינות ממוסגרות בברזל דק ושחור, שנפתחות אל מרפסות קטנות. הריהוט הבסיסי הגיע ברובו מהבית הקודם וחלקו נצבע מחדש.

''בדיעבד הבנו שאחד היתרונות במגבלות התקציב היה בחוסר האפשרות לקנות הכל מן המוכן'', מספרת האם. ''היות ולא ניתן היה לרכוש את מלוא הריהוט, החפצים והאמנות, יחד עם קרני נדרשנו לאלתר, לצבוע ולהסב רהיטים ישנים''.

מימין חדרו של הבן הגדול(צילום: שי אפשטיין)

שני הקטנים מעדיפים לישון על מזרון שמונח על הרצפה(צילום: שי אפשטיין)

גישה מעשית הנחתה את עיצוב חדר הרחצה המרווח של הבנים. "בעלת הבית רצתה שיהיה מואר ומאוורר ושיכיל בתוכו את אזור הכביסה", אומרת חורש.

ארון ברזל מאוורר בדלתות רשת מכיל את מכונות הכביסה והייבוש, ומעליו משטח נוח לקיפול. המרפסת הצמודה מאפשרת ייבוש באוויר הצח(צילום: שי אפשטיין)

חצר במקום מרתף

קומת המרתף היא, שלא במתוכנן, הקלף המנצח של הבית. בשל הטופוגרפיה של המגרש, העירייה דרשה ליישר את השטח ולבנות בין המגרשים קיר בגובה ששה מטרים – חומה עצומה הפוגמת באיכות המגורים של הבית ושל שורת הבתים השכנים, הנמוכים ממנו. "לא יכולתי להיות חלק מהמפגע האדריכלי הזה", אומרת חורש. אחרי מאבק מול הרשויות קיבלה אישור להשתמש בטופוגרפיה כדי ליצור חצר מונמכת, מה שאפשר חומה בגובה שני מטרים בלבד, תקדים של ממש.

תוכנית קומת המרתף(תוכנית: קרני חורש אדריכלים)

גם כאן שום דבר אינו חדש(צילום: שי אפשטיין)

חדר העבודה הנעים של האם נמצא בקומת המרתף ונהנה מחצר פרטית ושפע של אור. לצדה תוכננו ממ"ד וסדנה של בן זוגה, שבה הוא משלב בין עבודות נגרות פשוטות לניסויים קולינריים. "בקומה הזו כבר לא נשאר לנו תקציב להלבשה", היא מסבירה. "כל מה שיש פה הם פריטים שאספנו במשך השנים מפה ומשם ושיפצנו לבד".

למשל, ארון כיור נבנה על בסיס ספסל פסנתר ישן(צילום: שי אפשטיין)

רישול מכוון בגינה

הפרדס נעלם, אך לבני הבית היה חשוב לשמור על סביבה ירוקה, וגינה עוטפת את הבית מכל צדיו ובכל מפלסיו. לכן גם בחרו שלא להתקין תריסים בקומת הקרקע. "כך, בכל שעות היום, מכל מקום בפנים, יש קשר עין לחוץ", מסבירה בעלת הבית. ולא רק קשר עין: דלתות מרובות מאפשרות לצאת החוצה כמעט מכל אזור.

פינת פויקה(צילום: שי אפשטיין)

"הגינה מרושלת בכוונה, סלחנית", מתארים בני הבית. יש בה אזורי שהייה מגוונים, פתוחים (כמו מגרש הכדורסל מלפנים) או אינטימיים יותר (כמו פינת פויקה או פינת העישון החביבה במיוחד על הסבא).

האופי והאמירה של הדיירים מורגשים מאוד.

''נכון", משיבה חורש. ''אני נתתי בסיס אדריכלי, שבתוכו הבית יוכל להיות דינמי, לא מקובע''.

ובעלת הבית מוסיפה: ''לא רצינו שהבית יהיה חדש מדי, שלא יהיה כולו מהניילונים. מראש הכנסנו לתכנון דברים שאהבנו ואספנו במשך השנים. אנחנו גם לא מסוג האנשים שנכנסים לבית ואומרים זהו, סיימנו, לא רוצים לגעת יותר. התחושה שליוותה את הפרויקט הייתה של תהליך יצירה, הרפתקה ממש. אולי מתוך כך התאפשרה לנו הנאה מהדרך, ולא רק קוצר רוח לקראת סיום הבנייה''.

ופינת העישון החביבה על סבא(צילום: שי אפשטיין)

• קבלן: דוד פריזט
• וילונות בסלון: סמדר חי גל
• אריחים בחדרי רחצה: מודי
• בטון מוחלק: עופר פלס דיזיין
• נגרות: נגריית שורש