אף תחפושת ברחוב לא תסתיר את סיפור הבחירות האלה: גזענות
מה יזכרו הרחובות של פלורנטין ממשלת נתניהו האחרונה? את התפשטות הגזענות הם לא ישכחו. הם רואים אותה יום יום. ובינתיים, בפורים, מתחפשים לטראמפ
פחות מחודש לבחירות, והרחובות של פלורנטין עוד לא התעוררו לקראתן. תעמולה? בקושי סטיקר (כחול לבן), שתי כרזות (חד"ש), שלטי בד (עבודה) ושריד נשכח מימי הפריימריז (ליכוד):
בינתיים, עד ספירת קולות החיילים, יש זמן למבט חטוף על:
אם לא סיכום סופי של שנות כהונתו, כי מי יודע, אז לפחות סיכום ביניים. את מה שראו הרחובות בשנות כהונתה של הממשלה היוצאת אפשר לתמצת במילה אחת: גזענות. בוץ עמוק. כי מה שנשאר בניכוי קוריוז כמו:
ונושאת דגל הבורות וגסות הרוח:
אחרי החברה של המוציא והמחביא אפי נוה:
מה שנשאר הוא טעמה המחליא של הגזענות, שהרימה בחסותם את הראש:
על זה אי אפשר לסלוח. ואם לא די בכך, כדי להמשיך לשבת בכורסתו המרופדת, בחר ראש הממשלה לחבק עכשיו כהניסטים. ספק אם אכפת לו, אגב, מה אחד מעוצמה יהודית חושב על הליכוד:
זה החבר החדש:
בהבדל ממנחם בגין ויצחק רבין, שהעזו לשיר שירים חדשים, נתניהו מנגן על הכלים שנשארו לו את שירת הרחוב הבזויה ביותר, זו שהפכה, ברוח המפקד ובחסות שרים בממשלתו, לשירה בציבור:
רק בין השורות? ממש לא. שירת הגזענות קולנית ולא מתנצלת:
מתפשטת כאש בשדה קוצים:
גם באנגלית:
עוד ועוד:
נכון, יש ברחוב תגובת נגד:
אבל הכתם, כמו שכתב דוד אבידן, נשאר על הקיר. וזה לא הכתם היחיד. הרחובות לא שוכחים את החיבוק ל:
את מעצרה הממושך ומשפטה של:
ואת הירי ביעקוב מוסא אבו אל-קיעאן והאשמת השווא בפיגוע טרור:
גל הגזענות גורף:
פרשה רודפת פרשה. דגל שחור מתנופף מעל:
בוקר טוב רותם סלע:
אבדה הבושה:
ועוד לא דיברנו על רדיפת:
ועל כך שמפכ"ל יש בישראל רק בזיל הזול:
בו בזמן, אגב, העסקים הקטנים בוכים:
על השחיתות יוגש לנתניהו חשבון גדול (בכפוף לשימוע, כמובן), אבל בערב פורים, הרחוב מגיש לו, במפתיע, חשבון קטן: אף אחד לא מתחפש לנתניהו, ההמון מעדיף את הפטרון:
צחוק בצד. אחרי העדלאידע תגיע השורה התחתונה. וברחובות שלנו היא פסימית:
לפיכך ברור ש:
