אף תחפושת ברחוב לא תסתיר את סיפור הבחירות האלה: גזענות

פחות מחודש לבחירות, והרחובות של פלורנטין עוד לא התעוררו לקראתן. תעמולה? בקושי סטיקר (כחול לבן), שתי כרזות (חד"ש), שלטי בד (עבודה) ושריד נשכח מימי הפריימריז (ליכוד): 

תעמולה בווליום נמוך. רחובות השכונה, מרץ 2019 (צילום: ציפה קמפינסקי)

בינתיים, עד ספירת קולות החיילים, יש זמן למבט חטוף על:

סיכום הביניים הקודם, מ-1999, בדרך לפח האשפה. רחוב בן עטר, 7 ביולי 2016 (צילום: ציפה קמפינסקי)

אם לא סיכום סופי של שנות כהונתו, כי מי יודע, אז לפחות סיכום ביניים. את מה שראו הרחובות בשנות כהונתה של הממשלה היוצאת אפשר לתמצת במילה אחת: גזענות. בוץ עמוק. כי מה שנשאר בניכוי קוריוז כמו:

קוריוז על קוריוז. שדרות וושינגטון, 30 בדצמבר 2016 (צילום: ציפה קמפינסקי)

ונושאת דגל הבורות וגסות הרוח:

צרת רבים, נחמת טפשים. רחוב אברבנאל, 14 בפברואר 2018 (צילום: ציפה קמפינסקי)

אולי הגיע הזמן להחליף גרביים. רחוב לוינסקי, 13 באפריל 2018 (צילום: ציפה קמפינסקי)

אחרי החברה של המוציא והמחביא אפי נוה:

מי אם לא את? שדרות וושינגטון, 30 בדצמבר 2016 (צילום: ציפה קמפינסקי)

מה שנשאר הוא טעמה המחליא של הגזענות, שהרימה בחסותם את הראש:

בפתח גן של ילדי הפליטים. רחוב הקישון, 8 ביולי 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

בשם השם בלי בושה. רחוב שטרן, 4 בדצמבר 2018 (צילום: ציפה קמפינסקי)

על זה אי אפשר לסלוח. ואם לא די בכך, כדי להמשיך לשבת בכורסתו המרופדת, בחר ראש הממשלה לחבק עכשיו כהניסטים. ספק אם אכפת לו, אגב, מה אחד מעוצמה יהודית חושב על הליכוד:

תקציב נמוך, פה מלוכלך. רוב בן עטר, 17 בפברואר 2019 (צילום: ציפה קמפינסקי)

זה החבר החדש:

עוד גבר. רחוב פרנקל, 10 בפברואר 2019 (צילום: ציפה קמפינסקי)

בהבדל ממנחם בגין ויצחק רבין, שהעזו לשיר שירים חדשים, נתניהו מנגן על הכלים שנשארו לו את שירת הרחוב הבזויה ביותר, זו שהפכה, ברוח המפקד ובחסות שרים בממשלתו, לשירה בציבור:

לקרוא בין השורות. דרך שלמה, 23 בפברואר 2019 (צילום: ציפה קמפינסקי)

רק בין השורות? ממש לא. שירת הגזענות קולנית ולא מתנצלת:

משאל רחוב. הקישון, 9 ביולי 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

מתפשטת כאש בשדה קוצים:

מבחר מרחובות השכונה, 2019-2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

גם באנגלית:

ברחובות שטרן והמשור, 2018 (צילום: ציפה קמפינסקי)

עוד ועוד:

שדרות וושינגטון, 3 במאי 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

נכון, יש ברחוב תגובת נגד:

לא רוצים לראות את זה. שדרות וושינגטון, 18 במאי 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

אבל הכתם, כמו שכתב דוד אבידן, נשאר על הקיר. וזה לא הכתם היחיד. הרחובות לא שוכחים את החיבוק ל:

רחוב בן עטר, 9 ביולי 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

רחוב נחלת בנימין, 24 בפברואר 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

את מעצרה הממושך ומשפטה של:

לא נראה, לא נדע. רחוב העליה, 23 במרץ 2018 (צילום: ציפה קמפינסקי)

ואת הירי ביעקוב מוסא אבו אל-קיעאן והאשמת השווא בפיגוע טרור:

רחוב אברבנאל, 22 במאי 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

גל הגזענות גורף:

ואהבת לרעך כמוך. 25 במאי 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

סבל זועק מלוח המודעות. רחוב נחלת בנימין, 6 במאי 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

פרשה רודפת פרשה. דגל שחור מתנופף מעל:

רחוב פלורנטין, 21 באוגוסט 2018 (צילום: ציפה קמפינסקי)

בוקר טוב רותם סלע:

צולם ב-12 בדצמבר 2016, וראש הממשלה אישר ב-2019: "ישראל היא לא מדינת כלל אזרחיה" (צילום: ציפה קמפינסקי)

אבדה הבושה:

על מה בדיוק הגאווה? רחוב המשביר, 23 בספטמבר 2016 (צילום: ציפה קמפינסקי)

ועוד לא דיברנו על רדיפת:

רחוב פלורנטין, 1 בספטמבר 2017 (צילום: ציפה קמפינסקי)

ועל כך שמפכ"ל יש בישראל רק בזיל הזול:

רחוב מרחביה, 21 בפברואר 2019 (צילום: ציפה קמפינסקי)

בו בזמן, אגב, העסקים הקטנים בוכים:

מבחר מרחובות השכונה, 2019-2018 (צילום: ציפה קמפינסקי)

על השחיתות יוגש לנתניהו חשבון גדול (בכפוף לשימוע, כמובן), אבל בערב פורים, הרחוב מגיש לו, במפתיע, חשבון קטן: אף אחד לא מתחפש לנתניהו, ההמון מעדיף את הפטרון:

רחוב מטלון, 21 בפברואר 2019 (צילום: ציפה קמפינסקי)

צחוק בצד. אחרי העדלאידע תגיע השורה התחתונה. וברחובות שלנו היא פסימית:

פסימי. רחוב פרנקל, 24 בפברואר 2019 (צילום: ציפה קמפינסקי)

לפיכך ברור ש:

רחוב פרנקל, 11 בפברואר 2019 (צילום: ציפה קמפינסקי)

צריכים שינוי. רחוב חצרים, 14 בדצמבר 2018 (צילום: ציפה קמפינסקי)