"כבר מגיל צעיר הייתי מחוברת לעולם האופנה, בעיקר מהמקום שלא מצאתי מה ללבוש, אז החלטתי פשוט ללמוד תפירה ולתפור לעצמי",הבלוגרית יעל רגב, פותחת ומספרת. "תמיד הרגשתי שזה שאני שמנה, זה לא אומר שאין לי סטייל ורצון לבטא את עצמי דרך בגדים".
מה הביא אותך לכתוב על ההתמודדות של אישה שמנה בעולם האופנה?
"בעיקר הניסיון האישי והמאוד מתסכל שלי ושל המון נשים אחרות. סבלתי מהפרעות אכילה מגיל שבע. כבר כילדה הרגשתי את התגובות החברתיות לילדה שמנה, אני זוכרת את זה, וזה הוביל בסופו של דבר להשמנה שליוותה אותי לאורך החיים. אז התחלתי לכתוב, ובאופן טבעי היה לי המון מה לומר בנושא הזה שכל כך עצבן אותי בתור נערה.
"התחלתי דרך עיתונות אופנה ובהמשך עברתי לבלוג. ה-2006, הוזמנתי כבלוגרית לתצוגת אופנה מאוד מתוקשרת של המותג ML ('מתאים לי'), וישבתי שם ופשוט כעסתי על התפיסה הכל כך צרת אופקים של מותגים על מידות גדולות. הדגמים היו אוהלים והיה נדמה שכל מי שרוצה ליצור בגדים לנשים מלאות עושה את זה במחשבה שאין לנו שום טעם. אז יצאתי בקמפיין דרך הבלוג שמסביר למה ML חייבים להעסיק אותי כמנהלת הקריאטיב שלהם. זה קיבל המון חשיפה, עד שהם באמת פנו אליי".
מה עשית ברגע שקיבלת הזדמנות לעשות שינוי מבפנים?
"ציוותו אותי לצוות מעצבים ויצאתי בליין לנשים צעירות בשם 'אמילי', אבל אני בעיקר זוכרת שנלחמתי קשה להכניס שינויים ולממש את מה שאני רוצה. העבודה בתוך מותג אופנה הייתה אמנם הזדמנות מדהימה, אבל גם סיזיפית. ואסור לשכוח שזה היה בתקופה שבישראל אף אחד כמעט לא דיבר על שינוי כמו היום. היינו בין הראשונים שניסו לעסוק בזה בכלל ולרוב המסרים לא התקבלו. אחרי תקופה מסוימת החלטתי לחזור לעיתונות ולנצל את הבמה משם כדי לעורר את השיח".
איפה את מרגישה שאת משלמת מחיר על המאבק שלך?
"אני זוכרת שהיה שלב אחרי ML ששאלתי את עצמי מי אני. עיתונאית שמנה שכותבת רק על זה? מה יקרה אם ארזה, לא תהיה לי קריירה יותר? זה נורא הפחיד אותי. פתאום הבנתי שנשאבתי, באופן טבעי, למאבק שהוא מאוד חשוב, אבל שיותר מהכל אני גם רוצה להיות אינדיבידואל ואשת מקצוע. כזו שנמצאת בתוכניות טלוויזיה, או כותבת טור בעיתון, ולא 'ההיא השמנה' שמדברת רק על משקל. יותר מזה, אני חושבת שיש חשיבות עצומה לשילוב של נשים שמנות בכל קמפיין ובכל מדיה בגלל מי שהן ולא בגלל שהן שמנות. וזה השינוי האמיתי בתפיסה".
רגב עם ארבעה תכשירי טיפוח שלא כדאי לשרוף עליהם כסף:
אז לא לקרוא לך מובילת השינוי?
"התפיסה שלי כרגע היא פשוט להיות נוכחת כמי שאני במקומות שלא היה מקובל להציג נשים כמוני קודם, אבל זה לא מה שמגדיר אותי. יש היום דור שלם של בלוגריות צעירות שעושות עבודה מדהימה בנושא ונושאות את הדגל בגאווה. זה לא אומר שאני לא נכנסת במי שמעצבן אותי בנושא הזה, או נמנעת מלעורר מודעות כשיש מקרה שמחייב התייחסות".
כמו מה לדוגמה?
"כמו השקת ליין הפלאס סייז של 'סטודיו פאשה' שלא נמכר בחנויות כדי שלא ייכנסו שמנות, אלא רק באתר, או הקמפיין של דיזל, שהציגו את שני קליין המהממת בג'ינס שלא קיים במידה שלה בכלל. אלו דברים שמרתיחים אותי וזועקים שמנופוביה.
"לא ויתרתי על האקטיביזם, פשוט הדבר הנכון לי באופן אישי זה לא לערבב את הזהות שלי עם המאבק. אבל אני לא חוסכת במילים כשיש דברים בולטים שדורשים התייחסות. כשאשלי וקסמן בקשי זרקה הערות לא לעניין על שמנות בריאיון למאקו - כתבתי על זה, אפילו שהיא לא ממש אהבה את זה. כשמאיה ורטהיימר מעירה הערות שנתפסות בעיניי כשמנופוביות על בעלה ברשת החברתית, אני כותבת על זה. אבל באופן כללי אני רוצה פשוט להיות יעל. יש חשיבות מאוד גדולה בעיניי להפוך את השילוב של נשים שמנות לנורמה ולא למשבצת שיש למלא בתקשורת או באופנה. זה הכוח האמיתי".
את חושבת שנעשה איזה שינוי אמיתי בתעשיית האופנה בשנים האחרונות בנושא אידיאל היופי?
"כן ולא. אם אני מסתכלת על עצמי כנערה שחיפשה מה ללבוש באור יהודה של לפני 20 שנה, אז כמובן שיש שינוי. אני גדלתי בשנות ה־90, בעידן ה'הרואין שיק', שבו שמנה נחשב לדבר איום ונורא. היום נערות מלאות יכולות לקנות אונליין מותגים מעבר לים והן לא חוות את המצוקה שחווינו. הבעיה היותר רצינית היא בארץ", היא מסבירה. "אין היום אפילו מותג אחד שמציע בגדים לנשים ולנערות מלאות בקנייה מהירה בישראל"..
הראיון המלא עם יעל רגב בגיליון דצמבר של גו סטייל
איזו החלטה שינתה את חיי דוגמנית הפלאס-סייז לורי שטרן? הקליקו על התמונה:
